מילה טובה (אנושית) לזהבה גלאון

זהבה גלאון טועה לטעמי, אך דווקא בשגיאתה - היא ראויה למילה טובה.

משך שנים מושכת זהבה גלאון אש בדעותיה השמאליות-רדיקליות-פמינסטיות, ולצד אוהדיה בתקשורת, הקימה לה שונאים יצריים של ממש. אך לצידם של אלה, ישנם רבים מאוד, שאינם דווקא ממצדדיה הפוליטיים, היכולים להעיד על התערבותה למען האזרח כשהוא מוקטן, מושפל, שחוק ואבוד מול הביורוקרטיה הישראלית, שלעתים מנוולת ובמקרים רבים אטומה ומנוונת.

היציאה הפומבית נגד חיים אורון, העצומה והדרישות להתפטרות אחד משלושת הגברים ברשימת מרצ לטובתה - היא טעות דמוקרטית ממדרגה ראשונה. מרצ אכן כמעט התאבדה, אחרי שהתבדלה בהדרגה מהציבור הישראלי. אולם משקמה, ההחלטה האומללה על הצנחה מרצון של חבריה לכנסת, אי-אפשר להתנגד לה לאחור, לאחר התבוסה.

האגרסיביות הזו הפכה לשיטה שהוכיחה עצמה, עד שפעלה נגד עצמה. וכאן מגיעה המילה הטובה, שהיא בבחינת גילוי נאות כלפי זהבה גלאון:

לפני יותר משלוש שנים נפטר אבי ממחלת האלצהיימר, לאחר שנים של אובדן צלמו וכבודו כאדם, בהדרגה. אבי, מראשוני המפקדים ב"הגנה", הפלמ"ח וצה"ל עבד כל חייו - עד שלקה בהדרגה במחלה הארורה וחסרת האונים, לו ולמשפחתו. במשך שנים נאלצנו להתמודד לבדנו עם האסון, הכרוך לא פעם, בקריסה נפשית, פיזית וכלכלית של החולה ושל בני משפחתו הסועדים אותו.

הביורוקרטיה הישראלית הארורה משכה אותו ואותנו זמן ארוך ורב לקבלת כל האישורים הרפואיים, להכרה רשמית במצבו הברור כאדם אבוד, הנדרש לאשפוז בהשגחה צמודה, משך 24 שעות ביממה. במשך חודשים ארוכים, גם לאחר שכל האישורים היו בידינו לזכאותו לאשפוז, המשיכה המדינה להתעמר בנו בהבטחות שתוך זמן קצר, יוסדר הדבר.

מצבו של אבי הלך והחמיר, עד שלא נותרה בידינו הברירה לאשפזו על חשבון המשפחה בסכומי עתק, לחודשים ארוכים נוספים. ההבטחות להסדרת אשפוזו על כל זכויותיו, נמשכו על-ידי משרד הבריאות לשווא. בתמימות ובטיפשות - ובעיקר בכעס ובעלבון על בגידתה של המדינה באבי רב הזכויות, לא העזתי לפנות לאיש ממכרי בעלי ההשפעה, כדי לממש את זכויותיו הקיימות ממילא, באופן רשמי ומעשי.

עשרות פניותי לממונים על הסדרת אשפוזו במשרד הבריאות, לא הועילו והותירו אותי בכחש ובסחבת, שהעניין יסתדר תוך שבוע- שבועיים. לאחר הפעם המי-יודע-כמה המשיכה אחות משרד הבריאות להשיב לי: "חכה עוד קצת. עוד קצת. אל תאבד את הסבלנות, יקח עוד חודש-חודשיים ויהיה בסדר".

רגע לפני מעשה ייאוש ומחאה, פניתי לזהבה גלאון עם כל אישוריו הרשמיים של אבי - בבקשת סיוע להסדרת אשפוזו. לא ביקשתי דבר שאבי לא היה זכאי לו. רק את מימוש זכותו בחדלונו, תוך הישארו בחיים. למחרת התקשרה אלי אותה אחות "ביוזמתה" ואמרה לי שיש לה בשורה טובה: עניינו של אבי הוסדר. היא לא הזכירה כמובן את פנייתה של זהבה גל-און.

ועוד גילוי נאות: לא הצבעתי הפעם מרצ ואני חולק על חלק ניכר מדעותיה הפוליטיות של זהבה גלאון. אזרחים רבים, אני מניח, ישמחו לראותה בכנסת הבאה. לא משום דעותיה הפוליטיות, אלא משום הוקרתה כשליחת ציבור למענם, כאזרחים חסרי אונים.