האם יש קשר ביני לבין לבייב? - לא. ובכל זאת במהלך השבוע הקודם, כצרכנית מדיה כפייתית, עסקתי במחשבותי, באופן אינטנסיבי, בגורלו של לבייב. קראתי כתבות ענק שעסקו בקריירה שלו. האזנתי לפרשנים בטלוויזיה וצפיתי במסיבת העיתונאים שקיים הטייקון, עד שהתחלתי לחוש קשר בינינו, אותו אפרט בהמשך.
מה לא דומה ביני לבינו? - הכל. הוא טייקון, מיליארדר, מי שהיה בעל רכוש ענקי ונשאר בעל רכוש גדול, מי שהצליח בדרך מסתורית לרכוש את אפריקה-ישראל ב-400 מיליון דולר, בעת שהיה מלטש יהלומים שמפרנס את משפחתו פרנסה ממוצעת-טובה. במהלך השנים (כעשר שנים - לא יותר) הפך האיש החרדי-רב המצוות, לנוכח בכל מדורי הרכילות הכלכליים, יחד עם האחים עופר, דנקנר, אריסון, תשובה, שטיינמץ, אקירוב, מימן וכל החבורה הקטנה שמאכלסת תמיד את המדורים האלה (הרי יש עוד טייקונים או חצי טייקונים שקטים, בעלי הון שהונם היה קיים לפני הרבה יותר מ-10 שנים, שלעולם לא יופיעו במדורים האלה).
כקוראת סדרתית של מדורי כלכלה, עקבתי אחרי מסע הרכישות של העולה מטשקנט, תושב בני ברק.
לב לבייב הצמיח כנפיים וקנה, בין השאר, מכרות יהלומים באנגולה, את קניון רמת אביב, את חברות גוטקס ופוקס, בנה בתי מלון ושכונות מגורים, התרחב לעסקים סמויים וגלויים עם חבורת אוליגרכים רוסים, התחבר לאיש נפלא, צנוע ועושה עסקים גדול - הנס שטרן, איש התכשיטים מריו דה-ז'נרו שהסכים להיות שותפו ואף היה גאה בשותפות זו "איש חכם מאוד, לבייב" אמר לי, שטרן (שנפטר בינתיים).
שמו של לבייב הלך לפניו כמי שהופך כל עסקה לזהב. כל בנק בארץ ובעולם שש להעניק לו הלוואות (הרי ההלוואות שנותנים הבנקים לאנשים בעלי באאז עברו מזמן את גבולות הסביר), קנה מגרשים ברוסיה וברומניה, החל בבניית קניונים ושכונות מגורים במזרח אירופה וגם בלאס וגאס, קנה בתים היסטוריים בניו-יורק וכולי וכולי...
שנות ההצלחה בשנות ההצלחה המדווחות שלו שמתי לב למספר דברים שעוררו אצלי אנטגוניזם:
- רכישת מכרות יהלומים באנגולה שפירושה, בין השאר, ניצול של עבדים במחירי רצפה ובתנאי חיים ההופכים את העובדים לבעלי משך-חיים קצר ביותר. אף אחד לא הוזמן על-ידי לבייב להיווכח ולדווח לבעלי המניות, או לקהל הרחב, כי לבייב מעניק לעובדיו תנאי חיים שונים וטובים יותר, מכל בעל מכרות אחר. היה זה משהו מהדברים שלא מדברים עליהם, בטח שלא באותה מידה שמדברים על צדיקותו של לבייב התורם לצדקה.
- לפני כשנה ומשהו טרם החל "המשבר" רואיין בטלוויזיה (בלונדון, כנראה) וטען בלהט כי חברתו מתקרבת בצעדי ענק לשווי-חברה של 7 מיליארד דולר. באותו יום דיווחו מדורי ההון כי נרכשו מניות אפריקה-ישראל, על-ידי הציבור בסך מיליארד דולר (או שקל או שטרלינג)...
- כאשר החליט לעבור לגור בלונדון יחד עם כל בני משפחתו, שאלתי את עצמי מה רע לגור בבני ברק, בירושלים או בהרצליה, בעיקר כאשר אתה יכול חלק גדול מן הזמן לטייל לשם ביזנס או פלז'ר, בכל חלק של העולם. זה מראה כמובן שאיני מבינה לליבם של אוליגרכים וטייקונים כי מה לי ולהם. האם ביקש לבייב לתת בלונדון לילדיו חינוך-יהודי טוב יותר? האם החליט להשתלם באוניברסיטה בלונדון? האם רצה להתרועע מקרוב עם כמה אוליגרכים ועשירי לונדון? או אולי לא רצה לשלם מיסים למדינה שבה חי וממנה התחיל להתעשר. אולי מצא לו מנהלי חשבונות שנתנו לו עצות חכמות בעניין המיסים. באמת, מה פתאום שישלם מס הכנסה למדינת ישראל, אם אפשר לא לשלם?
מסיבת העיתונאים שקיים בשבוע שעבר בישראל בנוכחות מצלמות הערוצים קוממה אותי כמו את כל צופיה. הטייקון הגיע עם פנים של תשעה באב, כאילו לפחות אחד מילדיו חולה במחלה חשוכת מרפא וימיו ספורים. האם לא ידע האיש החכם וירא השמים כי יש תקופות קשות בחיים כמו שיש ימים מאוד טובים? הארשת שעטה על פניו - של איש אומלל - לא הלמה אדם בעל כבוד. הטייקון התבכיין על מצבו וחובותיו העצומים והודיע לבעלי האג"חים שלא יוכל, בשנים הקרובות, לעמוד בתשלום כמי שאומר: א) לכו לחפש את החברים שלכם כי ממני לא תראו גרוש; ב) ניסה לקבל
מתנה מרשויות הכסף בארץ, כלומר מדינת ישראל, זו שעזב אותה כדי לחיות בלונדון, כדי שיוכל להתמודד עם חובותיו (האם התחלקנו בעבר, אנחנו ולבייב, בעושר?).
מה עבר לו בראש האם חשב לב לבייב לרגע כי הוא ג'נרל מוטורס שפרנסה מיליוני אמריקנים מאז ראשית המאה העשרים, וקיבלה מאובמה מענק הישרדות (וגם פשטה את הרגל)? האם חשב שהוא AIG, חברת ביטוח שקרסה ועמדה להפיל אחריה מגדל קלפים אמריקני של חברות אמריקניות ומיליוני מובטלים וקיבלה את עזרת הממשל? האם לבש את ארשת המסכן כדי לעורר את רחמי כל העולם שיעזור לו לעבור את המשבר?
האם שכח לפתע שעדיין נותרו בידיו נכסי-עתק, שווי-כסף שיוכל לממש כדי להחזיר את חובותיו (או חלק מהם?)? האם דמיין לעצמו שמכל חלכאי העולם, ימצא דווקא הוא, האיש שהתעשר בקלות (באמצעות קלות דעת של הבנקים המעניקים ים של הלוואות ענק), ראוי לעזרה כספית ציבורית כדי שיוכל להמשיך את חיי הפאר שלו? כנראה שאכן, כך בדיוק הוא חשב לעצמו.
באחת מהכתבות הגדולות והמפורטות שהופיעו בימים אלה בעיתונות המקומית, כתב מי שכתב:
"עכשיו מתחיל לב לבייב את מלחמת ההישרדות שלו". כאן מצאתי את המשותף ביני לבינו. גם אני, ולא מעכשיו אלא מזמן, חיה את מלחמת ההישרדות שלי, את הפער בין הכנסות להוצאות, את המשבר החודשי הקבוע של איך לגמור את החודש וכדומה. מלחמת הישרדות היא לחם חוקו של רוב המין האנושי כל אחד בפינתו, במקצועו, במינו, בלאומיותו ובאזור הגיאוגרפי שלו. לבייב, שמתבכיין בין השאר שהוא כמעט לא ישן אלא עובד 20 שעות ביממה, מוכיח שהוא לא כל-כך חכם, למרות הכל. מגע הזהב הפך לנושי חוב ואנו, שלא היינו טייקונים בעבר ואולי אף לא נהיה בעתיד, נמשיך ללחום את מלחמת ההישרדות ולעשות כמיטב יכולתנו באמצעים העומדים לרשותנו ובתמורה לעבודתנו.