משימה בלתי אפשרית

בעוד כשלושה שבועות יחליטו אזרחי ישראל, לפחות אלה שיטרחו למלא את חובתם הדמוקרטית להגיע לקלפי ולהצביע, מי יהיה ראש הממשלה הבא של כולנו: בנימין נתניהו או ציפי לבני. נוכח המעמסה הכבדה של הבעיות החמורות הניצבות בפני ההנהגה הישראלית הבאה נשאלת השאלה בשביל מה בכלל כל-כך מתאווים השניים האלה לזכות במשרה הרמה, ולהתחיל להתמודד עם המציאות המאיימת, ולא רק בהפרחת סיסמאות של בחירות ריקות מתוכן מעשי.

בחינה קצרה של הבעיות כבדות המשקל העתידות לנחות על שולחנו של ראש הממשלה הבא - יהיה מי שיהיה - יכולה לגלות כי המשימה הנכספת הזו כבדה מיכולת הנשיאה של בן תמותה ואולי אפילו בלתי אפשרית.

• ראשית לכל יצטרך המנהיג הבא להחליט מה עושים כדי להסיר מעל קיומנו את איום החרב המתהפכת של ההשמדה האטומית, החרב שמניף מעל ראשה של ישראל נשיא אירן הפנאט המוסלמי מחמוד אחמדינג'אד. האם ישלוף ראש הממשלה החדש מאחורי המסך של העמימות הגרעינית את האמצעים החסויים של יום הדין וישגר את צה"ל למהלומת-מחץ שתחסל את האיום אחת ולתמיד. או אולי יחליט ראש הממשלה החדש כי עדיף לנסות, ראשית לכל, למצוא פתרון הולם - שאותו יוביל הנשיא החדש של ארה"ב, ברק אובאמה - לאיתור הנתיב הנכון לחיסול איום ההשמדה החדשה על קיומו של העם היהודי.

• הנושא השני, הדחוף לא פחות, יהיה מציאת פתרון מהיר והולם לבעיית עזה והנזק התדמיתי שירחף כעננה שחורה וכבדה מעל שמי ישראל, כאשר יתבררו לעולם ממדי מהלומת ההרס שהנחיתו זרועות האוויר והיבשה של ישראל על "ממלכת החמאס האלימה". ובהקשר הזה: האם יהיה ראש הממשלה החדש מוכן לאפשר להעביר לידי החמאס את כל המיליארדים שיגיעו ממדינות העולם השונות כדי שהוא, החמאס, יהיה האחראי לשיקום רצועת עזה, ובכך יעצים את מעמדו של ארגון הטרור הזה בעיני התושבים הפלשתינים הכתושים. ועוד: האם, למרות אלימות מיתקפת הטילים על ערי הדרום בישראל בכל זאת ראוי, ואולי נחוץ, להתחיל להידבר עם הנהגת החמאס, ישירות או בדרכי עקיפין, אף אם הנהגה זו מכריזה השכם והערב כי יש להשמיד את מדינת ישראל ולהתנחל במקומה.

• ואם במלחמה אנו עוסקים: מה תהיה מדיניות הממשלה במקרה שהחמאס יחדש את ירי הטילים והפעם גם יגיע עד פאתי גוש דן? האם מספר בודד של טילים על אשקלון, אשדוד, באר-שבע יהיה עילה מספקת לחידוש המהלומות הכבדות מנשוא על רצועת עזה, או אולי טיל בודד אחד שיתפוצץ בלב תל אביב יהיה בו די כדי לחדש את המלחמה במלוא העוז.

• ומה על גלעד שליט השבוי בידי החמאס? האם יעדיף ראש הממשלה הבא להמשיך ולהתעקש שלא לשחרר לידי החמאס את כל רשימת הרוצחים "עם דם על הידיים" שארגון הטרור האירני הזה דורש תמורת שחרורו של גלעד שליט, או אולי יש להיעתר לתביעה ולשלם את מלוא המחיר הכבד וכך להציל את חייו.

• עוד מספר אלמנטים, כמעט "שוליים", יטילו מעמסה ציבורית נוספת על סדר היום העמוס של ראש ממשלת ישראל החדש, כמו: האם לאפשר פתיחה קבועה של שערי עזה כדי להזרים אליה מזון, דלק, ומוצרים הומניטאריים; האם אפשר לוותר על השליטה בשכונות הערביות של ירושלים כדי שהפלשתינים יוכלו לטעון כי ישראל מחלקת את ירושלים; האם יש להיעתר לתביעת הפלשתינים לממש את מה שהם מכנים "זכות השיבה"; האם יש לאפשר, כבר בחודשים הקרובים, לקיים בחירות כלליות ברשות הפלשתינית, וכך אולי ליצור פתח להרחבת השתלטות החמאס גם על יהודה ושומרון?

• ובהקשר הזה: מה יעשה ראש הממשלה הבא כדי שערביי ישראל ישולבו בחיי המדינה ולא יהפכו, בכורח הנסיבות, לשונא מבית?

• ומה עם החזון של מדינות רבות בעולם, כולל ארה"ב, שהפתרון היחיד לסכסוך רב השנים במזה"ת הוא שתי מדינות לשני עמים - ישראל מצד אחד של הגבול המשותף ופלשתין מן הצד השני של גדר הגבול? ואם כן - האם יש להעניק למדינה זו את כל הסמכויות של מדינה כמו: להשתמש בכסף משלה, להקים ולהפעיל צבא משלה, חיל אוויר משלה, לבנות נמלים שדרכם תוכל המדינה הזו להכניס אל תחומה כל מה שתחפץ, כולל נשק ואמצעי לחימה, קלים וכבדים?

• ועדיין לא אמרנו דבר על התחום הכלכלי. האם תמשיך המדינה להזרים תקציבי עתק לפיתוח התשתיות והבינוי לשירות ההתנחלויות ביהודה ושומרון, או אולי תשונה ההעדפה והתקציבים הכבדים יופנו לפיתוח הנגב, כולל לסלילת מסילת ברזל עד אילת, כמו גם לפיתוח הגליל, כדי שלא נתעורר יום אחד ונראה כי ערביי ישראל השתלטו על הגליל והם מבקשים להקים לעצמם יישות עצמאית בחבל ארץ זה שאותו ביקשה המדינה "לייהד" במשך שנים רבות? ועוד: באילו כלים כלכליים תוכל ישראל להשתמש כדי לא להינזק באורח חמור מתהפוכות המשבר הכלכלי העולמי? האם יהיה על המדינה לחזור אל חיק הכבדת נטל המסים ולדחות את ימי הכלכלה החופשית לביאת המשיח הכלכלי?

• ובמישור הפוליטי: איזו מין שותפות קואליציונית יש להרכיב, רק כזו המתאימה לאידיאולוגיה של ראש הממשלה, או קואליציה שתאפשר מינוי של השרים הטובים ביותר והמתאימים ביותר כדי לאפשר שליטה ראויה בכל תחומי החיים של המדינה? ומי יהיו השרים האלה - מי שיש כלפיהם מחוייבות מפלגתית או כאלה שיכולותיהם וניסיונם הם ההולמים ביותר? ומי יהיה אחראי על שמירת הקשר עם מפלגת השלטון - תהיה מי שתהייה - כדי שלא ייווצר נתק חמור בין המפלגה שהובילה את ראש הממשלה החדש אל מחוז חפצו לבין ראש הממשלה שהוא גם יו"ר המפלגה?

• בשוליים קיימים עוד מספר תחומים, פשוטים לכאורה, שיש לתת עליהם את הדעת. למשל: מה יהיה מעמד הבעל של "גבירתי ראש הממשלה" או של אשת "אדוני ראש הממשלה". האם מעמדו של בן הזוג הזה יהיה מוגדר מראש, כולל השירותים שהמדינה מעמידה לרשותו, או שללא הגדרה ברורה כזו יהפוך בן הזוג לנטל שיהיה מקור לנזק תדמיתי?

כל הבעיות כבדות המשקל האלה דורשות תשומת-לב, חוכמת-לב ושום שכל, הבנה שאולי אי אפשר למצוא פתרון קסם מהיר לכולן, והרבה אומץ ואורך רוח, סלחנות ולא רצון לנקום ולנטור. וגם אם ראש הממשלה החדש ניחן בכל התכונות האלה, עדיין ניצבת על מכונה השאלה הבסיסית: למה ירצה אדם שפוי להיות ראש ממשלה בישראל? רק כדי שיוכל להיכנס לספרי ההיסטוריה? רק כדי שיוכל להוכיח לכל משמיציו כי הוא הטוב ביותר? או אולי נובעת התשוקה הבלתי נשלטת הזו רק מתכונות של "מתאבד שיעי", אם תסלחו לי על הביטוי, או אולי מיוהרה אישית שאין מאחוריה לא דבר ולא חצי דבר?