ברית ה"מקופחים"

שני מיעוטים שווי גודל, שאינם מקבלים עליהם את מרות המדינה ולעתים אפילו פורקים את עולה, משבשים תדיר את סדרי חיינו.

הריבוי הטבעי הגדול בקרבם, ולפיכך שיעורה הגדול של אוכלוסיה צעירה בהם, מגבירים את הסיכוי שהתגר שהם קוראים על המדינה ועל סדריה רק יחמיר ברבות הימים. עם צמיחתם של הדורות החדשים שלהם וכניסתם לחיים הפוליטיים, יינתן להם להביא לידי ביטוי את הסתייגויותיהם מסדרי חיינו. כל אחד מהם מונה למעלה מ-15 אחוז מכלל אוכלוסיית ישראל, כלומר, ברית ביניהם עלולה לגרום לכך, שבתוך זמן קצר לא ניתן יהיה לקבל החלטות גורליות בחיינו ועל עתידנו ללא השתתפותם בהכרעות אלה.

קריאת התגר של שני המיעוטים הנדונים על אושיות המדינה היא רב-שכבתית ורב-היבטית, אך היא ממוקדת בעיקר בקבלת עול החוק והמשפט ובנשיאה בעול החובות האזרחיות - כתמורה הוגנת ומקובלת לקבלת זכויות, הגנות ושירותים. ההשלמה השיטתית של המדינה עם מעשי ההתרסה הללו, מתוך אי-נכונות לעמוד בעימותים ובמתחים חברתיים, מביאה לידי שחיקה מהירה של נורמות החוק וליצירת שני סוגי אוכלוסיה: האחד - שומר חוק, והשני - שאין עליו מורא הדין.

אכיפת חינוך ממלכתי על הכל

באשר לנשיאה בעול החובות, מלכתחילה מתירים חינוך נפרד, במימון ממלכתי, לחרדים ולערבים - חינוך שאינו מטפח ערכים לאומיים וממלכתיים ומתיר את צמיחתם של לאום ערבי נפרד ולרוב עויין, המעלה על נס את ה"נכבה" במקום את עצמאות ישראל, ושל מגזר נפרד, האמון על חינוך מסורתי, שאינו מכשיר את הצעירים לעולם טכנולוגי, ואשר מנציח תלות צרכנית במקום יצירתיות וקידמה. התוצאה היא שבשני המגזרים הללו לא רק שרמת ההצלחה בבחינות הבגרות היא נמוכה, אלא העוני משתרש ומעמיק, והתלות בתשלומי העברה מתרחבת והולכת.

לאחר השלמת חינוכו של ילד, שהינו בן או בת לאחד משני המגזרים הללו, הוא נדון לעוני ולתחושת קיפוח על מצבו, על-אף היותו, באורח מעוות ולא בריא, פטור מנשיאה בעול השירות למדינה, שבו מחויבים אחרים. מצב זה מוביל בהכרח לפער נוסף - של הינתקות מן המדינה ושל זלזול בחוקיה ובמוסדותיה המשפטיים. אין כשני המגזרים הללו להסתתר מאחורי עוניים ו"קיפוחם", כדי לבנות ללא תכנון ואחר כך להשתמש בחברי הכנסת שלהם לעמידה לצד פורעי החוק ונגד אוכפי החוק, ולהשתלחות ב"ברוטליות" של המשטרה השומרת על כולנו. כל אימת שנפתח תיק פלילי נגד ערבי או חרדי (ראה מקרי שפרעם או מאה שערים), נוצרת קואליציה פורקת עול, שאינה מוכנה לקבל את דין המשפט, ואשר בחסות האיום באלימות, גם מצליחה לכפות על כלל החברה את פריקת העול שלה.

לא הייתה מפלגה כמו ש"ס, שכה רבים מבכיריה נדונו למאסר - בחסות "מנהיגם הרוחני" הזועק לנוכח פסקי הדין של בתי משפט: "הוא זכאי", בעוד ראשי המדינה משחרים לפתחו ושום יועץ משפטי אינו מעז לגעת בו. לא היה מגזר כמו המגזר הערבי, שרמת פעילותו הפלילית כפולה מן הממוצע הכללי, ובכלל זה עבירות אידיאולוגיות - המבטאות את המרידה בעיקרי המדינה ובסמליה, כפי שבאו לידי ביטוי באירועי הדמים של אוקטובר 2000. לדידם של שני פלגים אלה, דמוקרטיה אמורה להגן על זכויותיהם מפני הרוב, אך להם אין שום מחויבות כלפיה; החוק ובתי המשפט נועדו להגן עליהם, לא מפניהם.

אנו, שני שלישי האוכלוסיה שאיננו מחויבים לשני המגזרים הללו לפי שעה, קצנו ברמיסת החוק לנגד עינינו ובנשיאה בעול הכלכלי והחברתי לשם תחזוקת תלותם הגוברת, המלווה בהתרסה נגד כל אמצעי שננקט לשם התגוננות מפניהם כאילו היה ביטוי ל"גזענות", "רדיפה" ו"אפליה". אשר על כן, לא "הידברות" ולא התקפלות השלטונות בפני אלימותם (ב"ימי האדמה" כבפתיחת חניון בשבת), ולא הגברת תלותם בכספי המדינה מנציחי העוני (כבימי דיונים בתקציב או הרכבת קואליציות) יפתרו את בעייתנו, אלא מערכת חקיקה ואכיפת חוק אחידה ותקיפה, ללא פחד וללא משוא פנים.

אם יש חינוך ממלכתי - במימון המדינה, המקנה ערכים שווים לכל ילדינו, אזי דינו שייאכף על כולם: יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים, בני קיבוצים וערים, יישובי עולים וספר, עשירים ועניים. מגזר שירצה להיבדל, יעשה כן על חשבונו, מבלי שאנו נפרע את דמי התרסתו. לפיכך, על המדינה להקים בתי ספר כלליים אזוריים לכל, עם תוכנית אחידה, שתחנך את הדור הבא לאהבת הארץ, לידיעת שפתה ותרבותה, לזכות לשרתה, וגם לזכות ליהנות ממשמניה. מי שלא יאבה להירתם לאזרחות מועילה ובונה כזו, על-פי בחירתו ולא מפני ש"הופלה" לרעה, יזכה לדוּר בה כתמיד, אך לא יזכה באזרחותה, לא יוכל לבחור למוסדותיה שבהם מאס, ולא יוכל להפעיל את כוחו האלקטורלי להשגת טובות הנאה מגזריות.

ניתן להפעיל אמצעים רבים אחרים כדי לביית את טעוני הטיפוח לדמוקרטיה, דוגמת שירות חובה לאומי לכל, הפסקת החזקתם הבזבזנית והמפלה של מוסדות "חינוך" בדלניים, חיוב בחינוך כללי בסיסי לכל, הפסקת מימון ציבורי למפלגות שאין בהן מוסדות נבחרים דמוקרטיים, ריסון פורעי חוק בתחום הבנייה ובתחום הסדר הציבורי, וגילוי תקיפות חסרת פשרות נגד כל מעשה עבירה, כולל הפגנות פרועות המדרדרות לאלימות.