סכנה: דב ויסגלס

חידת ליברמן - נץ טורף? מנהיג קשוח? פוטין ישראלי? או שמא משהו אחר לחלוטין - אולי ההפך הגמור? ייתכן שהתשובה ניתנת על-ידי כוונתו למנות דווקא את דב ויסגלס לשליח מדיני, רעיון מבהיל למדי נוכח ניסיון העבר.

במשך תקופה ארוכה ייצג עו"ד ויסגלס את הקזינו ביריחו שבו היו שותפים הרשות הפלשתינית והמיליארדר האוסטרי מרטין שלאף, המקורב אף לליברמן והדרוש כיום לחקירה בישראל. כנציג הקזינו, איים ויסגלס בתביעת דיבה נגד האלוף יעקב אור שהעז לגלות כי מהקזינו יורים עלינו וכספיו משמשים למימון הטרור. לשיא ניגוד האינטרסים הגיע בתקופה שניהל את לשכת ראש הממשלה שרון, ובאותו זמן שירת את הקזינו של הרשות הפלשתינית בעיצומה של הלחימה נגדה.

עופר שלח ורביב דרוקר תיארו בספרם "בומרנג" תמונה מטרידה שלפיה ויסגלס הוא שדחף באופן מניפולטיבי את שרון לבצע את "ההינתקות". וכאשר שרון התווכח איתו וטען לחשיבותם הביטחונית העצומה של ישובי גוש קטיף, הוא הטיח בו כי סופו ההיסטורי יהיה מר. "הוא היה נאמן לגישה המניפולטיבית: אריק לא מסכים עכשיו, אבל יסכים אח"כ". ויסגלס שיכנע גם את 'פורום החווה', שאם לא יבצע את העקירה - "שרון עלול לרדת מהבמה כזקן חסר משמעות". בנוסף מופיעים בספר דיווחים על כך, שויסגלס דיבר בארה"ב על נסיגות עמוקות בהרבה מאשר ברצועת עזה, עד סמוך לגבולות 67, וטען שמערכת הביטחון כביכול תומכת בכך. כן מוזכר בספר שויסגלס תמך בפורומים סגורים בהסכם ז'נווה של יוסי ביילין.

ספרו של משה 'בוגי' יעלון, "דרך ארוכה קצרה" תואם להפליא ל"בומרנג": "ויסגלס אמר לי באחת הפגישות שבהן ניסה לשכנע אותי לתמוך בהינתקות, שמעמדו הפוליטי של שרון בירידה, ולכן הוא צריך לעשות מעשה"... "ויסגלס ניהל את המגעים המדיניים שנגעו להינתקות באופן חובבני וחסר אחריות. לעיתים הייתה תחושה שהוא ממדר את כל הגורמים הנוגעים בדבר, ע"מ שיוכל לנווט את התהליך כרצונו, כשהוא לא מגלה את האמת כולה אף לרה"מ עצמו. אופן ההתנהלות חסר היושרה וקל הדעת של ויסגלס גרם נזק בל ישוער לאינטרסים ישראלים חיוניים ביותר"... "הייתה תחושה שויסגלס מנהל את ענייניה של ישראל באופן חסר אחריות. אמירות עמומות, לפעמים גם אמירות סותרות והכחשות, היו חלק מאופן ההתנהלות. לעיתים הייתה תחושה ששיקולים אישיים ושיקולים זרים, בלתי ענייניים, משפיעים על האופן שבו מתקבלות החלטות בנוגע לביטחון ישראל".

איתן הבר כתב כי אם הדברים הללו לא יופרכו על-ידי ויסגלס, ייכנס גם הוא להיסטוריה כמי שחולל "מפנה לרעה בסיפור הציוני" (ידיעות אחרונות, 12.10.08). ויסגלס לא הפריך.

אין כמו הערכותיו שלו לגבי תוצאות האסון הלאומי של "ההינתקות" להעיד על שיקול דעתו. לפני הנסיגה זילזל בטילים וכינה אותם "חפצים מעופפים". לאחר מעשה הצהיר בעזות מצח כי התוצאות היו חזויות וברובן הגדול התפתחו בכיוון חיובי מבחינתנו. (ערוץ 2, 28.7.07). כמו-כן התגאה בציניות שהמהלך הוציא 8,000 מתנחלים מטווח הקסאמים, אך שכח משום מה להזכיר את מיליון התושבים שנכנסו לטווח.

מינוי ויסגלס כמייצג את ישראל הינו מסוכן למדינה והרה אסון לממשלת נתניהו. אך הוא גם מעיד על יוזמו, השר ליברמן, כמי שמדבר ימין, אך עושה שמאל.