וגר מרידור עם פייגלין, וז'בוטינסקי עם מיקי ירבץ

לא ברור מה בדיוק חשב ביבי, כאשר צירף למפלגתו, אנשים בעלי אוריינטציה פוליטית בלתי זהה. נראה כי הדבר שהיה חשוב למר נתניהו הוא עצם הצנחת הידוענים, מבלי לבדוק באמת מה הם עשויים לתרום לאזרח במדינת ישראל.

קשה לראות את ספי ריבלין וטל ברודי ואסף חפץ ועוד, כרכישות בעלות ערך, שלא לדבר על פעילותם בראייה לטווח ארוך.

השגיאה שבהצנחת "כוכבים" היא מעשה פוליטי שטחי ביותר ואין בו שום מסר ברור לבוחרי הליכוד. מה שכן יש בו, זהו היעדר מוחלט של דמות ערכית בנושאים חברתיים, שהם עיקר העיקרים לאדם הפשוט הנאנק תחת פחד הפיטורין, יוקר המחייה, והחרדה לגורל הפנסיה שלו.

אין זה נושא חדש: הליכוד מעולם לא העמיד על סדר יומו את הנושא החברתי כראשון במעלה, ועל כך, גם נאלץ מר נתניהו לפרוש בזמנו.

אז מה בעצם השתנה בליכוד? האמת, כלום! מר נתניהו, המזוהה עם הפריחה הזמנית במשק הישראלי, הצליח להפוך את הקערה על פיה ולדהור קדימה, אך כעת משהוא מואשם על-ידי רבים, כי הוא האחראי להוצאת כספי הפנסיות לשוק החופשי, לא מן הנמנע כי בוחריו יהססו בבואם לבחור בו.

זאת ועוד, הדמויות החדשות אשר נפלו אל חיקו החם והאוהב (לפי שעה) הן ברובן ימניות מידי, ולא ניתן לראות כיצד מיקי איתן (פרלמנטר מעולה) יסתדר עם נינו של מר ז'בוטינסקי, או כיצד דן מרידור יסתדר עם עמדותיו הנוקשות של בוגי יעלון, אומנם המטר הכוכבי הזה, הרשים, אך לדעתי לזמן קצר. ועד לבחירות, כאשר יתגלעו חילוקי הדעות, ההתלהבות עשויה לשקוע, ובתוך סיעת הליכוד התמרמרותם (המוצדקת יש לומר) של הוותיקים עשויה להביא לידי מלחמות יהודים, שגם כן עשויות לפגוע בליכוד.

התופעה אשר התרחשה כעת בליכוד, מזכירה את דברין של אריאל שרון אשר על-פי שמועה, אמר פעם למר נתניהו, איני יודע לאיזו יד שלך עלי לעזור, זו השמאלית או זו הימנית.

ימים יגידו איזו משתי ידיו של מר נתניהו, תעלה על השנייה, בינתיים הכל פתוח.