ויהי אחרי המגיפה?

מכובדיי ע-י-צ-ר-ו! תירגעו מיד. מישהו חייב ללחוץ על הבלם. מלחמת הכל בכל בתוך המחנה "הדתי-לאומי-ציוני-דתי-חרד"לי-מפד"לי-לחומרא-לקולא-לייט" יוצאת משליטה, וכל מי שרק נותנים לו הזדמנות בועט מיד בחברו. האם יצאנו מדעתנו? האם נפתרו כל בעיות המדינה שאפשר להתחיל לחסל חשבונות בתוך הבית פנימה? האם סרה אימת הגירוש, ייבוש הישיבות וחיסול השירות הלאומי?

תנשמו עמוק ותביטו סביבכם. אינכם רואים כיצד שונאי ישראל מחככים ידיים בהנאה ורואים כיצד אנו מחריבים עצמנו לדעת? מי צריך הינתקות-התכנסות-גירוש-פוגרום כשאנו אוכלים מצוין אחד את השני, מתקרים את גלגלי עמיתינו ויורדים בבוטות על חברינו מעל גבי דפי העיתון או גלי הרדיו?

אמת הדבר שלא אורכו של שרוולו של זה כאורכו של זה, ולא גודל כיפתו של זה כגודלו של זה. אך ברור שלא בשל כך יש לכרות את הענף שעליו כולנו יושבים. ראו כיצד אתם גורמים לקיצוני השמאל והחרדים להביט בהנאה על ההשמדה העצמית שלנו.

ממש נוח כשאפשר להילחם זה בזה ולא צריך להתאמץ לחפש אויבים בחוץ: הר-המור מול מרכז-הרב, תלמי-גאולת-ישראל מול תאיר-נרי, יושבי-ההר מול שוכני-העמק, רמת-גן מול פתח-תקוה, העיר מול הכפר, אלול מול חבקוק, הבית-הלאומי מול הבית-היהודי, מועצת-יש"ע מול גבעה-שבע, רב-העיר מול פרופסור-בכיר ועזרת-נשים מול ביקור-חולים. אם לא הבנתם, כולנו בסירה אחת וחור בתאו של האחד יציף את כל הסירה ויטביע גם את השני.

כנראה אנו בתסמונת 'ויהי אחרי פוסט הטראומה' של גירוש גוש-קטיף וצפון-השומרון, ומשלא הצלחנו להביא לשום שינוי בדעת הקהל או במדיניות הממשלה, אנו מתפנים לעושת שפטים זה בזה. חברים, זה לא מקורי. כבר היו בתולדות ישראל אחים שהתקוטטו. "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת".

אני קורא לכולכם, הצטרפו אלי בקריאת "עד כאן". אני מקווה שרבים וטובים יתבטאו ברוח דומה ויפסיקו את מחול השדים הנורא. כבר מצינו במשנה שבתחילת הדרך "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי", ואומרת הגמרא "ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו" (יבמות יג:, יד:). אלא שבהינף יד הכל יכול להשתנות: "משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות" (סוטה מז:).

אז בואו נעשה מהר את הבחירה ב"האמת והשלום אהבו" ולא ב"נעשית תורה כשתי תורות"... ויפה שעה אחת קודם.