המלחמה מתמשכת משיקולי בחירות, וטוב שכך!

המבצע הצבאי בעזה וסביבותיה גובר ומחייב להפנות את נקודת המבט דרומה. נדחה איפוא את עסקי הבחירות ונעלה על הכוונת ועל נס את שוכני הדרום ואת מבצע 'עופרת יצוקה' המתחולל שם בעוז, בעת כתיבת השורות.

עיתוי הבחירות לשבח

בנקודת הזמן שבה אני כותב התותחים והטנקים החלו רועמים, ובעקבותיהם הרגליים, לאחר שבוע שבו חיל האוויר הפליא מכותיו והבריח את המרצחים, שנותרו בחיים, אל מחילות אפלות ונקרות עפר. "נחש ינחש איש אשר כמוני" (ויגש מד, טו) כי יפעילו עלינו לחצים דורסניים באמצעות כלים מדיניים כבדים. ומה יקרה? בדרך הטבע הייתי מסיים בעוקצנות מושחזת: "אני בטוח שנכָנע! ה'עולם' לא יניח לנו לסיים את המלאכה... מנהיגי המדינה הססניים כדרכם ותמיד נסוגים בטרם עת...". ולא ה'עולם' בלבד - גם ה'מוזות' בתוכנו, אנשי הרוח והמצפון השמאלי, כבר נובחות כנגד התותחים ומתחילים להכות ב(עמוס)עוז על החזה ההומניטארי.

האם נתקפל? האם ניתן לדרקון הטרור לחמוק שוב?. אני מתפלל ומנחש כי הפעם לא! הפעם נמשיך בנחישות למיגור שלטון החמאס ולהשבת כוח ההרתעה לצה"ל. על מה בנויה תיאוריה חריגה זו? על ה...בחירות הקרבות והולכות, ועל הרשת המשפטית לתוכה נקלע ראש הממשלה, וסליחה על הציניות.

נראים הדברים כי שיקולי הבחירות מפעמים בקרב כל אישי המדינה, מקבלי ההחלטות הצבאיות והמדיניות. הפעם - כך נראה - השיקולים הפטריוטיים נחשבים כמקדמי בחירות, וזה בסדר, לטעמי. שר הביטחון ושרת החוץ מתנגחים קשות במערכת הבחירות, ומתחרים על הכתר של 'משקיט הדרום'. גם ראש הממשלה מעוניין להתעטף באיצטלת מנצחים, וזרי דפנה עלולים להיטיב עימו בתא הנאשמים. רק שהנשיא לא יתערב...

אבוי אם 'שיקולי בחירות' ישמשו עילה לפתיחת מלחמה. אוי לנו, ושר ההיסטוריה עוד יוכיח, שה'הינתקות' האומללה הבשילה על-רקע המלכודת המשפטית אליה נקלע ראש הממשלה דאז. תוצאותיה מדברות אלינו יום-יום בשפת רקטות וטילים, והיוזם רם המעלה אומנם נחלץ מתא הנאשמים לבית-דין של מעלה אך שם הוא עדיין ממתין... מכל מקום, משפרצה מלחמת 'עופרת יצוקה' - שאין מוצדקת ממנה - אין לי דבר כנגד התמשכותה והתעצמותה גם משיקולי בחירות.

כולנו שדרות!

בימי נערותי נמנינו וגמרנו במושב חברים לספסל לימודי 'מולדת' כי "המקום הכי-הכי רחוק מגבולות האויב הוא באר שבע". וזה נכון 'על הנייר'. כשהתבגרנו, קלטנו והפנמנו את סיסמת מלחמת העצמאות הפטריוטית: "כל הארץ חזית כל העם צבא". כשלמדנו בישיבה את סוגיית "עיר הסמוכה לסְפַר" (ובלשון ימינו: 'עוטף ספר') הרחבנו בהשראת רבנינו את היתר חילול השבת למניעת חבלת אויב כתקף בכל ערי הארץ ומושבותיה, שהרי "כל הארץ חזית". ואדרבה, שר הפרדוקסים קורץ לנו באירוניה כי אם יש מקום בטוח יחסית מטילי גראד, הוא הקרוב ביותר לריכוזי ערבים, ביש"ע למשל.

מי פילל שתושבי באר שבע ואופקים, קריית גת וקרית מלאכי, אשדוד ויבנה ירוצו למקלטים "תוך 30 שניות", ולא ינטשו את עירם? ומי מילל שהקולות הבוקעים ממקלטים אלו הם "אנחנו חזקים. המוראל גבוה. ברוך השם"! אכן, צדק ראש הממשלה שאמר כי הכל יקום ויפול על איתנות העורף! הבה נעטוף בחיבוקים את עוטף-עזה, ואת כל הרשויות וארגוני ההתנדבות היוצאים מכליהם לסייע ולהרים ראש. וכמובן-כמובן לתושבים היקרים, מבוגרים וילדים. "כולנו שדרות"!

תקשורת לשעת חירום

אי-אפשר לסיים בלי הערה לתקשורת; הצפת כל שעות השידור במלל אינסופי של פרשנות ופרשני-פרשנות, נתחנים ונתחני-נתחנים - איננה תורמת לא למוראל ולא לעצבים. להיפך! הגיעה העת כי התקשורת (מי זה?) תיערך בעוד מועד לשידורי רדיו וטלוויזיה לשעת חירום. אני מסכים עם המגמה לבטל חלק מלוח השידורים השוטף כ'בלתי מתאים' ו"איך אפשר לעסוק בזה בימים טרופים אלו"? מאידך, יש להכין מלאי של תוכניות וסרטים רציניים קמעה, פטריוטיים קמעא, ניטראליים קמעא, ולא לשַקע את כולם בבליל-בבלת דיווחים ופרשנויות מלומדות "שהרי צריך לומר משהו".