המחתרת מכה שנית!

"מחתרת אוסלו מכה שנית", זו הייתה צריכה להיות הכותרת בעיתונות היומית. אבל כמובן שזו רק משאלת לב שלי לקרוא כי אדריכלי אסון אוסלו, שבדרכם למשפט ,ניסו שוב להכות בנו. אבל במקום זאת הכותרות מדברות על "הסכם ישראלי- פלשתיני: חלוקת ירושלים וויתור על זכות השיבה", כך באותיות קידוש לבנה, שוב באה התקשורת לסייע לשמאל הקיצוני ומציגה את השיחות והחתימה על "הסכם ז'נבה " כהסכם אוטנטי בין ישראל לערבים.

ובאתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים מפרטים את הדרמות שסבבו את השיחות . את הכאבים , את הקולות הרמים, את החיוכים, הצ'פחות ושתית הקפה.

אבל לבסוף כך מבשרת התקשורת הגיעו להסכם וחתמו על חלוקת ירושלים על ויתור על הר הבית ומה איכפת לחברי המחתרת אם יתנופף דגל פלשתין על מגדל דויד ושער יפו.

ואם על כל אלה כבר ויתרו חברי המחתרת באותן שיחות אז כמובן שאין להם בעיה עם אריאל , בקעת הירדן ושאר יישובי יש"ע ואפילו מוכנים למסור לאויב חלקים ממדינת ישראל את הכול ניתן למכור.
"זכות השיבה" ,הם מסבנים את הציבור בצורה של "איחוד משפחות" של כמה עשרות אלפים - "כסף קטן", ועוד "חידוש" בנושא: הערבים לא יוותרו על זכות השיבה ואילו מדינת ישראל תחליט כמה פליטים לקלוט, הבנתם את זה? , זו הטכניקה הידועה של ביילין, להשאיר חורים בהסכמים שהוא שותף להם ,חורים כמו בגבינה, אולי זו הסיבה שעבד על ההסכם בשוויץ?

והערבים מציגים פנים נפולות וגניחות כאב, הם עשו "ויתורים קשים", הם שוב מחזרו את ההכרה במדינת ישראל כמדינה ריבונית של העם היהודי. הם "מוכנים" להכריז על סיום מוחלט וסופי (חבל שלא רשמו: "סופי ומוחלט ואחרון בהחלט ובלתי הפיך ועוד בלה בלה ...) של הסכסוך עם ישראל.

וכמובן שמכרו לעמוס עוז וביילין את ההבטחה המשומשת , שמושמעת בכל מפגש, שיפרקו את ארגוני הטרור ויבוא שלום על ישראל. תאמינו לי שאילולא הכרנו את הדינאמיקה אליה אנחנו עלולים להיקלע עכשיו הייתה זו יכולה להיות פארסה מצחיקה.

לראות את החבורה הישראלית בראשות עמרם מצנע מנהיגה "המתפוטר", של מפלגת האבודה, יחד עם יוסי ביילין פושע אוסלו שנזרק ממפלגת העבודה אלל השמאל הקיצוני, את נחמה רונן שחיפשה מזלה בליכוד ונכשלה ועוד חבורה פתטית מהשמאל הקיצוני, יכול היה להיות מבדר.

לקרוא על שותפיהם לחתימה שבהם בולט השם - עבד אל קאדר אל חוסייני - כן, נכדו של מנהיג הכנופיות באזור ירושלים מימי מלחמת השחרור שנהרג בקרב על הקסטל, יחד עם "מכובד" נוסף עוזרו הבכיר של רב המרצחים מרואן ברגותי, אלה הם הנציגים הבכירים שעשו צחוק מחבורה ישראלית הוזה.

כל זה יכול היה להיות בגדר מחזה סוריאליסטי -קומי, אבל עלינו להיזהר ולהיזהר מאוד מהדינאמיקה שמכינים לנו אויבי ישראל מבית ומבחוץ.

כי אנחנו לא רק עוסקים בכותרות ראשיות שיעטרו את העיתונות בתקופה הקרובה, מסתבר שהטכס בירדן היה רק הראשון בפסטיבל הטקסים ואחריו יבוא הטקס העיקרי ביום השנה של יצחק רבין המנוח, ואז ימכרו לנו שזו בעצם " מורשת רבין " ויוסי ביילין -שכונה על רבין כ"פודל של פרס" - הופך לנביא השלום. לטקס שיהיה בארץ ניכר - שוויץ - יבואו שוב סלבריטאים משומשים :קלינטון וחבריו.

התקשורת העולמית תסקר את העניין וכאן בארצנו עוד עלולים לשאול "מעריצי קלינטון" , בעצם למה לא ? ומה רע בכך שנמסור הכול ונקבל נייר וקצת הבטחות חבוטות. הדינאמיקה, ידידי היקרים, היא תופעה שקשה לחזות אותה ולכן היא מסוכנת כל כך.

רבים גיחכו כששמעו לפני כ-11 שנים על פגישות גישוש בין אינטלקטואלים ישראלים ופלשתינים, והאסון לא אחר לבוא בדמות "הסכם אוסלו".

רבים אולי חייכו , כשחיים רמון העלה את הצעתו על גדר הפרדה , "שיטה" למסד את הקו הירוק כקו הפרדה פוליטי באצטלה של מערכת ביטחונית והנה הגיחוך הופך למציאות וה"פיל הלבן" שבינו לבין ביטחון ישראל אין קשר, קורם עור וגידים.

לכן אני מציע לא לזלזל במחזה הסוריאליסטי של החתימה על "הסכם זנבה". אני מצפה שממשלת ישראל במקום שתגיב רק במילים זועמות , שתעבור למעשים נחרצים.

ראשית יש לחקור מי מימן את המחתרת? מי שילם עבור שהייתה במשך כשנתיים בז'נבה. מי נתן להם את הסמכות?. אבל חשוב מזה יש לפתוח בועדת חקירה על האסון שהומט עלינו בעקבות פעילות המחתרת באוסלו. ולהתחיל לחקור מהתחלה, מי אישר לישראלים להיפגש עם האויב ? מי מימן? איך עברה ההחלטה בכנסת בקולות של שני ח"כים עריקים שקיבלו שוחד בגלוי.

למה עדיין מסתובבים אותם חברי מחתרת חופשי ולא נחקרים ועומדים לדין. הכיצד שעל נושאים פחות חמורים הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות ועל אסון אוסלו טרם הוקמה ועדת חקירה?

איך עדיין לא נחקר אסון שגרם לרציחתם של קרוב ל-1500 ישראלים וזרים שנקלעו לאתרי הטבח , אסון שגרם לפציעתם בגוף ובנפש של אלפים רבים , אסון שפגע פגיעה אנושה בכלכלת ישראל שהשלכותיו עוד ילוו אותנו שנים רבות .

ככל שנקדים להעמיד לדין את פושעי אוסלו כך נקדים תרופה למכות שעלולות ליפול עלינו בעקבות פעילות מחתרתית כזו או אחרת.