מה אומר כרטיס הביקור שלך?

דפוסי ההתנהגות בפגישות העסקיות, אינם זהים בכל המדינות. מרבית אנשי העסקים ינהגו על-פי קוד התנהגות במדינה אחת, שאינו זהה במדינות אחרות. מסירת "כרטיס ביקור" שלא על-פי הקוד התרבותי הנהוג באותה מדינה, יכול לפגוע ברושם של המבקר.

היפנים

מייחסים חשיבות רבה לאיכות הנייר ולעיצוב הכרטיס. הם מעריכים מאוד סטטוס והיררכיה ומקפידים על שם נותן הכרטיס ותוארו. במהלך הפגישה (אם היא מרובת משתתפים) ימקם היפני את כרטיסי הביקור על-פי סדר הישיבה ויפנה לכל אחד מהנוכחים בשמו כאל טקס. הם נוהגים לתת את כרטיס הביקור כשהם אוחזים בו בשתי ידיהם. מקבל הכרטיס יאחז אף הוא בכרטיס בשתי ידיו.

הסינים

אינם דוברי אנגלית ולכן הכרטיס יודפס בשפתם.

בהודו

חשוב לציין בכרטיס הביקור תואר אקדמאי או כל תואר אחר. ההודים מייחסים חשיבות רבה לתארים. הגשת כרטיס הביקור תעשה תמיד ביד ימין. מחווה זו נהוגה במדינות מוסלמיות ובאזורים מסויימים באפריקה. ההודים מחליפים כרטיסי ביקור לא רק במפגשים עסקיים. אין צורך לתרגם כרטיסי ביקור להינדית, שכן קהילת אנשי העסקים ההודית דוברת אנגלית.

בכווית ובערב הסעודית

החלפת כרטיסי הביקור הינו עניין שבשגרה.

באנגליה

אין מייחסים משמעות טקסית להחלפת כרטיסי הביקור, והיא נעשית בנינוחות, בתחילה או בסיום המפגש העסקי. עם זאת, אין האנגלים רואים בעין יפה החזקת כרטיסי ביקור בכיס. האנגלים מעדיפים כרטיס נקי וייצוגי.

קוריאה

בעת קבלת כרטיס הביקור, יש להניד את הראש כמחווה של כבוד ולהודות למוסר הכרטיס על ההזדמנות שניתנה להיפגש עימו. בניגוד למדינות אסיאתיות אחרות, נהוג בקוריאה להכניס את הכרטיס מייד לתיק. מבט ארוך מדי בכרטיס מתפרש כחוסר נימוס ובורות. הקוריאנים מצפים שתוציא את כרטיס הביקור שלך לפני שהם "ישלפו" את שלהם.

יפן

מסירת הכרטיס כמו ביפן - בשתי ידיים כשהצד המתורגם לקוריאנית כלפי מעלה והכתוב מופנה לעבר מקבל הכרטיס. מחוות אלו חשובים בקוריאה בעיקר במפגשים עם בכירים בקהילה העסקית.

רוסיה

החלפת כרטיסי ביקור בפגישות עסקיות הינה חלק מהתרבות העסקית הרוסית. ולמרות שהרוסים מייחסים חשיבות להצגה העצמית, ללחיצת היד ולמסירת/קבלת כרטיסי הביקור, המהלך נעשה ללא פורמליות טקסית. את כרטיסי הביקור מחליפים מייד עם ההיכרות. לנוסע לרוסיה מומלץ להכין כרטיס ביקור כשמצד אחד מופיעים הפרטים באנגלית ומצידו השני בשפה הרוסית, בכתב קירילי.

בארה"ב

כרטיסי ביקור בארה"ב מוחלפים באופן שגרתי בעת ההיכרות או לחילופין כשאחד מהמשתתפים עוזב. אין ל"קשקש" או לצייר על כרטיס שקיבלת. יש להביט בכרטיס מספר שניות. יש להתייחס לכרטיס בכבוד: אין ל"כתוב", או לצייר על כרטיס שקיבלת. אין לנקות שיניים או ציפורניים. היזהרו מלזרוק כרטיס ביקור בהיסח הדעת לאחר פגישה ובטווח הראייה של בעל הכרטיס.

ובישראל:

מוסר הכרטיס אוחז את שתי פינות המלבן בבוהן ובאצבע המורה, ומגישו כשהכתוב מופנה לעבר מקבל הכרטיס. מקבל הכרטיס מצידו, אמור לאחוז את פינתו השנייה של הכרטיס בשתי אצבעות - בוהן ובאצבע המורה ובוחן אותו מספר שניות.

כדאי לדעת, כי מקורו של כרטיס הביקור הינו בגרמניה, טרום העידן הטכנולוגי, כאשר הגיעו מבקרים לדלת נעולה היו משאירים כרטיס "ביקרתי אצלך". מכאן גם שמו של הכרטיס Visit Card - כרטיס ביקור מאפשר למקבל להיזכר בשם מוסרו וכחלק מתקשורת טובה, לחזור ולהזכיר את שמו במהלך השיחה.

הצעות מעשיות לעיצוב כרטיס הביקור:

1. איכות הנייר והאינפורמציה הרשומה בו, מצביעים על אישיותו של מוסר הכרטיס.

2. יש לציין: שם, תפקיד בארגון או תחום עיסוק כעצמאי, כתובת הכוללת מספר טלפון, פקס, אתר אינטרנט וכתובת הדואר האלקטרוני.

3. גודלו הסטנדרטי של הכרטיס 9X5 ס"מ (כגודל הקופסא).