קומיסרים לענייני דעות

יואב מכובדי! קראתי את מאמרך הבא חשבון קשה עם מו"ל עיתון הארץ ודרכו לאיים בתביעת דיבה עם גולש אשר הביע את דעתו. מצער להיווכח שמנטרות כה מוכרות במחוזותינו הפכו מזמן לאות מתה בעיתונות הכתובה. אין לי כל כוונה להסתתר מאחורי שמות בדויים ואינני חושש שמא כתובת I.P שלי תשמש מיני מלעיזים כדי להלום בדברי.

העיתונות הישראלית הכתובה הפכה, בדומה לטלוויזיה והרדיו, למדיום שמתי מעט מסוגלים להגיע אליו. תחת טענות שונות ומשונות ונוסחי תשובה מוכנים מראש נדחים מאמרי דעות של מי שאיננו מן המוכרים בציבוריות הישראלית. כל המנסה לבוא אל פתחם של העיתונים הכתובים, מן הראוי שיצטייד בסבלנות ולקוות שבהעדר מאמר דעות אחר, מאמרו יתפרסם. הסיכוי קלוש ביותר.

אודה ולא אבוש: עשרות רבות של מאמרי דעות ששלחתי לעיתון הארץ נדחו על הסף תחת "מגבלות" כאלה ואחרות. אין בלבי כל טרוניה אם מאמר זה או אחר מסורב פרסום מטעמים מקצועיים גרידא, אך כאשר מעל הדחייה מרחפת חרב הצנזורה המכונה בשפת העורכים "מאמר בלתי ראוי" או "חוסר עניין לציבור" או "חוסר מקום", וזאת בעקביות ראויה לציון, המסקנות ברורות.

מעולם לא נהגתי לכתוב בגוף ראשון, אך הפעם, משום הנושא, אחרוג ממנהגי זה ועם הקוראים הסליחה. דעתי האישית, הסובייקטיבית, אולי אפילו משוחדת משהו, היא שלמאמרים הרבים שכתבתי ניסיתי בכול מאודי לשוות את הפן המקצועי, לפי מיטב יכולתי האנושית. יתכן ולא נתברכתי בלשון מליצית וגם לא בהגיגים התופסים את עינו של הציבור הרחב, אך בכל זאת דומני שיש במאמרי מסרים ברורים היכולים לחשוף את הקורא הנאמן גם לדעות אחרות. מזה זמן רב הגעתי למסקנה שהשתיקה או אמירת ההן לכל הנאמר על-ידי מנהיגינו ומומחים כאלה ואחרים המפרסמים מדי יום או מידי שבוע טורים קבועים, אינה הדרך שלי. אני רוצה להטיל את הספק במהימנות, לסתור ולבקר מתוך ידיעתי המגעת ולא מתוך כוונות זרות לעניין. לא פורסם על-ידי שום מאמר שלא היו בו הנמקות ועובדות, ושום דבר לא נכתב כלאחר יד מתוך יצר פרסום אישי. אינני זקוק לכך, אלא מתוך אמונה שיש לעשות הכול כדי לתקן את הדרוש.

עיתון הארץ פרסם שלושה או ארבעה מאמרים שלי, ועל כך אני מודה. עם זאת, כפי שכבר הזכרתי לעיל, עשרות מאמרים נדחו כלאחר יד. ניסיתי בכל כוחי לשכנע שדברי במאמרים אינם פרי גחמות או דעות זרות אלא פרי לימוד ועבודה קשה, אך כל אלה לא הועילו. נכון, זהו עיתון פרטי וזכותו לנהוג כפי ראות עיניו. למרות זאת, מן הראוי שגם המו"ל וגם העורכים השונים יעשו בדק בית רציני ויבחנו את הדברים על-פי קני מידה מושכלים ולא של רייטינג. אדרבא, יבדקו העורכים הנכבדים את המאמרים ששלחתי אליהם ומתוך פרספקטיבה של זמן, יחליטו עם מי הצדק.

למען האיזון "הקדוש", שומה עלי החובה לקבוע שגם העיתונים האחרים, מעריב וידיעות אינם נוהגים אחרת, אלא, מבחינתי האישית, אפילו יותר גרוע. באופן ברור וחד נאמר לי מפורשות שפרסום מאמרי הדעות שלי העוסקים בתחומים מוגדרים, אין להם שום סיכוי שיתפרסמו. גם אתרי האינטרנט שהם בבעלות קבוצות שני העיתונים, למרות שבעבר פרסמו את מאמרי, החליטו לשים לכך קץ, ושוב אותן טענות ומנטרות מוכרות.

מי שמשלה את עצמו שאין "קומיסרים" של דעות בכלי התקשורת טועה ומטעה. יש ויש, והם פועלים בשיטות המזכירות משטרים אחרים בעולם וזמנים אחרים בישראל.