מתת ומלקוח כוהני
פרשתנו עוסקת בציווי הקורבנות. בצד המסר העיקרי שהם "אשה ריח ניחוח לה'" אנו מוצאים פסוקים רבים המגדלים את מעמד הכוהנים ומעניקים להם חלקים נכבדים מן הקורבן ומתנות כהונה נוספות. שלוש פעמים מצינו בפרשתנו את הביטוי "לו יהיה", המדגיש את בעלותו המוחלטת של הכהן על מה שקיבל, ופעמיים נוספות בפרשת נשא, כמצוטט לעיל.
אכן, בקלות ניתן לסטות מן האמת וליחֵס לכוהנים מעמד-על אשר בגינו הם זכאים לשפע תרומות ומעשרות, מתנות ומנחות. 'תרבות' שלמה התפתחה, בכל הדורות ובכל הדתות, לפיה צריך לשלם לכוהן עבור ברכותיו, ובשל היותו חוליה מקשרת אל הקודש ואל העולמות העליונים. והתשלום, בל נטעה - "לו יהיה", "לו" בוא"ו רבתי; יש לכאורה תמורה לברכה שאינה שורה על פחות משווה פרוטה.
הדוגמא התנ"כית המוחצת היא פרשת עלי ובניו (שמ"א פרקים א-ב), שתחילתה תפילה זכה ("ותפלל על ה' ובכה תבכה") של חנה העקרה, המשכה בברכת הכהן הגדול ה"שומר את פיה" ומנדב ברכה: "ואלקי ישראל יתן את ש(א)לתך". ומיד מגיע השלב הבא: קם דור המשך לקריירה הכוהנית בדמותם של בני עלי בני בליעל. הללו תובעים במצח נחושה נתחי בשר, "כל אשר יעלה המזלג", ומבצעים עוולות נוראות בצל הקודש, כולל עסקי נשים (לפי פשוטו של מקרא).
עלי ובניו הם לפחות כוהנים מיוחסים, גזעיים, בני אהרן. והנה מצינו בתנ"ך פרשה נוספת המתארת בסגנון גרוטסקי (הומור בתנ"ך! לתשומת לב החוקרים) יזם שהחליט להתפרנס ממכירת ברכות. הוא השקיע בפרויקט "אלף ומאה כסף", ואף שכר 'כהן' מפליא לעשות - "נער לוי" מזדמן, עובר אורח תמים ששיתף פעולה עם המפעיל המתוחכם. ו...צלחה דרכו! קומץ "אנשי חיל" שהתעניינו "התצלח דרכנו" זכו לברכת הכהן המדומה: "לכו לשלום נוכח ה' דרככם", וכך היה! ההצלחה האירה פנים, ואולי באמת הנער המשוטט ניחון בתכונות אלטרנטיביות? בהמשך הסיפור גדוד שלם ("שש מאות איש חגור כלי מלחמה") מגיע לקבל ברכה. הם כה נלהבים (או מתוחכמים?) עד שהם...חוטפים אותו, כולאים אותו, ודורשים לנצל את סגולותיו השמיימיות בתנאים ובנסיבות הנוחים להם.
ואם טרם ניחשתם, מדובר במיכה בעל התרפים ובכהן-הלוי, המתחזה-החטוף (שופטים יח).
|
|
|
ואם טרם ניחשתם, נקודת מבטי הפעם מופנית לתופעה עכשווית, פורחת עד ל...התפוצצות. שפעת מקובלי-כפר חשודים בהתחזות, תעשיית ברכות ושיווק סגולות, בני בליעל נלווים המשמשים כסלקטורים ויחצנים בפתחם של 'צדיקים', ו...עדת מאמינים משתרכת ותופחת(?).
אכן, טבע הוא באנוש המשתוקק לקבל ברכה, וראוי לעודד תכונה זו (גילוי נאות: אני ממוצא חסידי!). עמך בית ישראל מאמינים-בני-מאמינים בסגולותיו של הצדיק וביכולותיו להמתיק את הדינים בשמים ולראות ללבב. גם במבחן התוצאה החסידות והאדמו"רות הוכיחו את עצמן, ורבים-רבים נאותים לאורן. אך כצפוי וכמקובל - גם עשבים שוטים צומחים בערוגות הצדיקים הטהורים, ורבים-רבים מתפתים לזיופם.
"לא עכברא גנב אלא חורא גנב" (גטין מה,א); אלמלא קהל-עדת תמימים-שוטים לא היו 'מקובלים' מתחזים; אלמלא מבקשי-ברכות חלושי-דעת, הסבורים שניתן לרכוש הצלחה עסקית או רפואת הנפש והגוף רק במחיר תרומה נדיבה, לא היו אימפריות של מחלקי-ברכות.
|
|
|
|
ואם תשאלו, כיצד נדע האם לפנינו רעבע אמיתי, או אולי מקובל-שקר, אשר פיהם דיבר שווא? הנה מדריך קצר ל'מקובלים' בלתי מקובלים, לנוחיות הנזקקים והנזקקות.
א. אל תתנו אמון ב'מקובל' פלאי שלא למד ולא שנה, ולא נשמע מפיו מעולם דבר-תורה רציני ו'על רמה', גם אם הוא מ'גזע תרשישים', ונצר לבאבות. ראוי לבצע טסט זה גם על המשב"קים (=משמשים בקודש), הלא המה נאמני-ביתו המוציאים והמביאים והמדבררים. מומלץ גם לבחון את עברו, ואיך עלה (לפתע?) על כס ה'מקובלות'?
ב. אל תשקיעו שקל ב'מקובל' אשר כספי ה'פדיונות' בלשכתו(!) הופכים ל'חצר' מפוארת, לרכב שרד ול"רצים לפני מרכבתו" (שמ"א ח, יא). בימינו קריטריון זה הוא הנחרץ ביותר.
ג. הפנו גב ל'מקובל' המקרב, מתחכך ומצטלם עם גבירים-ספונסרים. על אחת כמה וכמה אם אינם יראי חטא ושומרי עוון. מוצע להפעיל מבחן פשוט זה גם על משרתיו, פקידיו ואמרכליו - גיחזיו ואחיתופליו.
ד. התרחקו כמפני אש מ'מקובל' המתערב בחיי המשפחה או המנדב עצות שרלטניות פסבדו-פסיכולוגיות אשר הלב ממאן בהן. מומלץ גם לבדוק את 'רוחניותו' של ה'מקובל' בדרך התייחסותו לזוטי דברים ולדילמות של מה בכך, "ובחנונו נא בזאת"! (על-פי מלאכי ג, י)
|
|
| תאריך: |
03/04/2009
|
|
|
עודכן: |
03/04/2009
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
כמובן שירה, תרבות, עומק, יחסי חוץ במיטבם
