|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ידיעות אחרונות מתגייס למען זרים ● מעריב מטפח את החרדה ● "ישראל היום" שמח לאיד
|
|
טכניקות צהובות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
העורך בחופשה? זהו היום השני ברציפות שידיעות אחרונות מקדיש את הכותרת הראשית שלו לנושא שעד כה נמנע מלסקר באופן רציף ובולט. אתמול היה זה החוק הביומטרי, היום זהו גירוש מהגרי עבודה ופליטים, וליתר דיוק גירוש ילדיהם. "אל תגרשו אותנו מכאן", מצוטטת "ג'י-לין בת ה-6, שנולדה בישראל ולא מכירה ארץ אחרת", וליד הכותרת תצלום של הילדה [צביקה טישלר] עם חברותיה, מביטה למצלמה בחיוך תמים. אתמול ביקש העיתון לעורר בקוראיו פחד מפני איום החוק הביומטרי, הבוקר הוא מבקש לעורר בהם רחמים ואהדה בעזרת מצוקתם של ילדים. שתי הטכניקות הללו אינן זרות לעיתון הצהוב, אבל השימוש בהן לנושאים שכאלה אינו מובן מאליו. החוק הביומטרי הוא סוגיה מורכבת, והאיום הנשקף ממנו אינו מוחשי; ילדיהם של מהגרי העבודה והפליטים, גם אם נולדו בישראל, אינם חלק בלתי נפרד מהישראליות שעומדת בבסיס "העיתון של המדינה", ישראליות שהעיתון לא רק שמתייחס אליה בקביעות, אלא גם מייצר, משמר ומקפיד על גבולותיה. ובכל זאת החליטו בעיתון להקדיש לשתי הסוגיות כותרת ראשית. יש בכך כדי לעורר תקווה. אחרי ככלות הכל, הסגנון הצהוב הוא סגנון, ולא תמיד עליו להכתיב את התוכן. אפשר לדמיין עיתון כמו ידיעות אחרונות יוצא באופן קבוע למערכות פופוליסטיות למען זכויות אזרח, זכויות תושב וזכויות אדם, עיתון שבמקום לעורר פחד מפני פושעים ולעודד סולידריות שבטית, מתריע מפני הידרדרות ישראל למדינת משטרה ומעודד סולידריות עם בני שבטים אחרים במדינה (מול איום משותף כמו חוק פוגעני או אסון טבע, נניח). עיתון שבמדור ועדת המדרוג של מוסף הארץ היה מתמקם באזור המשותף ל"טוב" ו"נמוך". השראה ניתן לשאוב מעיתון "דה-מרקר", המטפל פעמים רבות בנושאים מורכבים וכבדי משקל בצעקנות ובוטות. דוגמה אחרת היא "העיר - תל אביב", שבלט לטובה בשבועות האחרונים בסיקור מצוקת מהגרי העבודה והפליטים בתל אביב. העיתון לא חיכה עד שהמצוקה תגיע לילדים והקדיש כתבת שער אחרי כתבת שער גם לסכנות העומדות בפני מהגרים מבוגרים. הגיליון החדש שלו, המצורף הבוקר למנויי הארץ, הוא כמעט גליון נושא מרוב כתבות וטורים על פליטים ומגורשים. כתבתו של הילו גלזר על הלנת שכר לפליטים שעבדו ברשת קפה-קפה מדגימה כיצד עיתונות פעלתנית יכולה להיתרגם למטרות ראויות. אבל "העיר" (ובמידה מסוימת גם "דה-מרקר") מבקש למצב את עצמו כעיתון אופוזיציוני. ידיעות אחרונות מדבר בקול הקונסנזוס. כדי שהכותרות הראשיות החריגות מהיומיים האחרונים יהפכו לעניין של קבע בידיעות אחרונות, על העורכים יהיה להשתכנע כי יש בכך כדי להגביר את מכירות העיתון. קשה לראות את זה קורה, מה שיותיר את הטיפול העקבי בסוגיות אלה לעיתון שסגנונו רחוק מאוד מזה של ידיעות אחרונות; כותרת ידיעה בעמ' 6 של הארץ מהבוקר קוראת: "עשרות נערים פליטים מוחזקים בכלא פלילי בתנאים שאינם הולמים את גילם" [יובל גורן].
|
|
"גם לחרדה, לפעמים, יש יתרונות", מסכם נדב איל, כתב מעריב בלונדון, את מסקנותיו מההתמודדות הבריטית עם שפעת החזירים. בטור המתפרסם הבוקר במדור הדעות של העיתון מתאר איל את מדיניות הממשלה הבריטית, שעם פרוץ המגפה ביקשה מהציבור לשמור על קור רוח ולא להיכנס לפאניקה. לדבריו, מאחר שלא ננקטו כל אמצעי הגנה, כמאה אלף בריטים חולים כיום בשפעת החזירים, שיעורי ההדבקה במדינה הם הגבוהים באירופה והכלכלה הבריטית עלולה להצטמק ב-5% כתוצאה מהמגפה. נראה כי עורכי מעריב לקחו לתשומת לבם את המקרה הבריטי והחליטו לעשות כל שביכולתם כדי למנוע הישנות המחדל בישראל. אתמול כיכבה "הבהלה" על שער העיתון, אף שבהלה של ממש לא נמצאה. הבוקר הכותרת הראשית בעיתון קוראת "התחזית: 1 מכל 3 בעולם יידבק". כותרת המשנה לראשית אינה מעודדת יותר: "שפעת החזירים מתפשטת. ארגון הבריאות העולמי מזהיר: שני מיליארד בני-אדם בסכנה בשנתיים הקרובות". כפולת עמודים בעיתון מוקדשת לשפעת, מזוויות שונות (סטמפות מזרות אימה נושאות את הביטויים "תחזית קודרת"; "המגפה בצה"ל"; "מאושפזים בישראל" ו"מהאמא לתינוק"). בפתח הידיעה הראשית [אלכס דורון] מצוין כי "נכון לעכשיו מתו עד כה מהשפעת 1,012 בני-אדם ברחבי העולם", מספר פחות מפחיד משני מיליארד, פחות ממספר המתים בתאונות דרכים ברחבי העולם, שלא לדבר על מלחמות. ובכל זאת, מי שימשיך ויקרא את יתר הדיווחים, על הסכנות לעוברים וללוחמי צה"ל שנשלחו לבתיהם, ועל המחסור בחיסונים, ימצא את עצמו בסופו של דבר חרד למדי. מבחינת העיתונות, אחד היתרונות שיש לחרדה הוא הרצון האנושי להתעסק בה. אם אפשר, כדי להשקיט אותה, ואם לא, כדי לטפח אותה.
|
|
מעבר האתרוגים למערכת "ישראל היום" מתנהל כסדרו
|
|
לא רק נתוני החשיפה השתנו בשנה האחרונה, גם ראש הממשלה. זה רלוונטי במיוחד בהקשר של "ישראל היום". ראו כיצד החינמון ממסגר באופן שונה מאוד מידיעות אחרונות את החלטת הממשלה להקל במעט על המצור החונק את כלל תושבי רצועת עזה ולאפשר מעבר מלט ומעט חומרי בניין לרצועה.
בידיעות אחרונות [רוני שקד, איתמר אייכנר וגואל בנו] מתריעים מפני "סדקים במצור", מזהירים מפני בניית "בונקרים תת-קרקעיים" ו"ייצור נשק ורקטות", מצטטים "סוחר מעזה" האומר כי למרות הפיקוח החומרים המוכנסים לרצועה יגיעו לידי חמאס, ואף מעניקים את זכות התגובה לפעיל במטה המאבק לשחרור גלעד שליט, האומר כי "העברת המלט היא מעשה אבסורדי".
ב"ישראל היום" [שלמה צזנה], לעומת זאת, הכותרת קוראת "מחוות כן; הסרת מצור לא", ואין כל זכר לא לבונקרים ולא לנשק, לא להשתלטות חמאס על הבטון ולא להתנגדות מטעם המטה למאבק לשחרור גלעד שליט. להפך, נועם שליט מצוטט כתומך בנתניהו ("טוב עושה נתניהו שאינו מורה על פתיחת המעברים"), ואף ממטה המאבק חילצו ציטוט שאינו מבקר את נתניהו.
|
|
נועה קושרק מדווחת בהארץ כי עיריית גבעתיים חוסמת את הגישה ממחשביה לאתר אינטרנט אופוזיציוני ששמו "דבר האופוזיציה ברשויות המקומיות". אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי אחת האפשרויות הנבחנות לצורך פתרון משבר ערוץ 10, שהמכרז החדש שלו אמור להתפרסם מחר, היא הפחתת מחויבויות הסוגה העילית של הערוץ לסכום של 30 מיליון שקלים בשנה, במקום 55 מיליון. מתי גולן כותב בטורו שב"גלובס" כי עיתונאי הארץ ארי שביט, שלקח יחד עימו חלק בדיון שהתקיים שלשום בערוץ 1 על הסרט "שיטת השקשוקה", בילה שלושה ימים קודם לכן בביתו של אחד מכוכבי הסרט, עידן עופר. במסגרת סדרת "השראה" המעניינת של "כלכליסט" מתפרסם הבוקר ראיון שערכה קרן שרון עם ד"ר אלן לשנר, מנכ"ל ההתאחדות האמריקנית לקידום המדע ומו"ל כתב-העת "Science". לפי עדותו של לשנר, במגזין עובדים 27 עורכים במשרה מלאה, וכל מאמר עובר לאחר האישור הראשוני של אחד מהם בחינה של מדען או שניים מחברי המערכת ושל שניים עד ארבעה מומחים חיצוניים. בכל זאת קורה שמתפרסמים בו מחקרים פיקטיביים. לשנר מספר על מקרה אחד בולט שבו פורסמה "הונאה מושלמת", כהגדרתו (למען הסר ספק, הנושא לא היה קשור למדבקה החוזה התקפי לב).
עוד בנושא:
|
|
החשיפה לעיתונים משתנה מדי חודש, אבל מנהגיהם נותרים קבועים. נתוני סקר החשיפה החצי שנתי של TGI, שפורסמו אתמול, קיבלו בכל עיתון את היחס ההולם את מעמדו בסקר. בידיעות אחרונות, שעל-פי הסקר ירדה חשיפתו, התעלמו ממנו לחלוטין. כך גם ב"כלכליסט". במעריב, שחשיפתו גדלה בחצי השנה האחרונה, יש הבוקר הפניה מהשער לידיעה חגיגית בעמוד האחורי. ב"גלובס" ציינו בגאווה את העלייה בחשיפת העיתון, אך בידיעה שפירטה את השינויים בעיתונים האחרים [יעל גאוני] התעלמו לחלוטין מהנתונים המחמיאים ל"דה-מרקר" והתייחסו להארץ בלבד. ל"ישראל היום", החוגג הבוקר את גליונו ה-500, העלייה הדרמטית ביותר, כ-16%. העיתון מבשר על ההישג ברצועה המתפרסמת בתחתית השער ("יותר ממיליון קוראים"), ובידיעה מיוחדת התופסת את מרבית העמוד השני בעיתון [כתב "ישראל היום"]. לפני שנה בדיוק, עם פרסום נתוני סקר TGI, קרא "ישראל היום" תיגר על ידיעות אחרונות ושם לעצמו מטרה להתמודד על "'צמרת הטבלה' של העיתונות הישראלית". הבוקר קריאת התיגר חריפה עוד יותר. תחת הכותרת "מתקרבים למקום הראשון" מדווח הכתב האלמוני של "ישראל היום" כי העיתון "נמצא במסלול בטוח לכיבוש פסגת העיתונות היומית בישראל כבר בעתיד הקרוב", ומצטט דברי תודה מהמו"ל אשר בהרב ("עיתון מצטיין הנעשה על-ידי צוות מצטיין") ומהעורך הראשי עמוס רגב ("הקוראים אוהבים ומעריכים עיתון שאינו שוכח שהוא עיתון ישראלי"). המממן, שלדון אדלסון, אינו מוזכר, וכמובן שגם לא ההבדלים המהותיים בין עיתון בתשלום, המנסה להיות עסק רווחי, ובין עיתון בחינם שבא אל העולם לא מתוך מטרה עסקית בלבד. בידיעה על הישגי העיתון בסקר בולט במיוחד התענוג שמפיק הכתב האלמוני מדריכה על יבלות המתחרים. הידיעה מציינת את "הנפילה המתמשכת" בנתוני קבוצת ידיעות אחרונות, ה"מפלה" בנתונים השנתיים של מעריב וה"סנוקרת" שחטף העיתון "כלכליסט". אפילו סגירתו של הצהובון "24 דקות" מצוינת בסקירה בטון מזלזל ("עוד מפעל כושל מבית 'ידיעות אחרונות'"). מעט צניעות לא תזיק לאנשי "ישראל היום". לפני שנה בדיוק הבטיחו כי העיתון יופיע גם בסופי השבוע "בתקופה הקרובה". זה, כידוע, לא קרה. ביטויי זלזול כלפי העיתונים האחרים אינם נכללים בידיעה על תוצאות סקר TGI שהופיעה בעיתון לפני שנה. נראה כי הביטחון העצמי במסדרונות "ישראל היום" גבר במידה ניכרת. אך למרות החשיפה הגדולה שהעיתון זוכה לה, יש לזכור כי המערכת העיתונאית שלו מצומצמת ביותר לעומת עיתונים המקבלים חשיפה פחותה ממנו, וכך גם הישגיו העיתונאיים. ריסוקה של העיתונות המודפסת בתשלום על-ידי עיתון מודפס המחולק חינם אינו מבשר טובות, לא לעיתונות ולא לקוראיה.
|
|
| תאריך:
|
30/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
30/07/2009
|
|
אורן פרסיקו
|
|
כמו רבים אחרים, אני סבורה כי התחקיר אשר ביצע מיקי רוזנטל, היה מעולה, גם אם תתגלנה בו בעתיד עובדות מסוימות מוטעות.
|
|
|
|
|
עמותת התיירות ארץ הגליל מספקת מידע מורחב לגבי אירועי החופש הגדול, במרחב ארץ הגליל.
|
|
|
|
|
במדינה מתוקנת היה מיקי רוזנטל זוכה בפרס ישראל למפעל חיים. אבל לא אצלנו. כי אצלנו, מי שכידוע מעניק את פרס ישראל הוא השלטון. והשלטון - גם זה ידוע - קשור ומסובך וטובל בשקשוקה עם ההון.
|
|
|
|
|
הפוליטיקה היא צינית ולפעמים רדודה מאוד, אך המראות של התנהלות הכנסת בשבוע-שבועיים האחרונים פשוט מעוררי סלידה, גרוטסקיים ואפילו מבזים. באף מקום בעולם, פרלמנט איננו מועדון של נימוסים והליכות אלא ניטשים קרבות פוליטיים לגיטימיים לחלוטין לקידום אידיאולוגיה זו או אחרת. מטבע הדברים, ברור שגם בנושא חקיקה, כל פרלמנטרים פועלים על סמך קודים שלפעמים לאדם מן השורה אינם ברורים. אין שלמות בעבודת הפרלמנטים בעולם כי בני אדם אינם כאלה. יחד עם זאת, דומה שהתנהלות חברי הכנסת ושל הממשלה במה שמכונה "חוק מופז" או החוק העתיד לבוא, "חוק סלומיאנסקי", וכמובן חוק מינהל מקרקעי ישראל, היא יותר מצינית, על גבול גניבת דעת מציבור הבוחרים.
|
|
|
|
|
כל אדם היוצא לחו"ל רוכש ביטוח, השאלה היא באיזה ביטוח כדאי לבחור ומהם הדגשים השונים המוצעים בכל פוליסה. הביטוח יכול להיות מותאם לגיל המבוטח, מצב בריאותו, מטרת הנסיעה, יעד הנסיעה ותקופת הנסיעה ואופיה. נוסעים רבים עורכים השוואות בין מחירי הביטוח, אך אינם בודקים את מהות הכיסויים ואת התאמתם לצרכים הספציפיים שלהם.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
