הפסיכיאטר נחום ברנע

"במקום לספק לילד מפונק כמו זליכה סיוע נפשי מניחים לו להשתולל". כך כתב אתמול חתן פרס ישראל נחום ברנע במאמרו בידיעות אחרונות, כשהשתן עלה לראשו והחליט להפוך לפסיכיאטר מוסמך ולפרסם בעיתון הנפוץ ביותר במדינה, דיאגנוזה רפואית פומבית, ל"פציינט" שלו ירון זליכה, כשהוא מכנה אותו בלעג "ילד מפונק", אותו הילד שהיה בעבר החשב הכללי של האוצר.

לדעתו של הפסיכיאטר המתנדב, זליכה זקוק לטיפול נפשי דחוף שיפסיק את השתוללותו. וכל כך למה? משום שהעז ברוב חוצפה להתלונן בפני מבקר המדינה על תפקודו של אהוד אולמרט (יקירו של ברנע) בעניין מכירת גרעין השליטה בבנק לאומי. איש שכזה דמו מותר, יש לכפתו בכותונת משוגעים, לאשפזו במוסד סגור כנהוג במשטרים החשוכים ביותר. ההכרזה על אי שפיות וטירוף, מאפשרת לנדות את אותם עובדי הציבור שיעזו לצאת נגד מנהיגים שברנע ועמיתיו חפצים ביקרם, ומזהירה את אלה המתכננים באיוולתם ללכת בדרכו של זליכה.

"נחום ברנע, הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים", מנמקים השופטים שהעניקו לו את פרס ישראל בתקשורת. כנראה שברנע אינו משכיל להבין את כובד האחריות שהטילו על כתפיו נותני הפרס, עליו לרסן את מקלדתו ולהימנע מלעשות דה-לגיטימציה מבישה לעובד ציבור אמיץ שלא חשש להחשיד את ראש הממשלה במעשי שחיתות. נהפוך הוא, בכירי העיתונאים דוגמת ברנע, חייבים להפוך אנשים אמיצים כמו זליכה לגיבורי התקשורת, עליהם לעודד אנשים המוכנים לסכן את הקריירה שלהם במאבקם הבלתי מתפשר לביעור השחיתות בישראל.

וברוב ביזיון וקצף, בנוסף להכפשתו של זליכה, מוסיף ברנע חטא על פשע וממשיך ללא בושה במאמציו הבלתי נלאים לסנגר ולגונן על ראש הממשלה, כמו במאמרו האחרון, בו הוא מטיל ספק אם פרשת הבית ברחוב כרמיה ופרשת בנק לאומי (שמצויים בעיצומה של חקירת המשטרה) יניבו אי פעם כתב אישום. ואם תכזב תוחלתו של ברנע- הוא יודע שלא יבואו אליו בטענות, בשל האמנזיה של רוב הקוראים.
אבוי למדינה המעניקה את פרס ישראל לתקשורת לעיתונאי המועל בתפקידו, שבמקום לעודד את חושפי השחיתות הוא מגונן על מחולליה.