מי שעוסקים בניתוח המערכת הפוליטית בישראל, ערים לתופעה מעניינת החוזרת על עצמה מדי מערכת בחירות: תמיכה ממנה נהנות מפלגות דתיות וחרדיות בקרב הציבור הערבי. מובן שלא מדובר במספרי ענק, אבל עצם קיומה של התופעה נראה כסתירה פנימית. חלק ממנה מוסבר בכך שמפלגות דתיות/חרדיות יושבות לעיתים קרובות על ברזי המשרדים המעניינים במיוחד את הציבור הערבי (פנים, דתות, שיכון), וחלק - ב"אחוות הדפוקים". אחרי ככלות הכל, הערבים והחרדים מדורגים אחרונים בכל מדד סוציו-אקונומי.

עם כל השוני העצום שבין הקבוצות, יש ביניהן גם לא מעט מן המשותף. בשתיהן יש ילודה מרובה, השתתפות מועטה בכוח העבודה, הסתמכות על קצבאות ורמת חיים נמוכה. במידה מסוימת, אפילו הסיבה לכך דומה: התבטלות מרצון מצד אחד, והסתגרות המקטינה את אפשרויות התעסוקה מצד שני.

עכשיו הבה ונחשוב מה קורה כאשר יש התפרעויות בשני הציבורים הללו. כאשר מדובר בציבור הערבי, אין למשטרה שום בעיה לפעול - ובצדק בדרך כלל - בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה, עד כדי ירי באש חיה במקרים קיצוניים. אך כאשר מדובר בציבור החרדי, עושה רושם שהמשטרה עושה הכל כדי להימנע משימוש בכוח. תנסו להיזכר מתי לאחרונה נעשה שימוש בכדורי גומי - לא באש חיה - מול מתפרעים חרדים. מצליחים להיזכר? לא? גם אני לא.

אלא שאין שום הצדקה להבחנה הזו. פשע הוא פשע הוא פשע. אלימות היא אלימות היא אלימות. הערבים והחרדים כאחד הם אזרחי ישראל, על כל הזכויות הנובעות מכך - גם אם מחלק משמעותי של החובות הם מצליחים להתחמק בחסות המדינה. אבל החובה לציית לחוק - זו חלה על כולם באותה מידה.

ניצב אהרון פרנקו חיפש אתמול את "הרבנים השפויים", אבל הישועה לא תבוא מהם. מותר להניח, שההתפרעויות הללו לא היו באות לעולם בלא אישור (לפחות בשתיקה) של הרבנים להם שומעים המתפרעים, או לפחות של העסקנים שלעיתים קרובות הם המפעילים את הרבנים. אם היו רוצים, היו יכולים אותם רבנים להפסיק את האלימות ואפילו למנוע אותה מראש. עובדה שזה לא קורה.

חוץ מזה, לרבנים הללו לא איכפת מכך שחסידיהם מבצעים שורה של עבירות הלכתיות חמורות ביותר. הם גורמים לחילול שבת ואף מחללים אותה בעצמם (עבירה שעונשה מיתה), הם מחללים את השם (עבירה שאחרי תשובה, יום הכיפורים וייסורים - רק המוות מכפר עליה), הם גוזלים רכוש ציבורי (עבירה שאפילו המיתה אינה מכפרת עליה). אז שיהיה איכפת להם מהחוק ומפניות המשטרה ואפילו פניות של רבנים אחרים? קטן עליהם.

הגיע הזמן לטפל ביד קשה ובצורה שורשית באלימות החרדית, בדיוק כמו שנעשה כאשר מדובר באלימות ערבית. וזה אומר כמה וכמה צעדים:

• מעצר המוני של כל מי שמפגינים שלא כחוק, גם אם אינם אלימים. הפגנה בלא אישור היא עבירה וצריך לבלום אותה לפני שהיא מידרדרת לאלימות.

• שימוש באמצעים המתקדמים ביותר לפיזור הפגנות, כולל כדורי גומי וגז מדמיע, במיוחד כאשר ההפגנות הופכות לאלימות.

• שפיטה מהירה וענישה מחמירה של ראשי המתפרעים והאלימים. יש מספיק סעיפים בחוק העונשין שמאפשרים לשלוח אותם לשנים ארוכות לכלא: קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטרים, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - וזו רשימה חלקית בלבד.

• חקיקה לפיה מי שיורשע בפסק דין חלוט בתקיפת עובדי ציבור (בעיקר שוטרים ועובדי רווחה) ויישלח לכלא, לא יקבל קצבאות מן המדינה בכל תקופת מעצרו ומאסרו.

• מעצר של בעלי בתי הדפוס בהם מודפסים הפשקווילים המסיתים לאלימות, וסגירה מינהלית של עסקיהם.

• מעצר של מי שמדביקים את הפשקווילים וניסיון להשתמש בהם על-מנת להגיע למארגני המהומות.

• הטלת עוצר על מוקדי התפרעות ומעצר המוני של מי שיפרו אותו.

• שחרור עצורים למעצרי בית הרחק ממוקדי האלימות. לא מתאים להם - שיישארו במעצר.

• מניעת שירותים חיוניים ממוקדי התפרעויות כל עוד מתן השירותים עלול לסכן את חיי העובדים (רווחה, מים, חשמל, טלפון).

• הגשת תביעות לשון הרע אזרחיות וקובלנות פליליות נגד מסיתים, מדפיסי פשקווילים ועיתונים.

• הפעלת סוכנים סמויים לאורך זמן, אשר ייטמעו בציבור החרדי בדומה לסוכנים הפועלים בקרב סוחרי סמים, משפחות פשע וארגוני טרור.

דרקוני? יכול להיות. אבל חוקי לגמרי, ומה שעוד יותר חשוב - חיוני ביותר. האלימות בציבור החרדי חייבת להיקטע מיד, לא רק בשל המשמעויות הנקודתיות שלה, אלא גם בשל המסר שהיא משדרת: כאילו רק בכוח אפשר להשיג תוצאות. מספיק לקרוא את הדיבורים בימין על כך שאולי בגוש קטיף היה צריך להתנהג בצורה דומה, כדי להבין עד כמה המסר הזה מסוכן.