מקיבוץ כפר הנשיא ועד לעכו

אני נכנס לביתי אחרי תפילה מרוממת של יוה"כ בקיבוץ כפר הנשיא. תפילה שבה אתה רואה את עם ישראל ביופיו. החלום לייצר ישראלי מנוגב מזהותו היהודית פשוט קרס, ודווקא הדור הצעיר בא בהמוניו להתחבר לשורשיו. עוד לא הספקתי לטעום מהמרק המהביל וערן מעכו על הקו. שמעת על הפוגרום שהיה לנו ביום הכיפורים? בירור קצר ואנו מספר חברים יוצאים לדרך לעודד ולחזק את אחינו בעכו.

הכניסה הראשית לעיר סגורה המשטרה חוסמת. אנחנו נכנסים דרך הכניסה הצפונית, תוך כדי הסבר טלפוני לאן להגיע, אנו רואים חבורות חבורות של צעירים בצידי הכביש. הם נראים לי ערבים אני אומר לחברי, ואנחנו בלי משים נכנסו ללב שכונה ערבית. הם לא פיללו לראות יהודים בשכונתם ואנחנו נוסעים עד למחסום המשטרתי שחוסם כמובן את היהודים מהצד השני. בצד הערבי שקט הם את דברם אמרו, עכשיו הם רוצים שקט.

בהתחלה קשה לעכל את מה שקרה, אתה עובר ברחוב ורואה מכוניות ששמשותיהם מנופצות ובחלק מהם סימני מכות גרזן. אחת ועוד אחת ממש בלי לפספס. ואז אתה שומע את האנשים שמספרים על מאות ערבים שעוברים בשעה 2 בלילה בצעקות איטבח על יאהוד ופשוט שוברים כל מכונית של יהודים. האמיצים שהציצו מהחלונות ראו ניידת משטרה שליוותה את הפורעים מאחור. לפתע אני רואה מכונית הפוכה באמצע הכביש. מה זה אני שואל? אה זה של ערבי שגר פה מסבירים לי, אנחנו הפכנו אותה הם אומרים בסיפוק, הערבים לא שברו לו את החלונות אז אנחנו השלמנו היום את המלאכה.

האנשים ברחוב מדברים על פוגרום, על הפחד שזוחל כבר שנים והפך עתה למציאות בלתי נסבלת. רובם רואים את זה ברמה המקומית שלהם, וחושבים להיכן ניתן לברוח מהאימה הזו כמה שיותר מהר. אך ישנם רבים שמבינים שאין לאן לברוח, עכו היא היום החזית במאבק כנגד המרד הערבי במדינת ישראל היהודית. הפרובוקציה שקדמה לאירועים תוכננה בקפידה, וח"כ זכור לא הקפיץ במקרה מאות צעירים ערבים מהמיטות עם אלות וגרזינים באמצע הלילה.

אין ספק שמדובר במהלך מתוכנן ונשלט. הפורעים פגעו דווקא ברכוש ולא בנפש אעפ"י שלא הייתה להם בעיה לעשות זאת. הם הרימו את הלהבות בדיוק לגובה שהם רצו, ועתה כאשר היהודים פועלים להחזיר את מאזן ההרתעה מתגייסת משטרת ישראל בכל כוחה כדי להילחם בהם. גז מדמיע, פרשים המסתערים לתוך הקהל, רימוני הלם, יסמנקי"ם שחורים המכים באכזריות. כל מה שלא היה ביוה"כ כשהערבים תקפו, נמצא ובגדול כאשר היהודים מחזירים מלחמה.

מראות הגרוש מגוש קטיף צפים ועלים לנגד עיני. כן זה מה שמשטרת ישראל יודעת לעשות טוב - להילחם ביהודים. זו התוצאה הישירה של הנהגה שמנתקת את מדינת ישראל מזהותה היהודית.

השעון מתקרב לחצות ואני עולה על הוספה של אלון שמקפיץ אותי חזרה לרכב. תוך כדי נסיעה אני מהרהר בליבי. עכו היא הקדימון, בתור נמצאות יפו, לוד, רמלה, נצרת, הגליל, הנגב, ולמעשה כל מדינת ישראל. מי שינסה להחזיר את השקט, את הדו קיום המזויף ימצא בתוך כמה שנים את הפורעים בתוך ביתו, מדובר במאבק לאומי. הצעירים בכפר הנשיא שחוזרים ליהדותם בדרך התפילה וההגות, יחד עם הצעירים בעכו שחוזרים ליהדותם דרך המאבק על ביתם וחייהם, זקוקים להנהגה המחוברת לשורשיה, ויש לה את הכח והאומץ לפעול כדי להיאבק על מדינת ישראל כמדינה יהודית.

המאבק במרד הערבי יוכל להצליח רק עם הנהגה שתצליח לשחרר אותנו מלפיתת החנק של המיעוט הישראלי השולט במערכת המשפט, בתקשורת, ובמערכות הביטחון.

מתניע את הרכב ועובר חזרה דרך השכונה הערבית, בחוץ מסתובבים מעט צעירים, רובם הלכו לישון בשקט. פלוגת יס"מ שחורי מדים נמצאת במקום לשמור עליהם. בתודעת המיעוט הישראלי הם הרי בעלי הבית, עליהם צריכים לשמור כדי שישנו בשקט.