הינתקות שאינה התנקות

מינויו של חיים רמון ליושב-ראש מועצת קדימה לא ישנה דבר לגבי הזיכרון הציבורי: הוא יישאר בתודעה של הישראלי כמי שניצל מינית את החיילת ושירבב לשונו לפיה נגד רצונה, בחסות הלשכה הממשלתית על תפאורתה, וממרומי מעמדו הציבורי כשר בממשלת ישראל. גם אם הוא ינוקה מהבחינה המשפטית, וייפסק ויוכרז כי הוא חף מעוון ונקי מחטא, זה לא ישנה דבר מהבחינה העובדתית ולא ימחק שום פרט ממה שאירע בלשכת השר; זאת ייאמר בלשון המעטה.

לכן - רק כך ייזכר רמון, יושב-ראש מועצת קדימה, או בעל כל תואר וכיבוד אחר שיקבל. גם אם מקהלת העיתונות העכשווית, שהיא ארגון במפלגת התקשורת המצויה במיעוט ובשמאל, תשיר שירי הלל לרמון, הזיכרון לא יוסט מהנשיקה בלשכה כמלוא הנימה. והמקהלה תשיר שירי הלל, שירים שיעלו על נס את תרומתו הפרלמנטארית של חיים רמון ואת כשרונותיו וכישוריו, זאת ועוד, גם יתנו לו מיקרופונים ובמות, זמן מסך וכל טוב התקשורת - הכל יהיה לשווא.

יתרה מכך: ההתעקשות להיאחז בקרנות המזבח התקשורתי והפוליטי ולהיוותר במעמד בר-השפעה - לא תסייע לרמון, אלא תפגע בתדמיתה של קדימה, שמכל המועמדים - בחרה דווקא אותו, כאילו אין חפים במפלגה או כאילו הוא ורק הוא יכול להושיעה.

גם בתקשורת יש התפתחות מרעננת: התקשורת הבלתי מפלגתית היא בעיקרה זו האינטרנטית, ובעוד מפלגת התקשורת (מיעוט שמאלני) החולשת על ערוצי הטלוויזיה ועל רוב העיתונות הכתובה - תהלל את יקירה חיים רמון, יש לצפות כי התקשורת האחרת, האמיתית, האובייקטיבית ונטולת הפניות, תבדוק בקפדנות יתרה את מהלכיו של רמון, והציבור יידע את כל מה שצריך שיידע.

לאחר ההינתקות של מפלגת קדימה מראש הממשלה אהוד אולמרט ומשר האוצר אברהם הירשזון, האחד הורשע והאחר נחשד, דומה היה כי עם התפטרותו של רמון וציפייה לעוד כמה מהלכים דומים שאולי יקרו בעקבות זאת, המפלגה הזו מצויה בתהליך של התנקות לאחר ההינתקות - אך מסתבר כי השגרה בקדימה היא זו שעם ישראל חווה מאז הקמתה, ואילו ההינתקות מהעבריינים - היא הפעולה המקרית, יוצאת הדופן, ואינה מעידה כלל על התנקות.