בימים הראשונים שלאחר הפסקת האש ניתן היה לקוות כי יהיו נבחרים ומעצבי דעת-קהל בישראל שיצהירו כי הגיעה העת לעשות שלום. למרבה הצער, קול כזה לא נשמע.
לרוב המאבקים האלימים נכנסה ההנהגה הישראלית לאחר הכנה צבאית יסודית. מאידך-גיסא, לא הייתה הכנה עניינית ליעדים המדיניים בסיום המאבק האלים, וכיצד תכלכל ישראל דרכה לביצוע הנושאים שיביאו לשלום אמיתי ומתמשך.
לאחר שהושגו חוזי השלום עם מצרים ועם ירדן והסכם שביתת הנשק עם סוריה מתיר רוגע יחסי, עיקר ההתפרצויות האלימות בדור האחרון היה עם האוכלוסיה הפלשתינית.
בשנים 1956, 1967 ו-1973 לחם צה"ל במדבריות ובשטח פתוח, והבטיח את ניידותו ואת שליטתו בשטח. כבר ב-1982 נפגמה יכולת הלחימה של צה"ל בהרי ובערי לבנון. במערכות של קיץ 2006 ולאחרונה ברצועת עזה, בלוחמה מול כוחות גרילה לבנונים ופלשתינים, הסתבר כי יש צורך במיומנות שונה למדי.
חלק מהתעלמות ההנהגה האזרחית בחיפוש פיתרון שלאחר המלחמה, נעוץ בביטחון המקובע של ישראל לגבי כוונות הפלשתינים. יחס זה מאפשר לשלטון הישראלי את מדיניות ההשפלה של האוכלוסיה הפלשתינית, ואת תנאי המצור שבו מתקיימים תושבי הרצועה שנים רבות. אין הסכמה בקרב האוכלוסיה היהודית כי כדי לסיים את העימות המתמשך מזה עשרות שנים, חיוני לחשוב במושגים של שיוויון אזרחי והבטחת זכויות של כבוד הדדי, שלו חייבים להסכים גם הפלשתינים וגם הישראלים.
הסבר מעמיק יותר להיעדר תוכנית מדינית להשגת שלום קשור בעובדה שקברניטי מדינת ישראל מודעים כל השנים כי הסדר אמיתי יחייב את ישראל לוויתורים כואבים:
- עתיד ההתנחלויות בגדה המערבית. בארבעים השנה שחלפו מאז מלחמת ששת הימים, למעלה מ-400,000 יהודים בנו ביתם על אדמות במזרח ירושלים ובגדה. כדי להשיג שלום בר-קיימא עם מדינה פלשתינית, רוב המתיישבים ייאלצו לוותר על מגוריהם ולעבור לחיות בתוך שטחי ישראל. אין ישראלים רבים המאמינים כי קיים מנהיג ישראלי שלו הסמכות והביטחון לבצע את המהלך.
- חלופה לפיתרון זה הינה להכריז על "ארץ ישראל השלמה" כמדינה דמוקרטית אחת של כל אזרחיה. כיום אין מנהיג או מפלגה יהודית המוכנים לתמוך באיחוד כזה, שיביא למדינה דמוקרטית דו-לאומית. מאידך, ראוי לציין כי בשנים האחרונות גדל מספרם של התומכים בפיתרון כזה.
- האמונה כי על ישראל להיות "מדינה יהודית" מעוגנת עמוק בקרב רוב תושבי ישראל היהודים. כדי שישראל תיהפך לדמוקרטיה אמיתית, ייתכן שהפיתרון יימצא בהסכמה כי המדינה תהיה למדינת כל אזרחיה, עם דגש שיבטיח את קיומו של "בית לאומי יהודי" במדינת ישראל.
- החוקים ותנאי החיים שעל פיהם חיה האוכלוסיה הערבית בגדה המערבית הינם קשים ומשפילים. עד כה, ההנהגה הישראלית ורוב המפלגות העדיפו להתעלם מחיפוש פיתרון למוקדים לעימות עם העם הפלשתיני. מבלי למצוא פיתרון מוסכם לנושאים אלה - המתחים שבין שני העמים לא ייפתרו, והסכנה להתפרצויות אלימות ומלחמות חדשות יימשכו.
באביב 1968, ימים ספורים לאחר שצנחני צה"ל סבלו כשלושים אבידות כשפשטו על מחנה אש"ף סמוך לעיירה קראמה שבירדן, סעדתי עם עיתונאי בכיר ממערכת הוושינגטון פוסט. הדימוי שצה"ל השיג תשעה חודשים מוקדם יותר, במלחמת ששת הימים, עדיין היה טרי, והחלפנו דברים על אפשרויות שונות לפיתוח יחסי ישראל עם שכניה הערבים. העיתונאי העריך מאוד את יכולת צה"ל, אולם תמה לסיבות הניהול הכושל של האירוע בקראמה. לפני שנפרדנו, הציע לי חומר למחשבה: במזרח התיכון הפרוע, יכולתה של ישראל מתעצמת בהיותה הגורם היחיד המסוגל לשמור על משמעת עצמית הנובע מקור רוח. "אם תאבדו יכולת זו, מעמדכם בעימות יחלש מאוד" כך התריע.
חלפו שנים עד שהתבהר כי ישראל אומנם איבדה את קור רוחה. הודות למעורבות הפוליטית המתגברת של הימין, שהתחזק בסיוע החרדים הלאומניים ובתמיכת העולים ממזרח אירופה, קור רוח המדינה התמסמס, וההתלהמות תפסה את מקומו - עובדה שבמקום לחזק, מחלישה את ישראל. דברים אלה באים לידי ביטוי בעויינות בדברי הנבחרים וישראלים רבים כלפי שכניהם הערבים, ובנוסף - לעיכוב כל ביטוי דעת קהל ישראלי המציע פיתרון בדרכי שלום להקמת מדינה פלשתינית עצמאית.
ישנם ישראלים יהודים גאים, כפי שישנם ערבים פלשתינים וגם זרים ידידים לשני העמים, המשוכנעים כי בתהליך מוסכם ניתן להביא את השינוי המשמעותי - כדי לבנות במשותף שלום אמיתי. כדי לסיים את העימות המתמשך על ישראל ליזום, בשלב הראשון, מהלכי פיתרון משכנעים שיגרו את הפלשתינים.
יחלוף זמן עד שיחזור לישראל הביטחון העצמי שיאפשר לה להבין כי הסדר מחייב כבוד לזולת (הערבי) וזכויות אזרחיות שוות.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
