בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במאמר בהארץ מאשים עקיבא אלדר את רה"מ אולמרט באטימת אוזניו לקול המתון של חאלד משעל ובסיכון חיילי צה"ל לשווא ● בדיקה מעלה, כי דווקא עקיבא אלדר לא דייק בנתונים עליהם הסתמך והכתובת ל"אשמה" צריכה להיות מופנית למצרים
במאמר בעיתון הארץ (5.1.09) מטיח עקיבא אלדר, האשמה חמורה ביותר בראש הממשלה אהוד אולמרט, וטוען במשתמע כי אולמרט אטם אוזניו לגמישות המסתמנת בעמדות מנהיג חמאס חאלד משעל וסיכן חיילי חיילים בשולחו אותם למבצע קרקעי, אשר לשיטתו של אלדר, היה מיותר. וכך כותב אלדר: "בשבת, שעות ספורות לפני שצה"ל הסתער על רצועת עזה. חאלד משעל הודיע באמצעות אתר האינטרנט של עז א-דין אל-קסאם, שהוא מוכן לא רק ל"הפסקת התוקפנות"; ראש הלשכה המדינית של חמאס הציע לחזור למתכונת המחסומים של 2005, כלומר להסדר במעבר רפיח מהתקופה שלפני ניצחונו של חמאס בבחירות והשתלטותו על האזור. הוא הביע נכונות להחזיר את הניהול במשותף למצרים, האיחוד האירופי, נשיאות הרשות הפלשתינית והחמאס". "נראה שראש הממשלה אהוד אולמרט לא שמע, או לא רצה לשמוע, חדשות מעין אלו. שוב הוא "הביט לאמהות בעיניים" והבטיח, כי שלח את ילדיהן לשדה הקרב רק לאחר שהממשלה מיצתה עד תום את כל הדרכים האחרות להחזיר את השקט לילדי שדרות. במקרה הטוב, אולמרט לא אמר את כל האמת". האם עקיבא אלדר מדייק בדבריו? ראשית, יש לבדוק את נוסח דברי חאלד משעל כפי שהם מצוטטים באתר חמאס, כמובא להלן: "ובנוגע למעבר רפיח אמר משעל: אנו רוצים מעבר ככל המעברים, ואנו הצענו לפני שנה לאחים המצרים נוסח לניהול המעבר, בהשתתפות מצרים, הנשיאות [הפלשתינית של אבו מאזן], חמאס ו[המשקיפים] האירופאים, ואולם דבר לא קרה, ואיש לא אמר שחמאס רוצה את המעבר רק לעצמו". מנוסח דבריו של משעל עולה, כי עקיבא אלדר לא דייק בשתי נקודות מהותיות. ראשית, הצעתו של משעל אינה חזרה להסכם המעברים מ-2005, כפי שטוען אלדר, אלא מדובר בהצעה שונה אשר בעניינה הבהירה הנהגת חמאס חזור והבהר עד לעייפה, כי אין היא מוכנה להעניק לישראל כל תפקיד של נוכחות או פיקוח מרחוק על מעבר רפיח וכי המעבר צריך להיות פלשתיני-מצרי בלבד. שנית, הצעת חמאס לא נדחתה על-ידי ישראל, כפי שניתן להבין מדבריו של אלדר, אלא דווקא על-ידי מצרים שלא הייתה מוכנה לקבל את עמדת חמאס אשר שללה לחלוטין את התפקיד הישראלי במעבר רפיח. מצרים התעקשה (ועודנה מתעקשת) על יישום הסכם המעברים מ-2005 (שאינו תקף מאז 2006) ועל מימוש חלקה של ישראל בפיקוח על מעבר רפיח (במצלמות). זה שורש המחלוקת בין מצרים לחמאס (ללא קשר לישראל!) והוא נובע מחוסר רצונה של מצרים להפוך את מעבר רפיח למעבר פלשתיני-מצרי, בטענה שהדבר "יפטור" את ישראל ממעמד של "מדינה כובשת" ויעביר את האחריות על רצועת עזה לידי מצרים. בסיכומו של דבר, האשמותיו של עקיבא אלדר בעניין זה נגד ראש הממשלה אולמרט אינן מבוססות ואינן נכונות. הביקורת של אלדר צריכה להיות מופנית כלפי מצרים ולא כלפי ממשלת ישראל. לו היה עוקב אלדר אחר התבטאויות הנהגת חמאס, וכך אחר העיתונות של חמאס, הוא היה מוצא כי גם חמאס אינו מאשים את ישראל בטרפוד הצעתו לפתיחת מעבר רפיח אלא את הנשיא מובארק.
|
|
לעיון בתגובות לחצ/י על כפתור "לכל התגובות"
|
|
תאריך:
|
05/01/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/01/2009
|
|
יהונתן דחוח-הלוי
|
|
מאז תחילת הסכסוך הישראלי-ערבי, שימש העם הפלשתיני פיון בידי כוחות אזוריים חזקים ממנו. במידה רבה, הלאומיות הפלשתינית הינה תולדה של יחסי כוחות אלה. פלישת צבאות ערב לישראל ב-1948 באה לסייע ל"אחיהם" בפלשתין, אך בפועל אין ספק שכוונת המדינות הערביות הייתה לנגוס בשטחי ישראל לטובתן. תחת הקמת מדינה עצמאית בשטחי יהודה ושומרון שכבשה, ממלכת ירדן סיפחה שטחים אלה. גורלה של רצועת עזה לא היה שונה, והיא נותרה תחת שלטון מצרי עד מלחמת ששת הימים. הפליטים הפלשתינים שבה שימשו מאגר אנושי בידי המצרים להקמת יחידות הפדאיון שזרעו טרור בישראל באותם שנים. גורלם של הפלשתינים בשאר מדינות ערב לא שפר עליהם גם כן. בלבנון וסוריה קיימים עד עצם היום הזה, כבר יותר מ-60 שנה, מחנות פליטים, שבהם הם חיים ללא אזרחות וללא כבוד.
|
|
|
מאז פרוץ המבצע, או בשמו החדש "מלחמת עזה", נרתמו עשרות דוברים, הן מקצועיים והן פוליטיקאים, להסביר לעולם את שאנו עושים, לרכך את המכה, להביא בפני העולם את הסיבות שהביאו לכך שמדינת ישראל מאסה במה שקורה בדרום והחליטה להגיב, על-מנת להגן על אזרחיה. אגב, שיהיה ברור, איננו שמחים על כך לחלוטין, אנו לא מבקשים לפגוע בעם שלם, לא בחפים מפשע, אבל כנראה שכלו כל הקיצין.
|
|
|
ד"ר עידן לנדו, איש אקדמיה מאוניברסיטת הנגב, הוא סרבן מצפון שישב כבר פעמיים בכלא בגלל סרבנותו, ועכשיו הוא מנסה לעשות נפשות לתורתו - בקריאה לאחרים לסרב להתגייס למלחמה בעזה.
|
|
|
מבצע עופרת יצוקה מעלה שאלות של מידת המוסריות של פעולות ישראל בעזה. הוועד הציבורי נגד עינויים, בשיתוף עם הטלוויזיה החברתית באינטרנט (טלוויזיה עצמאית אשר אינה נתמכת בידי גורמים ממסדיים או כלכליים) יצאו בסרטון הסברה הקרוי דיני מלחמה, סרטון הסברה המדגיש את המותר, אך בעיקר האסור במלחמה, שכן במלחמה, זה לא בהכרח 'כמו במלחמה' וישנם גבולות, לפי דוברי הסרטון, למה שמותר לצבא מסודר לעולל לאזרחים שמעבר לקו. בין המרואיינים בסרטון נמנה גם עו"ד מיכאל ספרד, המייעץ משפטית לארגוני שמאל רדיקלי כגון 'יש גבול', ואשר התפרסם בין היתר בעקבות הבג"צים שהגיש כנגד תוואי גדר ההפרדה, כמו גם בייצוגו את סרבני המצפון מטעם השמאל הרדיקלי.
|
|
|
אחרי מלחמת לבנון השנייה הכריזו אולמרט וחבריו כי "רק מי שקילקל יכול לתקן". לבני משפחות הנופלים אמר אולמרט כי "נס עשה לנו הקב"ה שיצאנו למלחמה וגילינו את כל הכשלים!". מסתבר כי לאולמרט וללבני יש מסקנות והגדרות פרטיות לגבי ה"כשלים", מסקנות שיפתיעו את חברי ועדת וינוגרד. אם ביקרה הוועדה את הצבת המטרות הלא ריאלית, הרי שהפרשנות הפוסט מודרנית של אולמרט לתיקון היא: "לא להציב מטרות". מנקודת ראותו של אולמרט ולבני התקלה הגדולה ביותר של מלחמת לבנון השנייה היא לא הנזק לשרידות מדינת ישראל, אלא ועדת וינוגרד.
|
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
|
|
|
רון בריימן
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
|
|
|
איתמר לוין
למחדל של 7 באוקטובר מוסיפה הממשלה את סכנות החורבן הכלכלי, האנטישמיות והמפלגתיות בארה"ב הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|