אין מה לשמוע

כינוס הרדיו 2008 (כנס הרדיו השני - בפי המארגנים) ננעל ביום שני. שוחרי וחובבי רדיו מכל הארץ התכנסו לדון על הענף. אלא שאחרי האיגרא-רמא בכינוס הראשון לא היה למה לצפות בכינוס השני, שעד מהרה הפך לבירא-עמיקתא של שפל.

עיתונאים חיפאיים החרימו את הכינוס, שעסק בברנז'ה התל אביבית. אפילו הירושלמים מקול ישראל חשו מקופחים. פרסי הרדיו שניתנו קלעו ברובם לרצון הברנז'ה ופחות תאמו את האנשים הראויים לקבלת הפרסים. ועדת ההיגוי של הכינוס לא השכילה ליצור מסגרת מגוונת של מרצים, וכך חבר דיון אחד מני מעטים מנה ארבעה גלצ"ניקים בהווה ולשעברים. במקום לדון בסוגיות הליבה, נסובו הדיונים סחור-סחור ועסקו רק במעטפת. כך למשל דיון על יומני הבוקר התעלם לחלוטין מהצורה בה קובע עורך יומן את מה שישודר.

המארגנים לא מצאו לנכון לתת במה נאותה לתחנות הרדיו האזוריות ולרשתות הקטנות דוגמת רשת א', כל המוזיקה ואחרות. האם למגיש תוכנית בוקר ברדיו קול חי, ברדיו א-שמס או ברדיו דרום אין מה לומר על האופן בו צריכה להיות תוכנית אקטואליה בבוקר, ומהן הנורמות העיתונאיות שיוצרות תוכנית ראויה לשמה? לא לדעת הברנז'ה. במקום זאת ניסו לדחוק את המגזרים והפריפריה לגטאות מעוטי משתתפים שחלקם בוטלו במחאה. גם חלק משמעותי של המרצים ביטל את השתתפותו.

את כינוס הרדיו השלישי, אם יהיה, חייבת להרכיב ועדת היגוי חסרת פניות. עליה לצאת מחשיבה ברנז'אית ולהתחיל לעסוק במהות. המודל לכינוס טוב הוא כינוס הרדיו הראשון וכינוס השידור הציבורי של קול ישראל. צריך להפסיק להתברבר ולחפש כותרות, להפסיק לחפש את ה"שואו" ולהתחיל להגיש חומר ראוי לשמו מפי מומחים ובעלי מקצוע בתחום, כאשר השאיפה היא לדון בכמה שיותר נושאים עם כמה שיותר גיוון בצוות, מבלי למחזר את אותם שדרים שאותם אנו שומעים כל יום. נקעה אוזננו.