הצד האחר של בנימין נתניהו

קריאות השמחה בדבר ניצחון הימין בבחירות אלו, נבעו מתחושה אמיתית שהנה הציבור מואס בחזון השמאל ומחפש את התשובה בצד הימיני של המפה הפוליטית. אולם, האמת היא, שהימין לא ניצח פשוט מפני שאין ימין. תוצאת השיתוק הלאומי נקבעה עוד בטרם הוכנס הפתק הראשון לקלפי. נתניהו האמור להוביל את מחנה הימין, טרח להדגיש בכל מהלך הבחירות שהוא לא שם. המסר הועבר דרך נבחרת הכוכבים השמאלנית שנתניהו ניסה לדחוף, המשיך בדחייתו את אפי איתם מיכולת להתמודד, והגיע לשיא במאבקו הנבזי בפייגלין. נתניהו הוכיח עוד לפני הבחירות שהוא מוכן לדרוס בכוח את רצון מתפקדי הליכוד ששיקפו במדויק את רצון הציבור הרחב, רק כדי למצוא חן בעיני האליטות מהשמאל.

עתה, כשבעל כורחו עליו להקים ממשלת ימין כדי להנהיג את המדינה, הוא למעשה לא מסוגל. חוסר יכולת זה אינו בעיה טכנית של מציאת הנוסחה המגשרת בין ליברמן לשס או משהו בדומה, הבעיה היא עמוקה מכך. כדי להוביל ממשלת ימין יש צורך בסדר יום חדש. מדינת ישראל זקוקה להנהגה שתפרוץ דרך חדשה. כל עוד התנהלות המדינה היא בתוך גבולות הגזרה שקובעים האליטות ממערכת המשפט והתקשורת, תמשיך מדינת ישראל לאבד עצמה לדעת.

יש סיכוי...

הסיכוי היחיד לשינוי אמיתי יכול לבוא רק מהמחנה האמוני. הצימאון הקיים למשמעות רוחנית כפי שבא לידי ביטוי באופן כל כך חזק ובולט בקרב החיילים הצעירים בצאתם לקרב בעזה, יכול להיות מתורגם לביטוי מעשי ברמה הלאומית רק על-ידי הנהגה הקוראת בשם ה'. להנהגה מאמינה יש את האפשרות להעמיד חזון יהודי למדינת ישראל, שיתורגם לדרך חדשה הן במישור המדיני והן במישור החברתי כלכלי. חזון שיסחף את רובו של הציבור היהודי. המאבק שהתחולל בין נתניהו לפייגלין בבחירות אלו, והעיסוק הלא פרופורציונלי במאבק זה, יחד עם ההשלכות הברורות על תוצאות הבחירות הכלליות, מעידים על הפתיחות הקיימת היום בציבור לקבל הנהגה יראת א-לוקים מחד, ועל המאבק הצפוי עם האליטות מאידך.

אני מכיר את החוששים שאם ייבחר מנהיג אמוני, הליכוד יתפצל. "חברים טובים" אלו פרסמו לפני הבחירות מודעות גדולות "השמאל מתפלל שפייגלין ייבחר" במודעות אלו הסבירו לנו שהליכוד יפסיד 6 מנדטים אם פייגלין ייבחר במקום ריאלי לרשימת הליכוד. המציאות טפחה על פניהם כאשר הסתיימו הפריימריז בליכוד, ופורסמה הרשימה שכונתה במעריב "רשימת פייגלין" הליכוד טיפס לכיוון 40 המנדטים, ואילו כאשר נתניהו דחק את פייגלין לאחור פעל "אפקט פייגלין ההפוך" כפי שהוסבר בעיתון הארץ והליכוד ירד ב-6 מנדטים. לאחר מכן, כאשר עוד קולות ימין חיפשו מקום לנוח בו, הם חלפו ביעף מעל ראשו השמאלני שרצה רק מנדט אחד יותר מקדימה, ונחתו אצל ליברמן או האיחוד הלאומי, הפסד כולל של למעלה מעשרה מנדטים.

הגיע הזמן לגלות אחריות

עתה, לאחר הבחירות, צריך לומר את מה שהיה כמעט בלתי נשמע לפניהן. מפלגות הימין הסקטוראליות, אשר בחרו להתמודד באופן עצמאי המליכו למעשה את נתניהו או מחליפו לא רק בבחירות אלו, אלא גם בבחירות הבאות. עוד בטרם הלכנו לקלפי האפשרות היחידה שהציגו מפלגות הימין הייתה שבראש הממשלה יעמוד נתניהו אשר בחר באופן מוצהר לחבור לשמאל. התחפרותם במסגרות הקיימות, משאירה את המגרש הראשי לנתניהו ולכפיליו, ולא נותנות אפילו פתח של תקווה לשינוי.

ממשלה חדשה, אם תקום, תהיה ממשלת שיתוק, וכיוון שהמציאות הנוכחית דורשת הכרעות משמעותיות, סביר להניח שימיה יהיו קצרים. עתה על כולנו להיערך למערכה הבאה. על כל הציבור האמוני לגלות אחריות ולהצטרף למגרש בו נקבע מי ינהיג את המחנה הלאומי. את נתניהו ודומיו צריך להחליף. לא משנה מי יהיה בראש, חשוב דבר ראשון שהרצון להנהיג את המדינה שבא לידי ביטוי על-ידי ראשי המפלגות כמו כצל'ה ופרופ' הרשקוביץ, יקבל ביטוי מעשי כפי שהתחיל אפי איתם. הצטרפות המונית לליכוד של עשרות אלפים מהציבור האמוני, ובחירת מנהיג אמוני ונבחרת ימנית יהודית לכנסת על-ידי הליכוד, יציתו מחדש את ההתלהבות, ייתנו תקווה ויביאו לניצחון.