סיפור דומה בגרסה כזאת או אחרת, מתרחש כיום כמעט בכל עיר ומועצה בישראל, בה ייערכו ב 28 לאוקטובר הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות. לכן, לא אחשוף שמות. הסיפור אמיתי, אך תוכלו להתייחס אליו כדמיוני, כמשל, איך שתרצו...
דובי (שם בדוי), מנהל מזה שנים רבות מקומון מצליח הנמצא בבעלות אנשי עסקים מצליחים לא פחות. לאנשי העסקים קשרים מסועפים בצמרת השלטון והתקשורת במדינה. כמעט מדי יום הם נפגשים עם שרים, חברי כנסת וחברי מרכז המפלגה. הם מקפידים לשלוח מתנות בפסח ובראש השנה - לשרים, חברי כנסת, עיתונאים, חברי מרכז וחברי מועצת העיר. הם מתנהגים בדיוק כמצופה מאנשי עסקים מצליחים בישראל.
לקראת הבחירות למועצת העיר, החליטו בעלי המקומון, כי הם מעוניינים שדובי ייצגם במועצה. יש להם כמה פרויקטים בעיר שראש העירייה אינו מקדם כמו שצריך. הגיע הזמן שיהיה להם איש שהוא בשר מבשרם בתוך מועצת העיר.
משוכה ראשונה שיש לעבור בדרך להכללתו של דובי כחבר במועצת העיר, היא הבחירות לרשימת מועמדי המפלגה. הבחירות נערכות בין חברי סניף המפלגה המקומי.
אנשי העסקים הרימו טלפונים לחבריהם השרים, חברי הכנסת וחברי מועצת סניף המפלגה, ואפילו הדפיסו שלטים, חולצות, כובעים. הכל כמו שצריך.
הניצחון בסניף המפלגה נראה מובטח. אך ליתר ביטחון גויס המקומון למשימה - פרסם תחקירים מכפישים על מתנגדיו של דובי בסניף והלל את תומכיו.
גם עובדי המקומון גויסו ביום הבחירות לקמפיין, הולבשו בחולצות הנושאות את תמונתו של דובי המחייך ורך ההבעה (זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את דובי מחייך, בדרך כלל הוא נוהג לצעוק ולגדף). אנשי המכירות של המקומון עברו בין חברי מועצת הסניף והבטיחו לסייע בכל דבר, מה שרק יבקשו.
אך למרות כל ההבטחות והמילים היפות, משהו השתבש. ראש העיר פעל מאחורי הקלעים כדי לקדם מועמדים אחרים. (כמעט כל חברי סניף המפלגה ובני משפחותיהם מועסקים בעירייה בזכות טוב ליבו של ראש העיר. עם כל הכבוד לדובי, מי יכול להתמודד מול קלף כזה?)
רק ביום הבחירות גילה דובי, כי בסניף נערך דיל סודי אשר אורגן בידי עובדי העירייה ומחסל את סיכוייו להיבחר כמועמד המפלגה למועצת העיר.
שעות ספורות לפני סגירת הקלפיות כונסה ישיבה בהולה, אליה הוזעקו גם בעלי המקומון וראשי הסניף. אך זה היה מאוחר מדי. דובי לא נכלל ברשימת מועמדי המפלגה.
ההלם היה גדול.
יומיים לאחר המפלה, פרסם המקומון דברים קשים על המפלגה ועל ראש העיר. במסגרת מודגשת נכתב כי "דובי, אשר לא נבחר לרשימת מועמדי המפלגה, קיבל מאות פניות של אזרחים זועמים שביקשו ממנו להתמודד למועצת העיר ברשימה עצמאית". דובי אמר לעיתון כי "הוא שוקל את צעדיו". המקומון לא טרח כרגיל, לציין כי דובי הוא מנהל העיתון. בשביל מה לבזבז מקום על פרט שולי כל כך?
דובי שקל את צעדיו כמה ימים והחליט להצטרף לאחת הרשימות העצמאיות המתמודדות בבחירות. הפעם יצא דובי לקרב כשהוא נחוש במיוחד. לא שאנן כבפעם הקודמת. הפעם יורים בכל התותחים.
המקומון המצליח גויס למלחמה בכל החזיתות. כל עובדי העיתון עוסקים יומם וליל כמעט אך ורק במערכת הבחירות של דובי (כשבעלי העיתון - אנשי העסקים הנדיבים, כמובן מממנים את הכל). משרדי העיתון הפכו למטות בחירות קדחתניים.
מאז שחייך בפעם הראשונה כשצולם לכרזת הבחירות, דובי לא מפסיק לחייך. הוא מחייך לכל אדם, אפילו לאלה שרק לפני חודשיים עוררו בו בוז ובחילה. (אלו היו כמעט כל תושבי העיר).
המקומון מפליא בשבחיו לדובי ולעשייתו למען הציבור. ראיון עם דובי, עם אשתו של דובי, תיאור נלהב של כנסי הבחירות של המפלגה החדשה, תמונה גדולה של דובי מקבל את ברכתו של הרב הראשי, דובי נפגש עם עולים מרוסיה, יהודי אתיופיה, יהודי כורדיסטאן מי לא?
גם כמה ארגוני נכים בעיר גויסו לרשימתו של דובי. אחד מראשי הארגונים, שמעון (שם בדוי), שרק לפני כמה חודשים הואשם במקומון של דובי כי הוא מושחת. הפך לצדיק גמור מאז שחבר לדובי (גם שמעון לא כל כך הצליח בבחירות בסניף המפלגה).
לקראת כנס הבחירות המרכזי של רשימתו של דובי, התבקשו גם ארגוני הנכים להביא פעילים לאולם. כך נשמעה שיחת טלפון בין שמעון, לאחד ממכריו, מנהל במעון שיקום לנכים.
שמעון: "תשמע, יש לי כנס חשוב ביום חמישי. אני צריך שתביא לי הרבה נכים שימלאו את הכיסאות"
המכר: "איך אני יכול להביא אותם. אין לי רכבים?"
שמעון: "מה הבעיה, תסיע אותם ברכב של המוסד"
המכר: "הנהג לא יסכים. אסור לנו לעשות הסעות כאלה".
שמעון: "מה אתה מקשקש, אני אדבר אתו שהוא יעשה את ההסעות".
המכר: אבל הם צריכים גם לאכול ארוחת ערב"
שמעון: שיוותרו על הארוחה. יהיה בכנס כיבוד. שיאכלו מהכיבוד".
המכר: "נצטרך לעשות הרבה נגלות"
שמעון: "אז תעשה הרבה נגלות. זה כנס חשוב. תשמע, אלו שיש להם כיסא, שיגיעו עם הכיסא, הכנס לא רחוק. אלה בלי הכיסא, קח אותם באוטו. אני רוצה שבשורות הראשונות תשים את אלו שיודעים לדבר יפה, למשל הזה עם הקוקו, שים אותו בשורה הראשונה".
לאחר הכנס כתבו בהתלהבות במקומון של דובי, כי זה היה הכנס הגדול ביותר שנערך בעיר במערכת הבחירות הנוכחית.
שמעון זכה לראיון מפרגן באחד מהעמודים הראשונים.
בבחירות, הבאות עלינו לטובה, דובי יצליח קרוב לודאי להיבחר למועצת העיר. תושבי העיר הרי מעריכים מאוד את עשייתו למען הקהילה…
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
