גם אני, כמו רבים בעולם כולו, צפיתי בסקרנות רבה בטקס ההשבעה של הנשיא האמריקני ברק אובמה. הסקרנות הייתה רבה בעיקר בשל הציפיות הרבות שהאיש מעורר בכל הנוגע לנאומים שלו.
אין ספק, אין בעולם כולו אנשים שיכולים לדבר בפאתוס כל כך גדול כמו אובמה ולא להישמע מזויפים. הוא רטוריקן בחסד עליון בעל אנגלית משובחת ויפהפיה.
זאת הייתה גם הסיבה לאכזבה הגדולה שהייתה לי כששמעתי נאום סטנדרטי בלבד, בלי שיאים גבוהים מדי ובלי שילהוב של המיליונים שצפו בנאום - שלא כמו הנאום המדהים שנשא בשיקגו בסיום יום הבחירות - נאום התשובה ל"יש לי חלום" של מרטין לותר קינג.
ייתכן שמדובר רק ביום מלא-ההתרגשות שגרם לאובמה לא להגיע לשיא דווקא ברגע החשוב של ההשבעה עם כניסתו לתפקיד, אך ישנה גם אפשרות שהוא בחר לעשות זאת באופן מודע.
יש הבדל בין מועמד לבין נושא בעול. מי שכבר נמצא בתפקיד אינו יכול להרשות לעצמו להיות מחויב לרגש את הציבור כל העת, הוא מחויב להנהיג באופן מושכל. הנהגה כזאת, רציונלית, היא היחידה היכולה להתעלות מעל לרגשות הפרטיים של המנהיג, של משפחתו, של חבריו, של המגזר שאליו הוא שייך ושל האנשים בעלי אותו רקע תרבותי שאליו הוא משתייך.
נדמה שבשל עובדה זו בחר אובמה (וכאן ניתן לומר בוודאות גמורה - בחר) שלא להזכיר את עובדת היותו הנשיא השחור הראשון, למרות שצבע עורו היה במרכז העניינים כל העת. זו הייתה גם הסיבה שההרכב המוסיקלי המיוחד שהורכב לצורך האירוע כלל יהודי, אסייתי, שחור והיספאנית. אובמה מבין שהוא אומנם השחור הראשון בבית הלבן, אך הוא מעבר לכך הוא המנהיג של אומת המהגרים הגדולה בעולם.
תובנה זו, שאולי מצדיקה קצת את הקלישאה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן", היא-היא זו שעשויה להעניק תקווה לאמריקנים - שחורים כלבנים.
|
|
|
לפני מספר שנים נתקלתי במאמר שכתב העיתונאי לשעבר והפוליטיקאי בהתהוות אורי אורבך. אחרי עשרים שנה שבהן הטיף להסתערות דתיים על תחום התקשורת הוא תיאר דיון שהתנהל באולפן "תיק תקשורת". באותו דיון השתתפו מנחה התוכנית, חיים זיסוביץ' - חובש כיפה, כתב המשפטים של ערוץ 10 ברוך קרא - חובש כיפה, יועץ התקשורת של הנשיא לשעבר קצב, אמנון שומרון - חובש כיפה וכתב נוסף - דתי לשעבר. "הדיון התנהל ולא נשמע ברקע דיון של כלייזמרים. הכיפות של המשתתפים לא היו רלוונטיות לדיון", כתב אורבך.
ואולי זו הראיה המובהקת להשתלבות בריאה של בני המגזר בתחום מסויים. כאשר המגזריות הופכת ללא רלוונטית. הרי בתקשורת עברנו הרבה מאז ימי "ההוא עם הכיפה מריץ' רץ'" ועד היום. אז אולי בעוד עשרים שנה, באיחור אופייני של דור, ישכילו אנשי הימין הדתיים לפנות בדבריהם לכלל הציבור. אולי אז יהיו ראויים להנהיג.
|
|
|
|
כלכלה וחברה ולא נוער הגבעות וארץ ישראל
|
|
את הלקח הזה טרם למדו אנשי מפלגות הימין הישראלי - לפחות אותם אלה שמדברים כל העת על הרצון להגיע להנהגת המדינה (וכמובן שאינני מדבר על הליכוד, שבמובנים רבים - כבר אינו נחשב ימין קלאסי אלא מרכז). דווקא הם, המקווים לתפוס את המושכות בתוך מספר שנים - על-פי פרסומים שונים שהם מפרסמים - שבים פעם אחר פעם ומוכיחים שהם אינם מסוגלים להתרומם מעבר לשיקולי המגזר הצרים.
קחו לדוגמה את מפלגת תקומה שייסדה מחדש את האיחוד הלאומי. מדובר במפלגה שפעילותה משיקה לפעילות תנועת 'קוממיות' מבית היוצר של הישיבה הגבוהה בבית אל. בפרסומים שונים של קוממיות מדובר בפירוש על הצורך הקריטי בתפיסת עמדת שלטון ובהנהגת המדינה מבחינה מדינית על-פי דרכי התורה.
משום מה, כל האמירות הבולטות של הנהגת האיחוד הלאומי נוגעות לארץ ישראל בלבד ולשאלות המדיניות הכרוכות במסירת שטחים לפלשתינים, אך האם אלה הנושאים המעניינים את רוב הציבור במדינת ישראל שמחוץ למשולש היישובים בית אל-יצהר-הר ברכה? בהחלט לא.
את הציבור במדינת ישראל מעניין משבר הכלכלה, חשוב לו לדעת מה יש להנהגה לומר ביחס לטיפול בפשיעה הגואה, מה יש לה לומר ביחס לסל התרופות ואפילו מה היא חושבת בענייני איכות סביבה.
הציבור הכללי במדינת ישראל לא ממש מבדיל בין מתנחל ממלכתי מעפרה לבין מתנחל מיליטנטי מיצהר. מבחינה ציבורית, כל בני הנוער שחיים מעבר לקו הירוק הם נוער גבעות. גם אם יש מי שמתייחס לנוער הגבעות באופן חיובי (ואין כאן המקום להיכנס בכלל לסוגייה הזאת) - הרי שהתעלמות מן ההבנה שרוב הסוגיות שמעסיקות את המגזר הדתי-לאומי ביהודה ושומרון לא מעניינות את רוב הציבור - שומטת את הקרקע מתחת לכל יומרה מנהיגותית.
אודה על האמת. אותו בית מדרש של מפלגת תקומה ושל תנועת קוממיות הצמיח ומפעיל עד היום את ארגון 'פעמונים' התומך במשפחות שהגיעו למצוקה כלכלית ומדריך אותן איך לא ליפול שוב. את זה עשו אנשי הארגון עוד הרבה לפני שאלון גל הביא את ז'אנר הקוואצ'רים למרקע. אבל משום מה, הפעילות הברוכה הזאת שנעשית בשקט בשקט לא מקבלת את התהודה הציבורית שלה היא ראויה מצד האנשים שמפעילים אותה. כנראה היא אינה תופסת את המשקל הציבורי הראוי בעיניהם ונחשבת כפעילות חסד פרטית. אחרת אין לי הסבר לתופעה הזאת.
|
|
|
בחר להציג עצמו כמנהיג של כולם. ברק אובמה [צילום: AP]
|
|
|
|
| תאריך: |
22/01/2009
|
|
|
עודכן: |
22/01/2009
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
הבוחר לא העניק רוב לאף גוש, אך גם לא נתן מנדט ברור לממשלת אחדות 
