אחת הטעויות הרווחות בשיח הציבורי בישראל היא ראייתם של שכנינו מבעד למשקפי התרבות הפוליטית שלנו, תוך השלכת עולם המושגים שלנו עליהם. כך, בבוקר שלאחר היוודע תוצאות הבחירות בלבנון, יצא אחד מעיתוני הבוקר בכותרת הראשית: "תבוסה לחיזבאללה". וכל זה למה? כי חיזבאללה קיבל פחות ממחצית המושבים בפרלמנט (57) ואילו מתנגדיו קיבלו את מרביתם (71). הנה כך חושב לו העיתונאי הישראלי: אם המתנגדים לחיזבאללה קיבלו רוב בפרלמנט, אזי הם יכולים לעשות כרצונם בכוח הרוב הפרלמנטרי שלהם. כך זה אולי בישראל ובמרבית הדמוקרטיות בעולם, אך לא בלבנון, שכן במדינה זו פועלים כללים אחרים: גם אם מתנגדי חיזבאללה יצליחו להרכיב ממשלה בלעדיו, גם אם ממשלתם תקבל אלף החלטות על פירוק נשקו של חיזבאללה, הם לא יוכלו להוציא אפילו אקדח אחד מידי הארגון השיעי החזק יותר מצבא לבנון, החמוש בטילים עד מעל לאוזניו, וחיזבאללה ימשיך להיות הגוף החזק ביותר במדינה ולאיים על המערכת הפוליטית בתגובה אלימה וכואבת על כל החלטה שהממשלה תקבל ושלא תישא חן בעיניו.

הלבנונים זוכרים היטב את מה שעשה חיזבאללה לפני כשנה, ב-7 במאי 2008, כשהשתלט בכוח הזרוע והנשק על מערב ביירות ושרף את מערכת עיתונו של סעד אל-חרירי, "אל-מוסתקבל" ("העתיד"), וכן את תחנת הערוץ הלווייני שלו הנושא אותו שם. באותה הזדמנות מחץ חיזבאללה את לוחמי ההר הדרוזים והציגם ככלי ריק. בשל זיכרון מר זה פנה אל-חרירי אל תומכיו לאחר היוודע הניצחון וביקש מהם שלא להפגין שמחה יתרה על כך, מחשש שהפגנות שמחה גדולות מדי יעוררו את זעם אנשי חיזבאללה ואת תאוות הנקם שלהם במנצחים.

ניצחון קואליציית אל-חרירי התרחש לאחר תקופה ארוכה שבה צפו סקרי דעת הקהל בלבנון תוצאה צמודה ואפילו ניצחון, גם אם דחוק, לקואליציית חיזבאללה. כיצד אם כן קרה, שתוצאות האמת היו כל כך רחוקות מתוצאות סקרי דעת הקהל?

התשובה טמונה בתרבות הלבנונית. מי שמכיר לעומק את החיים בלבנון, מכיר גם את המונח "מילה של לבנוני", שמשמעותו היא אפס, לא כלום. הציבורים השונים בלבנון העלו לשיאים יחידים במינם את העמדת הפנים, השקר, הרמייה וההונאה הציבוריים. גם אנו לעתים טעינו טעויות קשות בהאמיננו ללבנונים, היות שלא הכרנו את תרבות השקר המושרשת בחיי הציבור בארץ הארזים. בסקרי דעת קהל אנשים יענו את האמת אשר בלבבם רק לעתים רחוקות, ומכאן טעות הסוקרים.

גם הבחירות לא חסרו סיפורי בדיות, זיופי הצבעות, קונספירציות ותשלומי שוחד לבוחרים ולנבחרים. אמצעי התקשורת הלבנוניים ידעו לספר על בכירים סורים, וביניהם הגנרל רסתם ע'זאלה, אחד מיועצי הנשיא בשאר אלאסד, שחילק בעצמו כספים, כדי לחזק את חיזבאללה ולהפיל את ממשלת סניורה. שני הצדדים הוציאו כסף רב - המוערך ב-2 מיליארד דולר - לתשלום שוחד לבוחרים ולהבאת אזרחים מחו"ל, לבנונים שנטשו את הספינה הטובעת, אשר היו מוכנים, תמורת בצע כסף, לערוך"ביקור מולדת".

ראשי הכנסיות מטיחים עתה זה בזה את הכינויים "בוגד", ו"סכין בגב". נוצרים רבים, אלה החוששים מחיזבאללה, מדברים סרה במישל עאון, נוצרי שבעבר היה המתנגד הגדול לסוריה, ובשנים האחרונות - משהבחין שהמדינה ממילא נופלת לידי חיזבאללה - מכר את נשמתו לשטן השיעי רק כדי לזכות במשרת הנשיא, שעל-פי החוקה שמורה עדיין לנוצרי. העובדה שהוא יהיה בובה על חוט בידי נסראללה ואירן, אינה מהווה בעיה מבחינתו, כי זהו חלק מכללי נשף המסכות הלבנוני.

הקואליציה המנצחת של אל-חרירי תנסה לצרף לממשלה את חיזבאללה, כדי לשתף את השיעים בניהול המדינה וכדי לצמצם את התנגדותם ואת עוינותם לממשלה. אלא שחיזבאללה, בתמורה לכניסתו לממשלה, ידרוש לקבל לפחות שליש ממספר השרים, הן מכיוון שכוחו בפרלמנט גדול משליש, והן כדי להוות "גוש חוסם", שכן על-פי המסורת הפוליטית בלבנון, התנגדות שליש מחברי הממשלה מונעת קבלת החלטה. לכן, סביר להניח שהמערכת הפוליטית במדינה תהיה משותקת, בין אם ייכנס חיזבאללה לממשלה ובין אם יישאר מחוץ לה.

חשש נוסף המציף את לבנון אחרי הבחירות הוא, שיסתובבו בה הרבה מדי אנשים בלתי מרוצים, החשים נבגדים, אשר ינקטו צעדים אלימים נגד מי שלדעתם בגדו. נבחרים וקבלני בחירות עלולים להיות מטרה להתנקשות, אם בפגיעה ישירה ואם באמצעות מכוניות תופת - שיטה לבנונית מוכרת וחביבה על חיזבאללה, כפי שמודגם בדוח על חיסול אביו של סעד אל-חרירי - רפיק אל-חרירי.
בעיה נוספת העלולה להתעורר בקרוב היא דרישה ישנה של חיזבאללה לשנות את שיטת הבחירות, כך שגודלן היחסי של העדות יבוא לידי ביטוי בצורה מייצגת יותר. כיום מוקצים לעדה השיעית, הגדולה בעדות לבנון, רק 27 מתוך 128 מושבי הפרלמנט, כלומר 21 אחוזים. מנגד, נציגי העדות הנוצריות מחזיקים במחצית ממושבי הפרלמנט - 64, למרות שחלקן של עדות אלה באוכלוסיה נמוך בהרבה מחלקם של השיעים. כיום, קולו בקלפי של נוצרי שווה לקולם של שישה שיעים, ואי-שוויון משווע זה מרגיז את השיעים מאוד. קבלת דרישה של חיזבאללה לשינוי חלוקת העוגה הפרלמנטרית ולהתאמתה למצב הדמוגרפי העדכני, תקל על השיעים לקבל בעתיד בחלק גדול יותר ממושבי הפרלמנט, ואולי אף להשיג רוב קואליציוני. התנגדות מצד העדות האחרות לדרישה זו עלולה להביא להגברת המתח בתוך המדינה, שיהווה סיבה לדרדורה לסכסוך אלים.