בשולי הכותרות

הפסיקה השנויה במחלוקת ברבנות הצבאית בנושא התראיינות לתקשורת בשבת בתקופת לחימה אומרת דרשני.

עם כל הכבוד לכוחה המיתולוגי והבלתי מעורער של התקשורת, המכוּנה המעצמה השביעית, ואשר הפכה את העולם לכפר גלובאלי, יש לזכור כי היא עדיין כפופה לעקרונות ההלכה.

אומנם העיקרון 'אם לא פרסמת - לא עשית' הוא המנוע של התקשורת, אך הוא עדיין לא בגדר פיקוח נפש המתיר חילול שבת, בניגוד למלחמת מצווה.

קדושת השבת מחייבת עמידה נחושה ואיפוק גם מפני אורות הזרקורים. אין ספק כמקור הברכה, המהווה את הנשק הסודי של קיומנו, השפעת השבת רבה על הניצחון במלחמה ובכלי התקשורת כאחת. שמירתה מסייעת לנצח על מלאכת ההסברה היטב בכל ימות השבוע, כמו גם על שיפור מורל הלוחמים.

חיזוק רוח הלחימה של החיילים הוא מרכיב חשוב בהצלחתה, ולשם כך עומדים לרשות הצבא שישה ימים בשבוע, כמו גם צוות מפקדים מוכשרים, והפסיקה המתירה איפוא נסיעה בשבת למען מטרה זו היא תמוהה ביותר.

וכמו תמיד, ירושלים המהווה את בירת ישראל והתפוצות, מסרבת לרדת משולי הכותרות.

החלטת הוועדה העירונית בירושלים להרוס את החנות המיתולוגית מעיין שטוב ברחוב יפו, ולהותיר את בניין ולירו הסמוך על כנו, היא החלטה שגוייה.

שימור בניין ולירו, על-רקע השילוט לכבוד המלך ג'ורג' הבריטי, המוטבע בבניין, נשמע תמוה. את השלט הארכאי ניתן לשַמֵּר גם אם הורסים את הבניין ולהרכיבו מחדש. מה עוד שרחוב שלם במרכז נושא את שם הוד מלכותו. נראה כי ולירו שיכנע את הוועדה להנציח את הבניין הנושא את שמו.

לעומת זאת, החנות מעיין שטוב, שהפכה למוסד ירושלמי, היא לא רק אבנים, אלא חתיכת היסטוריה. היא ליוותה את המדינה מראשית הקמתה, החל משנות הצֶנַע, ועד ימינו. היא הפכה לסמל של סחורה איכותית ללא פשרות (בדומה ליין המשומר), ושל מיזוג מעמדי. בצד היותה חנות עממית, ששירתה מעוטי יכולת מהעיר ומפרבריה, היא שימשה גם מוקד עלייה לרגל ומרכז קניות של שועים, נשיאים וראשי ממשלות שהתחככו ב'עמךָ' (ביניהם גולדה מאיר, בגין והנשיא נבון).

הבנייה לגובה, המתוכננת על חורבות החנות, אינה אופיינית לירושלים, אלא לערים מסחריות דוגמת תל אביב. ייחודה של העיר הוא בהיסטוריה שלה, ואותה יש לשַמר בכל מחיר. את סיפורה המוחשי של החנות ואת רקעה יש להנחיל לדורות הבאים, ולהקנות לה מעמד דומה לשימור הבניינים ההיסטוריים דוגמת בניין טיכו, בית הרב קוק ובית ש"י עגנון בבירה.

ראוי לקוות, כי החנות ששרדה את כל הפיגועים הקטלניים במרכז העיר, תעבור גם את החלטת הוועדה השרירותית, ותזכה לשימור. לתשומת לב ראש העיר החדש, ניר ברקת, והארגונים הירוקים לשימור הסביבה, שירימו את הכפפה.

ואחרון אחרון - בסימן נשים בכותרות.

דומני כי אי אפשר להאשים את שס באפליית נשים. אומנם אין חברות כנסת בתנועה, אך נשים תופסות בה עמדות מפתח, ומאיישות עמדות ניהול. למותר לציין את ה'נשים החזקות' המככבות במפלגה ופעילות בה, דוגמת יהודית יוסף כלתו של הרב עובדיה, ציפורה ישי ואהובה דרעי שאינן רק נשים של-, אלא פיגורות בזכות עצמן.

יתר על כן, בתו של הרב עובדיה, עדינה, היא היוזמת והמייסדת החלוצה של המכללות החרדיות לנשים ולגברים, בתמיכתו החמה של אביה ובאישורו. בנות ונשי שס משולבות בעשייה בכל תחומי המשק, בהיי-טק ובמחשבים, בתקשורת ובעסקים. כל זאת תוך שמירה קפדנית על ההלכה היהודית.

עם זאת, כפי שציין מנכ"ל החינוך התורני, יואב בן צור, מינוי אישה למפקחת לראשונה, כרוך בפגישות יחידניות עם המורים, שיש בו משום איסור ייחוד, וביקור בלתי הולם בתלמודי תורה. ייתכן גם שאין לה הידע המתאים בגמרא הדרוש לשם כך. מסיבות הלכתיות יש איפוא למנוע מינוי זה של אישה, מבלי לפגוע כלל במעמדה.

אין ספק שברוריה זבולוני, אחותו של "הרנטגן" מנתיבות, היא אישיות ייחודית, המשלבת דמות סלבריטאית עם חיי תורה. אולם מעבר לכך, ייחודה הוא בהיותה אדמו"ר בזכות עצמה, ולא רבנית, המשמשת כאשתו של-, בזכות הבעל, אשר יועצת ל'עמך' בצד דמויות ציבוריות רבות. זוהי תופעה שאין לה אח ורע במחוזותינו. עם זאת, התקדים היחיד הידוע בהיסטוריה הוא של רווקה שכיהנה כאדמו"ר במזרח אירופה לפני שנים רבות. ניתן לראות את מודל הנהגתה העצמאית כבר בדמות ברוריה, אשת התנא רבי מאיר, שהיא נושאת את שמה, אשר הייתה משתתפת קבועה במועצת החכמים, והחלטות גורליות הוכרעו על פיה.

מעבר לעזרה אישית לחולים ולנזקקים, אי אפשר להתעלם מתרומתה החברתית המכרעת של זבולוני לא רק בהשכנת שלום בין זוגות ובסכסוכים בינאישיים, אלא בעיקר בהשכנת שלום בין כנופיות הפשע, בתפקידה הבלתי רשמי כבוררת לצד המשטרה, המונעת את הפשע הבא - דבר שהוא בעל השלכות חיוביות על הציבור כולו. מי יודע כמה פשעים ומקרי רצח נמנעו בירושלים בזכותה.

דומני כי עוד לפני המהפך החרדי, שחל בעשור האחרון, ברוריה היא מודל אולטימטיבי לשילוב מוצלח של אורח חיים חרדי, תוך הקפדה בלתי מתפשרת על ההלכה, עם פתיחות ליברלית לכל רובדי החברה והעמים. היא הוכחה לכך, שאין סתירה בין חרדיות לעברית מודרנית ולאסתטיקה. כל הכבוד!

סקר שנערך לאחרונה מצביע על הגידול הצפוי בשיעור החרדים בירושלים, המהווים כיום כשליש מאוכלוסיית העיר, בכעשרה אחוזים בעשור הבא. נתון זה אינו מפתיע - הוא תוצאה בלתי נמנעת של הריבוי הטבעי שלהם, העומד על ממוצע של עשר נפשות למשפחה. זאת בעוד הממוצע הסטטיסטי של הילודה במגזר החילוני עומד על 2.5 נפשות.

בניגוד לדעה הרווחת ההגירה השלילית המאפיינת את העיר אינה נובעת מהתחרדותה, אלא בעיקר מסיבות כלכליות. לא רק הארנונה הגבוהה, המוטלת על התושבים, אלא גם יוקר הדיור, העדר מקומות תעסוקה ואיכות חיים נמוכה. ראוי לציין כי מסיבות אלה גם חרדים רבים מהגרים מן העיר אל פרבריה.