לא לעולם חוסן

• בעיתון "ישראל היום" מיום ב' (1.6.09) נכתב: "ממשלת ישראל הגיעה כעת לרגע שבו היא חייבת להישיר מבט אל הממשל האמריקני ולומר 'לא'. בנימוס, אבל ה'לא' חייב להיות ברור כי הדרישות האמריקניות מישראל הן שערורייתיות, מרושעות וצבועות".

• ראש הממשלה, מר נתניהו, רק שב מהביקור בארצות-הברית שבו הובהר לו כי על מדינת ישראל לעצור לאלתר את אחיזת העיניים המתמשכת ולהפסיק באחת את הבנייה בהתנחלויות ואת הקמת המאחזים - וכבר הודיע בוועדת החוץ והביטחון בכנסת כי "הדרישה האמריקנית להקפיא את הבנייה בהתנחלויות כדי לענות על צורכי הריבוי הטבעי אינה סבירה".

• עיתוני סוף השבוע פרסמו: "ביקורת בירושלים על ארצות-הברית. פקיד ישראלי בכיר מזהיר: 'אנחנו מאוכזבים!'".

• חבר הכנסת מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי) התעמת ביום שני עם לוחמי מג"ב בצומת יצהר, בעת שהובילו ברכבם מספר עצירים. הוא נתלה על רכבם במהלך מהומות המתנחלים בגדה. עמו נעצרו עוזריו, איתמר בן-גביר וברוך מרזל.

• ובתוך כל אלה - הצתות פרועות בגדה המערבית. מתנחלים מיצהר, מחוות-גלעד ומגבעת-חווארה, הודיעו כי ההצתות האלה הן "תג-מחיר על פינוי מאחז".

מאז 1967 התעקשו כל ממשלות ישראל - מימין ומשמאל - לפַתח את ההתנחלויות, אף-על-פי שידעו היטב כי יש בכך כדי להסב נזק עצום לישראל. המשאבים העצומים שהושקעו בהתנחלויות ובמאחזים נלקחו, כמובן, מיעדים לאומיים אחרים. התמיכה האובססיבית במתנחלים ו"במפעלם הציוני" הרחיקה אותנו מכל אפשרות של הידברות עם שכנינו הפלשתינים. כך גם שלטון האדונים שכָּפינו בגדה, עם הכבישים הנפרדים, גדר ההפרדה והמעברים הבלתי-אפשריים.

עלייתו של הימין - על שוליו הסהרוריים - לשלטון, רק הפיחה רוחות של תקווה בליבותיהם של מפירי החוק האלה. ממשלתו של אולמרט הצהירה, כביכול, על נאמנות לשלטון החוק, ועל מחויבות להסיר כל מאחז שאינו חוקי. עם-זאת - שר הביטחון, איש מפלגת העבודה מר אהוד ברק, עצם עין ונתן למתנחלים יד חופשית בכל מעשה של פגיעה בחוק. בימי כהונתו צמחה ההתיישבות בגדה כפי שלא צמחה מעולם.

עכשיו, כשביבי שלנו הוא ראש ממשלה - מותר הכל. וכך, חבר הכנסת אריה אלדד מודיע שבעצם ירדן היא מולדת הפלשתינים, ורומס בלשון גסה מארג עדין מאין-כמותו שטווינו בעמל רב. בערוץ השני מצדיקים צעירים מן ההתנחלויות את הנורמה של אי-כיבוד החוק, ויוצרים הילה של קדושה סביב "שוכני המערות". מיכאל בן-ארי ושני עוזריו הצדיקים מתגלים כשושבינים העיקריים במהומות, ומנגד - איש לא נעצר בגל ההצתות הזדוני, שמחולליו ידועים לשלטונות ויוזמיו - רבני ההתנחלויות - מטיפים לו בריש-גלי.

ואין ספק שלאותו עניין שייכות גם הצעות החוק שהוגשו על-ידי ח"כים מ"ישראל ביתנו" ומ"הבית היהודי". האחת - מבקשת להטיל עונש מאסר מירבי של שלוש שנים על מי שיציין את "יום הנכבה" ביום העצמאות של מדינת ישראל, והאחרת - מבקש אזרחות יתחייב להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה ציונית, יהודית ודמוקרטית.

במקום חלומות על ארץ ישראל השלמה, במקום חקיקה גזענית, במקום הזיה על עוצמתנו הנצחית מול חדלונות המעצמה הגדולה בעולם - יש להישיר מבט ולומר בגלוי: רק שלום בינינו לבין שכנינו, ובינינו לבין עצמנו, יפתור את המצוקה הגדולה שנקלענו אליה. שׂוּמה עלינו לחפש כל דרך כדי לקָרב אלינו את האוכלוסיה הערבית שבתוכנו ואת עשרות מיליוני המוסלמים שסביבנו: הקפאת ההתנחלויות, הסכמה על העיקרון "שתי מדינות לשני עמים", הגברת הייצוג של המגזר הערבי במארג הכלכלי-חברתי-תרבותי ופוליטי בארץ - ויפה שעה אחת קודם. כי לא לעולם חוסן!