סכנה: "גורו" שולט ב"מי ומי"

מעורבותו של "גורו" בחייהם של אישי-ציבור ישראלים הפכה אצלם בשנים האחרונות לא רק לאופנה מקובלת, אלא גם לבריחה מן המציאות אל מחוזות הדמיון המודרך. מלבד אשת העסקים, שרי אריסון, נזקקים לשירותיו התכופים של "רועה רוחני" שכזה לא מעטים מן ה"מי ומי" במשק, וביניהם נוחי דנקנר, יצחק תשובה וג'קי בן זקן. יש גם סלבריטאים, כמו ג'ודי מוזס ואודטה, וסתם כאלה שאינם בוחלים להגיע אל ה"גורו" שלהם, ובלבד שיזכו לקבל את ברכת הדרך שלו. וכך צועדת לה חבורה בסך אל ה"רואה" מקריית אתא, אל הרב יאשיהו פינטו, אל ה"חלבן", הרב חיים כהן; ואל ה"רנטגן", הרב יעקב איפרגן.

אין לנו דבר וחצי דבר לאותן דמויות, כל אימת שעסקיהן הפרטיים אינם חובקים עסקי-ציבור. שונים בתכלית הם פני הדברים כאשר נעדרת ההבחנה הברורה שביניהם. יעיד המקרה של שרי אריסון, שיכולה לזעוק, עד לב שמיים, כי בנק הפועלים שבחזקתה מצוי בכלל מחוץ לתחום הרועה הרוחני שלה. ובכל זאת, החשש למעורבות כלשהי בין השניים עדיין ממשיך לקנן היטב באוויר.

בעניין זה נאמנים עלינו דבריו המלומדים של בר-סמכא כמו הפרופסור לכלכלה, אריאל רובינשטיין, מאוניברסיטת תל אביב, כי "אמרותיה של שרי אריסון היו יכולות להתקבל כגחמה בלבד, אלמלא הייתה בעלת השליטה בבנק הפועלים. בבנק הזה מופקדים מיליארדי שקלים של הציבור ופעילותם משפיעה על המשק כולו. והרי אריסון מודה בכבודה ובעצמה, בספרה 'הלידה', שנעזרה במסרים, כדי להתוות דרך לבנק, ושאלה עוזרים מאוד לתפקודה".

דבריו של פרופ' רובינשטיין אינם אלא חוליה אחת בשרשרת של תגובות-מחאה, מפיהם של אישי-צמרת רבים במשק, על השתלחותה חסרת הרסן של אריסון בנוהל המקובל במדינה מתוקנת.

משהו רקוב

מלבד האופנה הכרוכה בדבר, ההזדקקות ל"גורו", כרועה רוחני, מעידה, בבירור, על משהו לקוי ורקוב, על חוסר-יציבות, על העדר ביטחון עצמי, משבר נפשי, אכזבה ודיכאון, שעמום ודבקות באמונות טפלות. אלא שבדרך כלל, אותו "גורו"-מטפל איננו ידוע כאיש משכמו ומעלה. הוא בינוני למדי, נעדר השכלה הולמת מכדי שיהיה ראוי להיקרא מורה לתלמידיו, ובכל מקרה הוא גם איננו נציג אלוהים עלי אדמות: לא "הרואה", לא "החלבן" וגם לא ה"רנטגן", שכבוד כל אחד מהם במקומו מונח.

כדי להעמיד את צאן-מרעיתו על רגליו, משתמש ה"גורו" בשיטת הדמיון המודרך. לשיטה הזו אין כל אחיזה במציאות והיא איננה יותר מעבודה בעיניים. תורתו של סם לוי, הרועה הרוחני של שרי אריסון, דומה להפליא לזו שבה נוהגות, מזה שנים, הכתות למיניהן, והדרך ממנה אליהן היא, בסך-הכל, קצרה מאוד. אז מסתבר שיש דברים בגו, הגם שעדיין לא קם אותו רועה הרוחני שיודה, בריש גלי, כי הוא, בעצם, מנהיגה של כת לכל דבר.

האם אין זו רק יד המקרה שמחוז-פעילותן הדומיננטי של הכתות למיניהן, נוסח ה"אימן" ו"סינטולוגיה", מתרכז דווקא באזור השרון? והרי שם, בעיר הוד השרון, מצוי גם בית-ספרה הרוחני של שרי אריסון, "אהבה רבה", ממנו היא שואבת את מלוא מרצה ואונה. משהו רקוב, כנראה, בחבורה תמוהה שכזו, שעימה נמנים גם אנשי-צמרת, אם אינם יודעים, עדיין, לעמוד על רגליהם שלהם, ונאלצים, לפי שעה, להסתייע בהוזים בכוכבים כדי לנהל את ענייניהם.