הניסיון להדחת הנהגת מרצ

באתר מעריב פורסם דיווח על מכתבו של ד"ר אייל גרוס ליו"ר מרצ להתפטר מתפקידו. הכותב התלבט מאוד, לפני הבחירות, בין המלצה לקוראיו להצביע לחד"ש (כמה אלפי בודדים מתומכי מרצ עברו לחד"ש, אולי רבע מנדט) בגלל תמיכתה של מרצ במבצע עופרת יצוקה ובין המלצה להצביע למרצ, מפלגה שהוא חבר בה, למרות תמיכתה במבצע עופרת יצוקה וב"פשעי המלחמה" שבוצעו בו, לטענתו. לבסוף נמנע מלהמליץ המלצה כלשהי ושמר על מרחק נאות מהאירועים ממקום מושבו הנוח בחו"ל.

כעת יש לכותב את החוצפה והעוז לדרוש את התפטרות יו"ר מרצ, מפלגה שלא המליץ להצביע עבורה, בגלל כישלונה בבחירות, מדובר בחוצפה אמיתית כי נלווית לה הטענה הכוזבת לפיה כישלונה של מרצ נבע מתמיכתה במבצע עופרת יצוקה וציבור בוחריה נטש אותה בשל עמדותיה בנושא לטובת חדש או לטובת קדימה, מאחר שעמדות אלו העניקו לו לגיטימציה להצביע גם לקדימה. המחבר יוצא מהנחה בולשביקית לפיה כאילו הציבור קובע את עמדותיו על-פי ה"לגיטימציה" הניתנת להן מהמפלגה ולא על-פי עמדותיו שלו.

לו היה אייל גרוס קורא להתפטרות חיים אורון מהטעם שמי שנכשל בבחירות צריך ללכת ללא קשר לדרכו וסגולותיו, פשוט משום שנכשל במבחן הרייטינג - ניחא. אני איני מקבל מבחן זה כתקף מבחינה מוסרית, אבל כל מפלגה יכולה לקבוע את זהות מנהיגיה על-פי שבשבת ואינה חייבת להיעזר במצפן או במצפון לשם כך. כמי שאינו נמנה בכלל על תומכי מרצ בוודאי שלא הייתי מחווה דעה בנושא זה, המהווה נושא מפלגתי פנימי מובהק.

מאידך,כאשר ביסוד הקריאה אין, כביכול, מניע של פסילה אישית, אלא קריאה זו נסמכת על רצונם המשוער של אלו שלא הצביעו עבור המפלגה, קריאה זו חורגת מוויכוח פנים מפלגתי ונוגעת לשאלות מהותיות הרבה יותר של עקרונות יסוד דמוקרטיים. מקביעותיו של גרוס משתמע שאלו שהצביעו למרצ תמכו למעשה במבצע צבאי פסול ואף בפשעי מלחמה ומאידך אלו שלא עשו זאת נחלקו בין מי נמנעו מלהצביע עבורה בגלל תמיכתה במבצע והימנעותה מלהוקיע את פשעיו ומי שתמכו דווקא בעמדות אלו אך סברו שהן מאפשרות להן להצביע גם לקדימה.

מבחינה עובדתית, טענותיו של אייל גרוס לפיהן התמיכה במבצע הצבאי הובילה לכישלון בבחירות הן טענות שקריות בעליל ולא ייתכן שהטוען טענה זו אינו מכיר אל המספרים. מרצ איבדה את המנדטים בעיקר לקדימה, לא לחד"ש, עימה ניהל אייל גרוס פלירט קצר לאחרונה. המצביעים שנדדו לקדימה לא עשו זאת בגלל תמיכת מרצ במבצע עופרת יצוקה ולא ובגלל שהם סברו שצה"ל מבצע בעזה פשעי מלחמה. השרה לבני, כידוע, הייתה אחת הדוחפות הגדולות למבצע ולא נראה שהדבר גרע מהפופולריות שלה בקרב מצביעי מרצ לשעבר. אגב, לא למותר לציין, כי אילן גילאון המיועד להנהגה תמך במבצע לא פחות ואף יותר מחיים אורון, ונגדו, גרוס אינו קורא להסיק מסקנות.

חוסר האמינות העובדתית של הטענות אינו הנושא העיקרי כאן. גם אם כישלונה של מרצ נובע מתמיכה במבצע עופרת יצוקה, בו תמכו מנהיגיה, משמעות הדברים היא שאלו שלא הצביעו עבורה בשל כך הם החייבים להקים לעצמם מסגרת פוליטית נפרדת. מי שנבחר לכנסת במסגרת מרצ נבחר על יסוד העמדה הפוליטית המוצהרת שלה ולא על בסיס העמדות של אייל גרוס וחבריו שכלל לא קראו לתמוך בה.

טענתו של גרוס אינה רק כוזבת מבחינה עובדתית אלא היא בלתי מוסרית בעליל. משמעות טענותיו של גרוס שיש לשלול מהנהגה את הזכות לייצג מפלגה על בסיס העמדות עימן התייצבה בפני הבוחר וקיבלה את אמונו - במידה שקיבלה. העובדה שמי שמשמיע טענות כאלו הוא מרצה למשפט ציבורי רק מוסיפה בעיניי לבעייתיות.

חבר מפלגה הסבור שעמדותיה של מפלגתו שגויות, עליו לנסות לשכנע את חבריה לשנות את דרכה של המפלגה ולהתייצב לבחירות על בסיס מצע מעודכן, או לפרוש ממנה, אם אינו יכול לשנות את מצעה ואינו יכול לתמוך בו. בשלב זה, היחידים הרשאים לדבר בשמה של מרצ הם אלו שהתייצבו עם עמדותיה לבחירות ונבחרו על-ידי מי שתמך בעמדות אלו. כל עמדה אחרת היא ביזוי רצון הבוחר וביזוי ההליך הדמוקרטי.

אני מבקש, אך מתקשה, להאמין שמאחורי מכתב נקלה זה לא מסתתרת הכוונה להכניס בכל מחיר את זהבה גלאון לכנסת - אם זו הכוונה הייתי מצפה מהכותב שיעשה זאת ביושר ואל יכסה על כך בטעמים עקרוניים מפוברקים. כך או כך הדרך לזכות באמון הבוחר אינה על-ידי הפרת אמונו זמן כה קצר לאחר הבחירות.