תקציב לשורשים בימי משבר כלכלי

אמנם בימים אלו אנו מצויים בעיצומו של משא-ומתן קואליציוני, המתפרט לסעיפים ותקציבים, תקנות ותקנים, אישורים וצוותים, אך כל יום הקטנות הזה, נובע מעולם הערכים החינוכי והערכי אותו כולנו רוצים לקדם.

דרישותינו הקואליציוניות, אלו שהן בעלות משמעות תקציבית, נובעות בראש ובראשונה ממצבה הקשה של הזהות היהודית אצל הנוער הישראלי. המציאות שבה בישראל ישנם ילדים יהודים שאינם יודעים לומר אפילו פסוק אחד, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", אינם יודעים מהי כשרות ומהן תפילין, ואפילו מהם החודשים העבריים - היא מציאות נוראית ואותה חובה עלינו לשנות.

במסגרת המשא והמתן הקואליציוני דרשנו להגדיל את התקציבים המופנים למרכזים לתודעה יהודית. אלו מרכזים חינוכיים, המופעלים בעיקר על-ידי בנות השרות הלאומי ועבודתן הנפלאה, המעניקים לתלמידי בתי הספר היסודיים החילוניים כמה שעות מדי חודש של מושגים ביהדות, קרע על חגים, היסטוריה יהודית, שבת, תפילה וברכות. המורות והמנהלים מרוצים עד הגג. הם יודעים כי את כל המטען הזה, את כל הברק בעי ים ואת הלהט והאמונה של היהדות, יכולים להעניק רק מי שחי זאת, חי כזאת, ולא כ"חומר לימודים".

מסגרת השעות המאושרת והמתוקצבת כיום היא מעט מזעיר, פשוט טיפה בים. היא איננה מצליחה להדביק את הביקוש האדיר, שיש לשיעורים ולתכנים כאלו בבתי הספר הממלכתיים. אין מספיק בנות שירות לאומי, אין מספיק תקציב לציוד, להסעות, לדפי הפעלה, לחומר הסברה ולצרכים בסיסיים. גם האהבה הגדולה, המסירות והנחישות בה מבצעות בנות השירות הלאומי את עבודת הקודש הזו, איננה יכולה לחיות מהאוויר.

גם פעולתו של מרכז כמו "ראש יהודי" בתל אביב, המפיץ תורה ויהדות ומקרב צעירים תל אביבים רבים לשורשיהם ולזהות של עמם, איננה יכולה להמשיך ולהתקיים מהיד לפה. הידעתם כי בימים אלו ממש מדפיס "ראש יהודי" על חשבונו עשרות אלפי מגילות אסתר עם ביאור לחילוניים תל אביבים, ומחלק אותם חינם? הידעתם כי "ראש יהודי" מקיים קריאת מגילה בהשתתפות מאות צעירים תל אביביים?

כל הפעילות הזאת, מתקיימת ממש בפרוטות, בתרומות, בתקציבים מגוחכים. "ראש יהודי" הוא רק דוגמא אחת מני רבות. כמוהו יש את "מעיני הישועה" והגרעינים התורניים, את "לב יהודי" ואת "מים", ובטח שכחתי רבים ונפלאים.

כל אלו, וכל העוסקים בהפצת יהדות ושורשים - חייבים לקבל סיוע ועזרה ממלכתיים. כשם שהמדינה מעודדת עמותות וארגונים הלוקחים על עצמם משימות חברתיות וחינוכיות אחרות, כך זוהי חובתה של המדינה היהודית לאזרחיה: לחבר אותם לשורשיהם, לעמם ולמורשתם.