עסקי ברכה, אלילות וזמר

בלעם בן בעור חי ונושם כאן אתנו! לפחות נשמתו הכריזה על קיומה בצליל וזמר מוגברים בהנגר של נתיבות שעל המפה. מצעד האיוולת של שועי וטייקוני הארץ לאירוע הנוצץ סביב הרנטגן והדברים מלאי הדעת שהושמעו על-ידי אתונותיו של בלעם בקול ענות גבורה, מופקים מפיהם של אחדים טובים וראויים, השאיר אותי מוטרד לגבי כושרם המנטאלי...

איני יודע מהיכן שואב "הרנטגן" את יכולותיו הסגוליות ואין לי מושג מתי ואיך הוא מתקשר ומשפיע על ה"ביש גדאות" של אנשים נשים וטף. אבל עובדה נחרצת היא שמעריצים רמים מוכנים ליידע אותנו ולהישבע שהוא כזה. נראה שהרנטגן עצמו מסתדר לא רע עם מעמדו הרם, בעיני בני התחתית, כמשנהו של היושב במרומים.

כשאני מתבונן בתופעה הזאת כאן ועכשיו, אני מבין את הרקע שהצמיח את אותה הסגידה לישו ובעקבותיה את הנצרות. מאז ועד היום עשה האדם צעד טכני ענק קדימה, אבל מנטאלית הוא תקוע עוד שם ולא התקדם ולו מילימטר אחד.

מי "שבכלל לא ידע שהוא כזה" ולא הסכים ולא יסכים להיות כזה, על אפם וחמתם של המעריצים הסוגדים הוא מיודעינו אריק אינשטיין. זמר שגדלתי על שיריו והתבשמתי מקול הבריטון העמוק שלו, ממראהו התמיר, מפניו הנאות ומעיניו המצטמצמות, כנראה בשל קוצר ראייה, אבל מותירות על פניו סוג של מבוכה תמידית, שגורמת למתבונן בו נינוחות מרגיעה. למה אריק מתעקש להישאר אותו אריק? למה אינו מתפתה "לסחור מעט באופציות האליליות" המונחות לפתחו? נראה שהאיש מבין שהוא אחד שמשדר לנו משהו אחר ואצלנו נקלט משהו שונה. אכן "פלאי" הטראנסמיטריות...

האיש צמח וינק מהרקע החלוצי המעשי נטול האשליות שממנו צמחה המדינה הזאת כולה. מה שהפחיד ומבעית את הזמר הקשיש והמשפיע הזה, הוא הפער העצום הקיים בין מה שהוא רואה באמת בעיני עצמו, לבין התדמית המופקת המשודרת ממנו ובבואתה שמתקבלת לאחר מעבר דרך עדשות ופילטרים תקשורתיים. האיש, בצדק, לא מוכן למכור את חירותו הקטנה כדי להשתעבד לתדמית שנבנתה סביבו. אין זה חשוב אם משום שהוא קנאי לחירותו או משום שהוא חושש לאכזב את קהלו וקרוב שמשניהם יחד.

ייאמר לזכותו כי מרבית שיריו שכה אהבתי מתאפיינים בסוג של כנות וחיבור לשורשיו, שהם גם שורשיי, לפחות בחלקם. ויותר מכך, ריחפה מעליו "ברכתו של איזה רנטגן נעלם" שגרם לכך שהוא ייוולד בזמן הנכון... ואשר לכישרון? מי לא מוכשר אצלנו?... הרי כולנו בנים לעם היהודי המבורך עוד מימי בלעם.

בימים אלה ממש הקריב את חייו על מזבח אלילותו מוכשר אומלל אחר, מייקל ג'קסון. אגדה בחייו, ילד פלא שיועד והוקרב על-ידי הורים חסרי מוסר ושאפתנים למולך הכסף, הפרסום והאלילות. ילד גוי רגיש וכישרוני, שהפך לנער שהפך לאיש בודד ומיואש, שנוצל באכזריות צינית על-ידי תאווי בצע. ערפדים שהפכו אותו לתעשיית אופנה וכסף, ומעולם לא התעניינו לראות האם התרנגולת מטילת ביצי הזהב שהם אוחזים בה היא גם קצת בן אדם.

הזמר-רקדן המוכשר הזה הצליח משום שסבל מאוד מידי קניאלים ומידי עצמו. וסבל זה תורגם במוחו, בפיו ובגופו לסוג של "שירקוד" מחאה זועמת בכנותה. אלילותו טופחה היטב והוא כנראה נשבה בקסמה השקרי. האם בכלל הייתה לו ברירה?

כשאתה בודד וסוחב על גבך הדק כמו איזה הרקולס מקולל, עולם של תדמיות וציפיות, כשאתה משתוקק לטיפת אהבה כנה נטולת אינטרסים, ובמקום זה אתה נאלץ להסתפק בהערצה, בסגידה ובציפייה בלתי פוסקת למשהו אחר נוסף חדש. כשאתה חי כל העת על תנאי, תחת אימת מאכלת הנטישה! כי סוגדיך אכזריים! הם רוצים, תובעים ממך עוד ועוד ריגושים, וכל סביבתך המתפרנסת עליך דוחפת, מדרבנת ומקדמת אותך, רק אל תחדל להטיל את ביצי זהב... אין לך סיכוי אלא לצאת מדעתך!... מגיע רגע שאתה חדל להבחין בין האמת והתדמית - זה הרגע שבו אתה מאבד את חירותך והופך לעבד נרצע לתדמית. מאותו רגע נעלמת לך השפיות ואתה מקבל החלטות ועושה מעשים שהם רציונאליים רק לתדמית. אתה כבר לא קיים יותר, אתה "פרסונה נון גראטה" שרק מפריע לתדמית. ברוך בואך לעולם הטירוף. אל ארץ הסמים הפלאית ובסופה אל המוות הבלתי נמנע...

הו, מייקל מייקל! ניסית להתחתן, לאמץ ילדים כדי לזכות בקצת שמחת חיים, להקדיש את עצמך לילדים כדי לזכות במעט רוגע ובסיפוק לנפש. להתגייר, להתאסלם, לחפש איזה אל להיאחז בו... אך זה כבר היה מאוחר מדי! לו מצאת איזה רנטגן שיברכך...

ועכשיו, כשאתה מוטל כפגר בשדה ערכך עולה. עתים על גופתך, על סיפורך הטראגי צבועים ונשמרים כדי להספיק לתפוס איזה נתח ממך כל עוד הוא חם ונוטף, להשביע את רעבונם האין סופי...

אריק אינשטיין היה חלש וחכם מספיק לשמור על שפיותו, אדם שהפחד הטבעי קיים בו, שקיים בכולנו, הותיר אותו על הקרקע, הגן עליו. מן הסתם גם קרבת חייו והקשר המשפחתי הידוע שבא לאחריו, הדתיות שהתהוותה מסביבו, סייעו לו כנראה כמו מצפן לשמור על הכוון שבחר לעצמו. ג'קסון רקד ושר "על כל הקופה", תרם את גופו ונשמתו לתדמיתו ולמעריציה, עד לשפת התהום שם אבד לו שיווי המשקל...

והרב איפרגן? לו, למזלו, יש את האמונה באלוקי ישראל. כמה זמן זה יעניק לו את יכולת הברכה בטרם יסור חינו בעיניו? זאת שאלה שלהתלבט בה אין טעם. כרגע יש עסק שמגלגל מיליונים ומפרנס את "בלעם" ומסביבו לא מעט משפחות.

האם היכולת לטעת בלבות האנשים את האמונה שנכנתה ביכולות ההארה, הברכה וההשפעה על הגורל, זה רק עוד סוג של כשרון? כמי שטרם ראה הוכחות חד-משמעיות לתיאורית הגורל המתכוונן, אין לי תשובה טובה לזה. אך העובדה היא שאנשים הנחשבים רציניים אומרים שהיכולת קיימת, לאור יום בלא מורא ובלי חשש, מטרידה מאוד.