צדק לערפאת ואהבת שרון...

לא לגרש ערפאת!
הרעיון הוא אנטי דמוקרטי והריסת הצדק. צדק צדק עלינו לדרוש ולא מעשי פחדנות. ערפאת אחראי לאלפי קרבנות ונפגעים מטרור, ללא התחשבות במעשיו לפני הסכם אוסלו. פושע כזה דינו ברור ואינו להרחיקו מהצדק 'לטיול' שבו ימשיך במעשיו.

סילוקו צריך להוות מפנה מפייסנות, מנכנעות לשפיות, לאסטרטגיה של ניצחון על הטרור כצעד ראשון להסדרים סבירים בינינו והערבים מערבה מהירדן.

מנהיגינו כנראה חושבים אחרת. אחרי גרושו (אם יעיזו לעשות כך נגד הבוס באמריקה) והתגובה הקולנית והרצחנית, המצב יהיה מתאים לתהליך שלום כאילו ערפאת עצמו הוא הסרטן ולא התרבות והמטרות של העם הפלשתיני. מה הוא התהליך המיוחל שאימצו? המשך מפת הדרכים - חזון בוש. אז בשקט רלטיבי הם חושבים שיוכלו להקים פלשתין שנייה, לחלק ירושלים (שפרושה פינוי ירושלים מיהודים), לגרש כרבע מיליון יהודים מבתיהם ביש"ע, ועוד, עד שכולנו נזכה לגור בגטו החוף. ומה צפוי לנו אז? השלום המיוחל או המשך תהליך השלבים עד שנגיע לים, לגלות או למוות?

לקח מוועדת אור

פסק דינה של ועדת אור הוכיח את טיבו של השיפוט. הבחנו במיוחד באישיותם ובאידיאולוגיה של הפוסקים. כלומר בשם החוק הקר, הנחשב על-ידי הכלל כאובייקטיבי, נתגלה 'האני' הפוליטי, האידיאולוגי של חברי הוועדה. הבינו שבמסווה האובייקטיביות ישבו בני אדם בעלי אמונות, דעות, אידיאולוגיות שהשפיעו והכריעו על התוצאות.

הסובייקטיביות, 'האני' של האדם כמרכיב של החלטותיו, אינה עבירה. העבירה היא שהפוסקים - בין אם הם חברי ועדת אור או הבג"ץ... מייצגים מגזר מעוטי של המדינה ושיטת בחירתם ממשיכה עיוות זה, ובזה יש עבירה. העבירה היא לא לפי החוק הקיים אלא בטיבה ואיכותה של הדמוקרטיה. הדמוקרטיה מעניקה זכות לכולם להיות שותפים, להיות מיוצגים על-ידי דומיהם ולא רק למיעוט אחד.

על העם לדרוש תיקון העיוות; בתחילה בחירת שופטים באופן דמוקרטי. דרכם של האמריקנים היא דוגמה טובה; חלק נבחרים על-ידי העם בבחירות, חלק ממונים על-ידי הנשיא/מושלי המדינות באישור הגופים המחוקקים או חלק מהם. כל העם בדרך בחירת הנשיא או בבחירות ישירות קובע מי ישפוט וכיוצא מזה באיזה ערכים יתבטאו בעשיתם. הגיע זמן ששופטי העם יהיו מייצגי כל העם.

חושך או אור?

לפחות שתי טעויות הופכות את ועדת אור לא לתפארת האובייקטיביות, שלטון החוק... אלא לגורם פוליטי רגיל:
א) תפיסה כללית במקום נקודתית. במקום לכתוב תיזה על יחסי ערבים יהודים במדינת ישראל, צו השעה היה להתמקד באירועים עצמם. האם המשטרה התנהגה לפי החוק? האם הפעילו יותר מדי כוח או פחות מדי בכל אירוע שהיה. ניתוח כזה ללא פילוסופיה, ללא פנים פוליטיים וללא פשרות להשיג קונסנסוס, היה צו השעה.

ב) הצגת נורמות במקום בדיקת עובדות. כך נאמר שהמשטרה מתייחסת לערביי ישראל כעויינים, כאילו הערבים הם האויב. הם הכריזו שערביי ישראל אינם 'האוייב' ומחשבה כזאת היא פסולה כנתון מובן מאליו. הם לא עשו סקרים, מחקרים רציניים וכמובן דחו עובדות רבות כגון ההתנהגות המסיטה של מספר משמעותי מאד של ח"כ ומנהיגים ערבים (כבשארה המתפאר באסד ובחיזבאללה) וערביי ישראל שרצחו יהודים ומסייעים לאחיהם הטרוריסטים... הם הניחו שערביי ישראל שמחים לגור במדינה שבה היהודים הם הרוב ומקרינים נאמנות, לויאליות כמו יהודים, וטענתם לשוויון זכויות אינה כדי להפוך את המדינה למדינה דו-לאומית בדרך לערבית. ועדה ממלכתית הייתה צריכה לבדוק האמת ולא להניח שהאמת האישית שלהם היא האמת האובייקטיבית. אולי ההנחה של עוינות לערבים שהם תולים במשטרה - אם אמת היא - היא צודקת?

המסקנה היא שהאור הזה מביך, וועדות חקירה אינן נתון מובן מאליו שמהם יצא אור!

אהבת שרון

'במי תבחר שרון?' כך מציגים את התוכנית. ומה הפרס לנבחר? שנה של חיים משותפים עם שרון על חשבון מפרסמי התוכנית. כך מניחים שכל אם היתה צריכה לקוות עבור בתה/בנה?

פלא הוא שבזכות תרבות כזאת מתגרשים כמחצית המתחתנים?

התוכנית סוקרת מהלך היחסים בין שרון וצוות הבחורים הישראליים הגבריים שלא מראים קומץ של זיהוי יהודי. צוות התכנית לוחץ על כולם לגלות הכל לפני המצלמה. התוצאות הן שטחיות וביזוי אהבת אמת; יצירת קשר אישי אמיתי, חברות, סגולה המתבטאת ברצון לנשואים קדושים (קדושים לא רק לאל אלא לכל אחד מבני הזוג) ולא בתקופת 'ניסיון' על חשבון מפרסמים.

למה מגרים את הנוער בשקר בשם האהבה? כנראה 'כסף, כסף תרדוף' היא המצווה הקדושה של מייצגי ומפרסמי התוכנית!