הערות ליום בחירות

השיטה הפוליטית האמריקנית מתגאה בהיותה מבוססת על "בלמים ואיזונים": כל רשות מאזנת ובולמת את האחרות. למשל: הקונגרס מחוקק, הנשיא יכול להטיל וטו, הקונגרס יכול לבטל את הווטו ברוב מיוחס, בית המשפט העליון יכול לבטל חוקים, שופטי העליון ממונים בידי הנשיא ומאושרים בידי הקונגרס.

הבעיה היא, שלמערכת הזו יש מנוע של מכסחת דשא ובלמים של מטוס ג'מבו. היא מיועדת בעיקרה לבלום. תראו איך היא נקראת: "איזונים ובלמים". לא "מאיצים ובלמים", לא "איזונים" בלבד. וכאשר עוסקים כל היום באיזון ובבלימה, קשה מאוד לקדם דברים. המערכת האמריקנית נבנתה כך משום שהאבות המייסדים חששו מדיקטטורה נוסח זו של המלך הבריטי ג'ורג' השלישי. אז נכון שעברו כמעט 250 שנה, אבל האמריקנים – בניגוד לתדמיתם – הם אחד העמים השמרניים ביותר בעולם ולכן המערכת נותרה כמעט ללא שינוי.

התוצאה היא, שכולם עסוקים בלתמרן את כולם, כדי להתגבר על איזונים ובלמים שאינם מתאימים לקצב החיים ולמהפכת המידע של המאה ה-21. ראינו את זה בתגובת הממשל למשבר בוול סטריט, אשר נמשכה כמה וכמה ימים מיותרים, רק בשל הצורך לשכנע עוד ועוד חברי קונגרס שצריך לפעול. אבל כמו בעניין התרומות, מי שנמצא במערכת לא ימהר לשנות אותה.

ובכלל, למי שמקנא בשיטה האמריקנית, הנה תזכורת למשהו נוסף המתרחש היום ואשר אינו מקבל כותרות. האמריקני בוחר היום לא רק את נשיאו ואת נציגו בבית הנבחרים. יש בחירות לשליש מהסנט, לקונגרסים המדינתיים, לתפקידי מושלים – ולעוד שורה ארוכה של משרות, שבכל מדינה אחרת מרחיקים אותן ככל שניתן מן הפוליטיקה.

האם ידעתם ששופטים ותובעים מחוזיים גם הם נבחרים? וכך גם חברי מועצות חינוך מקומיות? וגם שריפים? המשמעות היא, שכדי למלא תפקידים מקצועיים וחיוניים אלו, יש צורך בהזדהות פוליטית, בנשיאת חן בעיני הציבור, וכמובן – בגיוס תרומות. אז עם כל הבעייתיות שבשיטת מינוי השופטים אצלנו, היא עדיפה לאין ערוך על מצב בו שופט נבחר בהתאם לדעותיו הפוליטיות.

כדאי גם להזכיר, שהיו אלו השופטים הרפובליקניים בבית המשפט העליון, כאשר העניקו לג'ורג' בוש את נצחונו על אל גור ב-2000 בהחלטה שנותרה שנויה במחלוקת עזה. אצלנו זה לא יכול לקרות. לפחות לא בינתיים.

1.5 מיליארד דולר עלתה מערכת הבחירות הנוכחית, כולל הקמפיינים של המועמדים שנשרו בדרך. 1.5 מיליארד דולר. זה מחצית מהסיוע השנתי של ארה"ב לישראל. הרוב המכריע של הכסף בא מתרומות, הן של יחידים והן של קבוצות אינטרסים שונות.

כאשר מדובר בתורמים מן השורה, שנתנו כל אחד כמה מאות או כמה אלפי דולרים, זהו ביטוי מרשים לדמוקרטיה בפעולה. אך כאשר מדובר בתורמים כבדים, זו כבר קניית שלטון בכסף, ומן הצד השני – קניית השפעה על השלטון. מחקרים מראים בצורה עקבית כיצד נשיאים נוטים לפעול בהתאם לאינטרסים של מי שמממנים אותם. בעברית קוראים לזה "שוחד".

העניין הוא, שאף אחד אינו רוצה באמת לשנות את המצב. הרי היכולת לשנותו מצויה בידי הנשיא והקונגרס – בדיוק האנשים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות השיטה הקיימת, בדיוק האנשים שכזכור חייבים די הרבה לאותם תורמים. נקודת האור היחידה בעסק הזה היא, שכל התרומות חייבות בדיווח, כך שכאשר הפוליטיקאים נותנים את התמורה – הציבור לפחות יודע על כך. העניין הוא, שאין לו יותר מידי מה לעשות בידיעה הזו.

לא משנה מי ינצח היום – הנשיא הבא של ארה"ב יהיה חסר כל ניסיון ניהולי. הן מקיין והן אובמה באים מן הסנט, זה אחרי שנים בודדות וזה אחרי שנים רבות, אבל הסנט הוא מקום שבו מדברים וכותבים – לא מנהלים. ואחד מהם יצטרך לנהל את המערכת הסבוכה ביותר בעולם: ארצות הברית של אמריקה.

מובן שהוא לא יעשה זאת לבדו, אבל גם מנכ"ל בנק אינו פועל לבדו, ובכל זאת דורשים ממנו ניסיון והשכלה מתאימים. ולא רק מנכ"ל בנק. ראיתם פעם מודעה של "דרושה מוכרת"? כמעט תמיד יהיה כתוב: "בעלת ניסיון". בשביל להיות פקיד זוטר, יש לעבור ועדת איתור ולעמוד בדרישות סף. בשביל להיות נשיא ארה"ב, צריך להיות אזרח אמריקני בן 35 ומעלה.

מובן שזה לא רק בארה"ב. גם לנו היו ראשי ממשלה חסרי ניסיון, כאלו שלא עברו כמעט שום תפקיד מיניסטריאלי ו/או ניהולי בטרם נכנסו לתפקיד הבכיר ביותר במדינה. זה בעצם קורה כמעט בכל מדינה דמוקרטית. וזה מעלה את השאלה: הכיצד אנו בוחרים אנשים כאלו לתפקידים כאלו?

אין לכך תשובה של ממש. נכון, זוהי תמצית הדמוקרטיה: כל אחד יכול לבחור וכל אחד יכול להיבחר. נכון, זוהי בדיוק הבחירה: העם מקבל מה שהוא רוצה. אך האם זה הופך את התהליך להגיוני יותר? ממש לא. לעיתים המצביעים בוחרים נשיא וראש ממשלה, עליהם הם יודעים פחות מאשר על עוזרת הבית שלהם. טוב, אולי קצת הגזמתי, אבל הבנתם את הרעיון.

בסופו של דבר, קמפיין פוליטי מודרני הוא קמפיין שיווקי לכל דבר. אנחנו בוחרים לפי האריזה ולפי מה שהיצרן מספר לנו, מביאים את המוצר הביתה ורק אז בודקים אותו מקרוב. בהבדל אחד: מוצרים פגומים אפשר להחזיר בתוך 14 יום; מנהיגים פגומים לוקח כמה שנים להחליף.

מצד שני, אי אפשר לומר שהניסיון הוא חזות הכל. בגיליון האחרון של "רואה החשבון", בטאון לשכת רואי חשבון, עשיתי ניסוי מעניין: בדקתי את הרקע המקצועי ואת התפקידים שמילאו נשיאי ארה"ב מאז 1900 ואת הרקורד הכלכלי שלהם לפי שורה של פרמטרים. המסקנה היתה, שאין מסקנה.

הנשיא היחיד שמילא תפקיד כלכלי-ממשלי משמעותי (שר המסחר) לפני שנכנס לבית הלבן היה הרברט הובר, שייזכר לעולם כמי שבימיו נפלה הבורסה והחל השפל הגדול. ביל קלינטון, שהגיע חסר כל ניסיון מתפקיד מושל אחת המדינה העניות ביותר בארה"ב (ארקנסו), רשם תקופת זוהר כלכלית. אבל ג'ימי קרטר, שבא עם אותו רקע (מושל ג'ורג'יה), היה אחד הנשיאים הכושלים בהיסטוריה. ויש עוד ועוד דוגמאות.

לכן, ודאי שהניסיון והידע אינם הכל. יש אינטליגנציה טבעית, יש בחירת הצוות, יש מחזוריות כלכלית, יש אירועים חיצוניים, יש תפיסות עולם ויש גם מזל.

בהנחה שהסקרים לא יפלו (והיו דברים מעולם: בארה"ב ב-1948, אצלנו לפני חודש), ברק אובמה יהיה הנשיא הבא. הוא ודאי יקבל הרבה מאוד עצות, אז הנה עוד אחת, במלוא הענווה.

כנוצרי מאמין המבקר בקביעות בכנסייה, אובמה מודע מן הסתם לסיפור פילוג ממלכת ישראל אחרי מות שלמה. כדאי מאוד שיקרא היטב את הפרק הזה (מלכים א', פרק י"ב) וישים לב במיוחד לתהליך קבלת ההחלטות של רחבעם. כאשר העם מבקש הקלות מס, אומרים לו הזקנים: תיענה להם והם יהיו נתינים נאמנים.

אבל רחבעם הוא מלך צעיר, הרוצה להראות שיש לו דרך חדשה משלו. ולכן: "ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו וייוועץ את הילדים אשר גדלו איתו אשר עומדים לפניו". הללו נתנו לו את העצה ההרסנית להודיע להם ש"אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". התוצאה המיידית היתה: פילוג.

המסקנה המתבקשת היא: אם אתה צעיר, חסר ניסיון ורוצה לשנות – אל תתחיל בכך שתעיף אוטומטית את כל מי שמבוגר ממך. יותר מכולם, אתה זקוק דווקא למי שכבר ראו ועשו דברים, שדעתם שקולה ועצותיהם מתונות.

אחרי שירדנו על השיטה האמריקנית, הנה שתי נקודות בהן עלינו לקנא בידידתנו הגדולה.

האחת: הוודאות. נשיא נבחר אחת לארבע שנים, חבר בבית הנבחרים אחת לשנתיים, סנטור אחת לשש שנים. אין הקדמת בחירות, אין תרגילים מלוכלכים, אין תזוזות כל שני וחמישי.

השנייה: הצחוקים. קמפיין נשיאותי הוא כמובן דבר רציני מאוד, אבל גם המועמדים ידעו שלכל רצינות יש גבול. וכך ראינו אותם מופיעים בתפקידי עצמם במערכונים וראינו אותם נושאים נאומים ארוכים ומלאי עקיצות הדדיות ועצמיות בסעודה לזכר אל סמית בחודש שעבר.