כלי התקשורת שוב הוליכו שולל את הציבור. הם פרסמו שקרים - בזדון, להבדיל מטעות בשגגה שבה כל אחד מאיתנו יכול ליפול. כלי התקשורת שוב חטאו לציבור, למדינה. הם מעלו בחובתם לפעול למען כשרות ההליך הדמוקרטי. מדובר במיוחד בידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, ערוץ 2 וערוץ 10.
מתופעה הרסנית זו התרענו כאן, בזמן אמת.
כלי התקשורת הנ"ל שוב הובילו בכחש את הציבור בכלל, והפעם: את מצביעי קדימה בפרט. במשך שבועות ארוכים הם ערכו שטיפת מוח לציבור המצביעים הפוטנציאליים. הם פרסמו שוב ושוב כי שרת החוץ ציפי לבני מובילה בהפרש של 20-10 אחוז. הם פימפמו זאת לציבור הבוחרים - במטרה לייצור דעת קהל - אולי בתקווה שהסקרים הכוזבים יביאו לבסוף את התוצאה הרצויה להם. אגב כך הם פגעו קשות בסיכוייהם של המועמדים האחרים: שאול מופז, מאיר שטרית ואבי דיכטר. אין זה סוד כי כישוריהם של שני הראשונים עולים לאין-ערוך על אלה של לבני. אבל במציאות התקשורתית שייצרו אותם כלי תקשורת מגמתיים, לא הכישורים קובעים, אלא תעשיית האשליות והספינים התקשורתיים.
ערוצי הטלוויזיה פעלו כקרטל בלתי חוקי
הקרטל התקשורתי גרם לא במעט לעיוות התוצאות ממש ברגע האחרון, וזאת באופן בלתי חוקי. כידוע, שלושת ערוצי הטלוויזיה שידרו את תוצאות הסקרים, באופן מתוזמן, 15 דקות לפני המועד החדש שקבע השופט (בדימ.) דן ארבל לסגירת הקלפיות (22:30). היינו: הפרסום נעשה בשעה 22:15. כך שהסקרים השפיעו על אחרוני המצביעים לפחות למשך 15 דקות. החשש הוא כפול ומכופל:
- ערוצי הטלוויזיה יחד עם הסוקרים גרמו להטיית התוצאות ממש ברגע האחרון, לטובת לבני (בשל נטיית המצביעים האחרונים שנחשפו לסקרים למהר ולהצטרף לצד המנצח);
- ערוצי הטלוויזיה פעלו כקרטל באופן בלתי חוקי כאשר תיאמו פרסום הסקרים בשעה 22:15. מדובר בעבירה על חוק ההגבלים העסקיים, וזה כבר עניין המצריך התערבות הממונה על ההגבלים העסקיים.
שקרים בשידור חי
גם לאחר סגירת הקלפיות המשיכו ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט של העיתונים בפרסום תעשיית הכזבים. הפרש של 10% בין לבני למופז, הם קבעו. אותם כלי תקשורת אולי ציפו, כי עבודתם למען לבני תביא לתוצאה הרצויה, מבחינתם: המלכת לבני בהפרש ניכר לראשות קדימה ומשם לכהונת ראש ממשלה.
כך, אגב, נהגו כלי התקשורת בבחירות הכלליות בראשית 2006. אז הם פעלו עבור אהוד אולמרט, למרות פרשות השחיתות שחשפנו שוב ושוב. עכשיו, אחרי שאולמרט נאלץ ללכת, מנסים כלי התקשורת להריצה לראשות הממשלה. לא פחות.
הקמפיין שהובילו למענה בבחירות המקדימות לראשות קדימה, הוא רק הקדימון למה שעלול להתרחש. העובדה שלשרה לבני אין את הכישורים המתאימים לכהן כראש ממשלה - לפחות לא מבחינה ביטחונית וכלכלית, אינה מזיזה למוזס-שוקן ולאותם גורמים בתקשורת האלקטרונית, שחלק מהם מייחלים באמת לפוליטיקה אחרת ורואים בה משום תקווה לבנה.
וכל כך מדוע? סוד גלוי הוא כי התקשורת חוששת מיו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. סוד גלוי הוא כי בכל הסקרים שנערכו מוביל נתניהו בהפרש ניכר מול כל מועמד פוטנציאלי אחר: לבני, מופז, אהוד ברק. החשש מנתניהו שנובע לא במעט מחמת אישיותו המעוררת מחלוקת, מעביר את התקשורת בישראל על דעתה. עורכים ועיתונאים אינם בוחלים בפגיעה בערכי הדמוקרטיה כדי להכשיל את סיכוייו של נתניהו בבחירות כלליות לגיטימיות. יואל מרקוס, עוזי בנזימן, בן כספית, נחום ברנע, סימה קדמון, ורינה מצליח הם רק חלק מפרשני החצר, שפעלו למען לבני משל היו חברי המטה שלה, בראשו עומדים כידוע הפרסומאים המבריקים ראובן אדלר ואיל ארד.
תעשיית האשליות שוב פעלה
תעשיית האשליות שמכרו כלי התקשורת שוב פגעה, למרבה הצער, במדינת ישראל. ההליך הדמוקרטי זוהם. ברם מרבית המצביעים לא נפלו בפח. לבני ניצחה בפרש של 1.1% בלבד - פער של 431 קולות בלבד. ההפרש הדל נוצר בדוחק רב, למרות התקשורת המגויסת, שפעלה נגד המועמד המבטיח האחר הוא שאול מופז. ואולם, המעשה נעשה והנזק נגרם. לבני הוכתרה לראשות קדימה והיא עתה המועמדת מטעמה לראשות הממשלה, למרות שכישוריה מוטלים בספק רב, ולמרות סיכוייה הדלים ביותר להקים ממשלה יציבה.
עכשיו צאו ולימדו מה היה מתרחש אלמלא התקשורת המגויסת. הערכתי: מופז היה מנצח את לבני. הוא היה נבחר לראש מפלגת קדימה. ועם מופז רבים היו סיכוייה של קדימה להקים ממשלה חלופית בראשותה, עם שס ואולי עם העבודה.
בנסיבות שנוצרו, אין מנוס מהליכה לבחירות כלליות. אחרי הכל, העם הוא הריבון, ולו הזכות לקבוע מי תהא מפלגת השלטון. במיוחד אחרי שהתחוור והוכח, כפי שהתרענו מראש, כי מפלגת קדימה הפרה התחייבויותיה לבוחר, ולאחר שהתגלה, כפי שחשפנו שוב ושוב, כי ראש הממשלה אהוד אולמרט וחברו ח"כ אברהם הירשזון פשעו וגנבו: גם את דעת הקהל וגם את כספם של חסרי ישע.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
