סטנדאפיסט יקר,

במאמר מלומד ומנומק היטב בחינמון 'ישראל היום', הסברת לציבור מדוע זוהי טבילת האש הראשונה והאחרונה שלך בכנסת. הבטחת כי לעולם לא תחזור על החוויה השלילית ועל הטעות המרה להתמודד בבחירות.

ובכן, תנוח דעתך.

הייה סמוך ובטוח כי גם בפעם הבאה תעמוד בדיוק באותו מקום. גלגל חוזר. למרות הרפש שזרקת בפוליטיקה, אין ספק כי גם בבחירות הבאות, בעוד שנתיים או שלוש (ואולי ארבע) שנים לא תעמוד בפיתוי של אורות הטלוויזיה המרצדים והדי המיקרופונים הרמים בפרלמנט הישראלי.

חלון הראווה של הקרקס הלאומי יקרוס לך מכל פינה של עולם הזוהר, ומעומק החנפנות שהענקת לה, בקליק אחד ובמחי מקלדת, ציון לגנאי. בונוס ההטבות השמן פלוס של הפרה החולבת ששמה הכנסת, אף הוא לא ישאיר אותך אדיש. שוב תתייצב מול האומה עם חיוך מיליון הדולר הציני שלך, ותכריז ברמה, תחת כל עץ רענן ומיקרופון ביד, על חובתך המוסרית והאידיאולוגית העמוקה למילוי שליחותך הלאומית. ושוב תיכשל.

ואז בהיגיון מוסבר תבהיר לאומה, כי לא אורות הבימה הנוצצים של אולם המליאה קרצו לך, וכי לא תאוות הממון והכבוד היפנטה אותך, אלא הייתה זו ברירת מחדל ותקרית פרלמנטרית מצערת, וכי לעולם, אבל לעולם, לא תחזור על השגיאה הפטאלית.

יש להניח כי כסטנדאפיסט טוב לא תפספס גם הפעם את ההצגה הכי טובה בעיר. כל (קול) אולם המליאה בימה. ואתה שחקן מעולה, לא פחות של עצמך, העוטה על פניך שלל מסכות ואשליות אישיות, לא תפספס שום הזדמנות פז כזאת. בארשת של חשיבות פלצנית תיטיב להסביר לציבור בוחריך על פרישתך מרצון ומתוך בחירה אישית. לא חלילה בגלל כללי המשחק הדמוקרטי האמיתי ומחירו הגבוה (תרתי משמע), שלא רצו בך, דחקו אותך לפינה ופלטו אותך מחוץ למעגל הנבחרים.

כן, אתה לא לבד. לצידך משתרך שובל ארוך של מצעד המאוכזבים, שנפלטו מחוץ למעגל המובחרים, וצרת רבים כידוע חצי נחמה. אתה רציונליסט לא במובן המקובל ולא בגירסה הסטנדרטית, אלא בגירסה הפסיכולוגית של המילה - כמנגנון הגנה מובהק של האגו מפני ההשפלה והדחייה הציבורית.

כאפולוגיסט טוב אתה תשליך את הרפש לא חלילה על עצמך, כי אתה צדיק טהור, נשמה ירוקה (אם גם מטורללת), עם הערך המוסף של הסטנדאפיסט, אלא זה הם שם, בכנסת, הרפש בביצה.

אז להתראות בשואו הבא בבחירות לכנסת ה-19.