ראש הממשלה אהוד אולמרט חטא פעמיים בבחירת שר למשרד האוצר: כאשר מינה את אברהם הירשזון לשר האוצר, בגלל הקשרים המושחתים ביניהם; וכאשר מינה את רוני בר-און לשר האוצר, בגלל הקשרים האישיים הבעייתיים. שני המינויים בוצעו בניגוד לטובת הציבור. גם מקורבי אולמרט יודו בכך.

אולמרט פעל מתוך שיקולים זרים. על כשירותו של הירשזון כגנב למדנו היטב. ולהבדיל, כשירותו המקצועית המוגבלת של בר-און לתפקיד שר אוצר מתחוורת, לאסוננו. הנה, בימים אלה מתרחשת מפולת פיננסית וכלכלית, ובישראל אין הנהגה כלכלית שתוכל להרגיע את הציבור ולעשות את הפעולות הנכונות.

בר-און - עסקן פוליטי מוגבל

בכל הכבוד, בר-און, שהיה ונותר עסקן פוליטי, אינו נחשב מנהיג כלכלי ברמה המתחייבת עתה, גם אם הוכיח את כישוריו הפוליטיים והמפוקפקים בכמה הזדמנויות. לראיה: תוכנית ההצלה שהציע ברעש גדול והעביר בקבינט הכלכלי-חברתית, נדחתה תוך שעות ספורות על-ידי כל מגזרי המשק. ובהעדר אמון לא ניתן לייצב את השווקים. לכן אין פלא, כי האכזבה מהתוכנית הובילה לתגובה חריפה בשווקים הפיננסים.

צורכי המשק וצורכי המדינה מחייבים פעולה מהירה. לפני שיהיה מאוחר. על כך אין חולק. אסור להמתין עד פברואר-מרס 2009 להקמת ממשלה חדשה. יש לפעול מייד, בטרם ייגרם למשק נזק בלתי הפיך. המשק כבר נקלע להאטה כבדה, לא מעט בגלל חוסר הוודאות. המפולת הנמשכת בבורסה מאיימת עתה על החיסכון לטווח ארוך, כולל על קופות הגמל וקרנות הפנסיה. מאות חברות עומדות בפני סכנת קריסה. טייקונים שכבר קרסו מותירים אחריהם אדמה חרוכה.

וזה עוד לא הסוף. אם לא תפעל הממשלה במהירות ובנחישות, ואם לא תפעל להצלת החברות הגדולות במשק, עלולים הבנקים להיקלע לחובה לבצע הפרשות ענק, ובכך יחוסל הונם העצמי. הסכנה גדולה לכל אחד מארבעת הבנקים הגדולים - משקיעים מישראל ומחו"ל עלולים לברוח מהבנקים בישראל. התסריט הזה אינו בדיוני. לאסוננו, הוא עלול להתרחש תוך ימים עד שבועות ספורים. או-אז תדורג מדינת ישראל כולה באופן דומה לדירוג שמקבלות עתה חברות אפריקה ישראל ודלק נדל"ן.

הזדמנות נוספת לאולמרט

במצב שנוצר, אנו תקועים עם אולמרט בראש ממשלת מעבר. לטוב ולמוטב. ובכל זאת, ומחמת זאת שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לקה באימפוטנציה בכך שהוא נמנע מהגשת כתב אישום נגד אולמרט בתקופה שזה מכהן כראש ממשלה, אין מנוס ממתן הזדמנות נוספת לאולמרט לבצע את חובתו כראש ממשלה מכהן.

מחמת הנסיבות, ובמיוחד מחמת זאת שמבחינה חוקתית לא ניתן להעיף את אולמרט ממקומו עד כינון הממשלה החדשה (אחרי הבחירות...) - למרות שקיבל שוחד וגנב כספים מנכים ומחסרי ישע - אין מנוס מחיובו לפעול במהירות המרבית כדי להציל את המשק מקריסה מוחלטת.

החובה לחייבו נופלת גם על כתפי בכירי המפלגות, בכל הסיעות. כולל על ציפי לבני, אהוד ברק, אלי ישי ואחרים. כל אלה חייבים לתמרן את אולמרט כך שינקוט במהירות בצעדים שלהלן:

• להקים הנהגה כלכלית ממשלתית בראשה יעמדו בנימין נתניהו, אהוד ברק ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר;

• לפטר את בר-און ולמנות במקומו את בנימין נתניהו לכהונת שר אוצר. על כשירותו של נתניהו אין חולק. יש להעניק לנתניהו גיבוי מוחלט, כפי שנהג אריאל שרון כשכיהן נתניהו כשר האוצר. יש לבצע תיקוני חקיקה, ככל שיידרשו, ליישום המהלכים הנ"ל;

• לנהל מו"מ מיידי כדי לגבש חבילת צעדים שתהא מקובלת על ההסתדרות ועל התאחדות התעשיינים.

אם אכן יעשה אולמרט את הדרוש, יידרש נתניהו, מן הסתם, להקדיש בחודשים הבאים חלק ניכר מזמנו לתפקידו החדש-ישן. וזה יבוא על-חשבון קמפיין הבחירות - עם כל המשתמע מכך. הסכמתו או התנגדותו של נתניהו למינוי חירום תהא שעת מבחן גם עבורו.

האינטרס הציבורי קודם לזה המפלגתי

על אולמרט לפנות לציבור ולהסביר: הנה, למרות שאני חפץ בניצחון קדימה בראשות ציפי לבני (בלאו-הכי איש לא יאמין בכך...), אני ממנה את נתניהו, יו"ר הליכוד, לשר על-כלכלי במשרד האוצר. אני עושה זאת כדי להציל את כלכלת ישראל מקריסה מוחלטת. אני עושה זאת למרות שאני מעריך שהדבר יכול לחזק את הליכוד בכלל ואת נתניהו בפרט לקראת הבחירות לכנסת ה-18. ואולם, מאחר שמשחר נעורי העדפתי תמיד את טובת מדינת ישראל (גם אם פה ושם קיבלתי שוחד וגנבתי קצת כספים בשביל עצמי ומשפחתי...), החלטתי גם הפעם לעשות את הדרוש לטובת מדינת ישראל.

אם כך ינהג אולמרט, הוא עשוי לשפר את מעמדו בעיני הציבור. הנה ספין שכדאי להתכבד בו. אמנם, איש לא ישכח את כשליו במלחמת לבנון, ואיש לא ישכח את עבריינותו הסדרתית בשורה של פרשות שחיתות. ברם, אם יעשה עכשיו את הדבר הנכון, הוא עשוי להיזכר על-ידי הציבור גם כמי שידע, בזמן אמת, להתעלות מעל שיקולים אישיים ומפלגתיים. אחרי הכל: כל אדם קרוב אצל עצמו. כל משקיע יעריך את מי שהציל את כספו; וכל עובד יעריך את מי שדאג לשמירת מקום עבודתו ופרנסתו.