כלכלנים, לימדו היסטוריה

העיתונאים המסקרים כיום את אירועי הכלכלה העולמיים נוהגים לפאר את סקירתם באמירות פומפוזיות שלפיהן אנו חווים רגע חסר תקדים בהיסטוריה. האומנם?! איזה מהאירועים שאנו חווים כיום לא התרחש בעבר בצורות כאלה ואחרות? בועה? התמוטטות חברות ענק? פאשלות של וול סטריט? הכול כבר היה לנו.

כשאומרים בועה, מיד עולה במחשבה הבועה של הדוט-קום שהתפוצצה ב-2001. אך זו לא הייתה הבועה הראשונה. בועות רבות קדמו לה, ולצערנו הלקח מכול אחת מהן לא מנע את הבאה בתור. בועות בגדלים שונים היו לאורך ההיסטוריה הכלכלית, והמפורסמות שבהן היו בועת שנות העשרים הסוערות שהביאה לקריסת הבורסה האמריקנית ב-1929, ובועת חברת הים הדרומי שהתפוצצה כבר ב-1720, והביאה להפסדים כבדים למשקיעים במניות בבורסה האנגלית, שאחד מהם היה סיר אייזיק ניוטון שגאונותו העל-אנושית לא השכילה לגבור על תאוות הבצע האנושית שלו.

הלקח שלא נלמד במאה ה-18 היה יכול לחסוך הרבה תלאות כבר קרוב ל-300 שנה. בועות רבות התרחשו מאז. גם לנו כזכור, הייתה בועה משלנו - בועת וויסות מניות הבנקים. ואם מישהו חושב שבועות קיימות רק בשוק המניות, אוכל לספר לו על בועת הצבעונים בדנמרק שהתרחשה כבר ב-1637, ואם הוא מתעקש לדעת דווקא על בועות נדל"ן אוכל להביא לדוגמה את בועת הנדל"ן של פלורידה מ-1926, ואת בועת הנדל"ן של בריטניה מ-2006. אין חדש תחת השמש.

יתרה מכך, בועות קיימות גם בנושאים לא כלכליים, והם תוצאה של הטבע האנושי, או אם תרצו תופעת העדר, אשר מניעה את הרגש הציבורי כמטוטלת בין אופוריה לדפרסיה כמעט בלי מצבי ביניים של ראייה מציאותית מפוקחת. מהמציאות הקרובה אלינו די אם נביא כדוגמאות את אופוריית ששת הימים שהסתיימה ביום כיפור, ואת בועת אוסלו שאת תוצאותיה אנו ממשיכים לחוות.

בועה אלמונית

אולם הבועה הרלוונטית ביותר למתרחש היום בוול סטריט היא אולי בועה כמעט אלמונית מסוף שנות השישים. אם היא תימדד באחוזי ירידה של שערי המניות לטווח ארוך ספק אם יבחינו בה כלל. אך היה בה די כדי להביא קריסתן של לפחות שבע חברות השקעה אמריקניות ב-1970. אחת מהן הייתה חברת Goodbody & Co., שהייתה חברת ההשקעות החמישית בגודלה בבורסה האמריקנית. דווקא במריל לינץ' היו צריכים ללמוד את הלקח מבועה זו, משום שהייתה זו רכישת גודבודי על-ידי מריל לינץ' שמנעה את פשיטת רגלה בפועל. ואולי בעצם, הלקח הזה הוא ששכנע את מריל לינץ' עצמה להימכר במהירות לבנק אוף אמריקה לפני ימים אחדים.

מי שייבחן בדקדקנות את הסיבות לקריסות הללו מ-1970 אולי "יופתע" לגלות שהן נבעו מהשקעות חסרות אחריות במניות בעלות ערך ספקולטיבי שהיה מנופח עקב תופעת הבועה. מנהלי החברות הללו השתמשו בחלק גבוה מידי של ההון כדי להגדיל את הרווחים תוך הגדלת הסיכונים באופן בלתי אחראי. זו לא הפעם היחידה שתופעה זו קרתה. גם במשבר הדוט-קום המציאו מנהלי חברות ההשקעה את ה"כלכלה החדשה" כדי להסביר את התנהגותם זו. אף אחד מהם לא הפנים את הלקח, שמחירה של מנייה (כמו כל נכס) חייב להיות מחובר למציאות, והוא בשום פנים לא יכול להמשיך לעלות לנצח בלי גבול.

החמור מכול הוא שאלה האנשים שאנו בוטחים ביכולתם המקצועית. לרשותם עומדים מאות או אלפי חשבים וכלכלנים, גופי מחקר, כוח מחשוב אדיר הכולל בסיסי נתונים אימתניים עם כול הנתונים שהם זקוקים להם כדי לקבל החלטות נבונות. אלה האנשים שעל-פי המלצה שלהם ל-BUY, HOLD או SELL נעים שערי המניות מטה ומעלה כחיילים במסדר. והם אלה שעושים את כול הטעויות הקולוסאליות הללו שמביאות לקריסות ענק.

המסקנה היחידה מכול האמור לעיל הוא שאולי בפקולטות לכלכלה ולמנהל עסקים באוניברסיטאות צריך להוסיף עוד קורס חשוב אחד - קורס בהיסטוריה. במקרה הזה, אם לא אודות הפיאודלים והאוליגרכים, אז לפחות על תולדות המשברים הכלכליים של המאות האחרונות. במחשבה שנייה, לכולנו כדאי ללמוד קצת יותר על ההיסטוריה, למרות שאני מעט סקפטי אם עצתי זו תאומץ על-ידי יותר מאשר קומץ. כפי שאמר ג'ורג' ברנרד שו, "מההיסטוריה אנו למדים שאין אנו למדים דבר מההיסטוריה."