פרופיל הבוחר הישראלי

גם במערכת הבחירות הנוכחית באו לידי ביטוי מובהק דפוסי ההתנהגות של הבוחר הישראלי כפי שקורה בעשורים האחרונים. ייתכן שחלק מן הדברים שלהלן יקוממו אנשים, אך לפני ה"מתקפה" ראוי לנשום עמוק ולבדוק את העובדות לאשורן.

סקטוריאליות

ריצת האמוק של 38 רשימות בבחירות הנוכחיות מוכיחה עד כמה סקטוריאלית היא ההצבעה של הבוחר הישראלי. יש בישראל קבוצות נרחבות ביותר אשר לא שינו מהרגלן על אף 60 שנות קיומה של ישראל.

המגזר החרדי הוא מגזר בוחר כמקשה אחת. קולותיהם של הבוחרים מסקטור זה נתונים, ברוב מכריע, למפלגות החרדיות האמורות לייצג אותם. אין לבוחר שום שיקול דעת זולת ההוראה של הרבנים השונים. המגזר החרדי-אשכנזי בוחר באופן מסורתי ב"יהדות התורה", לסוגיה השונים. מאידך, המגזר החרדי - מסורתי-ספרדי בוחר בשס. אי-לכך, אין תמה על כך ששתי המפלגות הללו פועלות אך ורק להשגת המטרות של שני המגזרים הללו. כל שאר העניינים אינם חשובים להן כלל.

גם המגזר הדתי-לאומי, למרות שהוא מפוצל בין כמה מפלגות, מצביע כמקשה אחת משום הנושאים המאוד ייחודיים המעניינים אותם: התנחלויות, ישיבות הסדר וכד'. אלה גם המפלגות ששואבות את כוחן, ברובו המכריע, ממצביעי ההתנחלויות, ומכאן, כאמור, המחויבות שלהן לבוחרים.

המגזר הערבי בבחירות הללו, בסטייה כלשהי מפעמים קודמות, הצביע כמקשה אחת למפלגות הערביות. התעמולה האנטי-ערבית של אביגדור ליברמן עזרה לבוחרים הערבים בהחלטתם לבחור רק במפלגות ערביות.

מגזר עצום מבחינה מספרית הוא המגזר של העולים מרוסיה. למרות השנים הרבות שעברו מאז עלייתם, עדיין הם רואים את עצמם כנבדלים מאחרים וכל מי שמזוהה עימם היינו ממוצא רוסי וימני בדעותיו, מקבל את הקולות של מגזר זה.

הפעם, נוסף לכל אלה, הופיע המגדר הנשי. רבות מבין המצביעות היו מוכנות להשיל את האידיאולוגיה ולהצביע לציפי לבני רק משום שהיא אישה. הסברים אחראים לא היו זולת ההסבר הנשי.

ייאוש

זו אחת מן התכונות הבולטות של המצביע הישראלי. לאחר שנים רבות של פוליטיקה רטורית חסרת כל תוחלת, רבים מבין הבוחרים הישראלים הגיעו לייאוש מן הפוליטיקאים הישראלים והעדר מנהיגות, לדעתם. ניתן לזהות את אלה בקלות רבה יחסית. בפעם הקודמת הם הצביעו למפלגת הגמלאים כהצבעת מחאה, ואילו בבחירות אלה כנראה בליברמן, אך לא רק בו. רבים נתנו את קולם, גם אם המפלגות לא עברו את אחוז החסימה, ל"עלה ירוק", "ירוקים" למיניהם או מפלגות מוזרות אחרות. קולותיהם של אלה הלכו לפח הזבל של ההיסטוריה.

"הצפון המדושן" לעומת "הדרום הדפוק"

אין ספק שניתן לפלח את התוצאות של הבחירות הללו גם לפי אזורים גיאוגרפיים. מפלגת העבודה, מרצ וגם חלק מן הירוקים מייצגות את ה"צפון השבע", לפחות מבחינת התדמית שנוצרה להן בקרב הציבור. אלה המצביעים המסורתיים של שתי המפלגות הללו שלא שינו מדעותיהם שנים רבות. לעומתם, בדיוק על-פי אותם מאפיינים, פעלו המצביעים המייצגים את ה"דרום הדפוק" או את הפריפריה. הליכוד, שס וחלק גדול מקדימה קיבלו את קולותיהן ממצביעי מגזר זה. גם כאן הדפוס הוא קבוע והיד אינה מסוגלת לשלשל לקלפי שום פתק אחר זולת אותו פתק היסטורי הכל-כך מוכר. "הצפונים" מתעבים את ה"דרומיים" ולהפך.

המצביעים מן הבטן

לא תהיה זו טעות אמירה מופרכת אם ייאמר שרוב רובם של המצביעים בישראל משלשלים את פתק ההצבעה על-פי דחפים רגשיים. אין כוונה לפגוע, אך ישאל כל אחד אם איננו מכיר לפחות שניים-שלושה חברים שאין להם מושג מה המפלגה טוענת שתעשה או עשתה בעבר, המצביעים כמו עדר. בקטגוריה זו נכללים מרבית המצביעים הישראלים, על שנאותיהם או אהבותיהם מבלי לדעת כלום מדוע ולמה הם עושים זאת :ספרדים ואשכנזים, יהודים נגד ערבים ולהפך וכד'. הכל מהבטן. רוב מוחלט של הספרדים שונאים את מפא"י ההיסטורית בגלל הד.ד.טי. ומיני סיפורים אחרים. למרות שעברו שני דורות מאז הסיפורים הללו, דפוס ההצבעה הוא קבוע: רוב מכריע מצביע ליכוד למרות שמעולם בראש הליכוד לא עמדו ספרדים. מנגד, רובם של האשכנזים מצביע למפלגת העבודה ושמאלה ממנה.

גם לאלה וגם לאלה אין מושג ממשי מי בדיוק ברשימה, העיקר שהיא נגד המפלגות מן המגזר האחר. פעם ליכודניק, תמיד ליכודניק. פעם מפא"י, תמיד מפא"י לדורותיה. לאידיאולוגיה אין כמעט מקום בשתי הקבוצות הללו. לאלה ולאלה מאוד קשה עד בלתי אפשרי לחצות את הקווים המנטאליים גם אם הם משוכנעים שמהותית מעשיהם לא נכונים.

כשדפוסי ההצבעה הם כאלה, מה הפלא שתוצאות הבחירות כה מסובכות והממשלות של ישראל בלתי משילות.