עורך דינו של אסף גולדרינג, גדי זילברשלג, אמר על מרשו לאחר התאבדותו כי הוא היה איש מצפוני ונקי. עם כל הכבוד למר זילברשלג, גם אם ידועה האימרה "אחרי מות – קדושים אמור", דומני כי קשה לכנות אדם שחנק את בתו הקטנה למוות, אדם מצפוני.

מי שרצח, עשה מעשה בלתי אנושי שאין לו תקנה, וראוי להוקיעו מן החברה. הוא אינו אלא רוצח נתעב. יתר על כן, טיהור רוצחים בתקשורת ובדעת הקהל בנימוק של אי שפיות, עלול לתת לגיטימציה למעשי רצח, והוא גורם לשלילת אלמנט ההרתעה ושיקוּף חומרת הפשע. למרבה הצער, בעידן שבו הרציחות הפכו לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה החדשותית, כדאי שגם עורכי דין יחשבו על כך.


סטיקר טלוויזיוני

למרות הביקורת העיתונאית הקיימת על הריטואל היומי של הערוץ השני בטלוויזיה למנות את מספר הימים שבהם גלעד שליט נמצא בשבי החמאס – אינני מוצאת פְסוּל בכך. נכון שאפשר לראות באיזכור זה ריטואל ציני, חסר משמעות, שהפך לחלק בלתי נפרד משיגרת הכרוניקה היומית. אולם גם אם מניין הימים נאמר כמשפט מדוקלם בטון יבש, אי-אפשר להתעלם מכך כי האיזכור המילולי, והכיתוב המתלווה אליו, הוא סוג של סטיקר שנועד להחדיר בתודעה של רבבות בתי אב בישראל את העובדה המצערת שגלעד עדיין בשבי, ולא להשכיח אותו מהתודעה הציבורית.

אמנם מדובר בהכרזה מילולית בלבד שאינה מלוּוה במעשים, ואשר אינה אמורה להשפיע על סדר היום הציבורי שלנו, אולם דינה ככל סטיקר אחר על המכוניות, שמטרתו לעורר תשומת לב למֶסֶר ומוּדעות אליו. ובכך חשיבותה.

יש לזכור, כי כפי שתאונות הדרכים, הרציחות והמעשים המגונים המזעזעים שהפכו לשגרה מסוקרים ברדיו ובטלוויזיה בדיווח יבש ואינם גורמים להפסקת לוח השידורים או לשביתה כללית במשק, כך לגבי האיזכור של גלעד. אפילו שהטלוויזיה המסחרית יתכן שעושה בו שימוש פרסומי, עדיין המטרה היא חיובית. מדובר בתזכורת לציבור ובמחווה לגלעד, ובסופו של דבר, מתוך שלא לשמה, בהשגת הייעוד תבוא לשמה.

אגב, האם לא ראוי היה לנקוט יוזמה זו כלפי יהונתן פולארד, הסוכן הישראלי שנמק בכלא האמריקני 25 שנה?


פרס לחמאס

אני מלאת הערכה לרוּח הפטריוטית שמגלה העיתונאי היהודי-אמריקני, אהרן קליין, למדינת ישראל, ולנאמנות שהוא מפגין כלפיה. עם זאת, דומני כי מפגשיו עם חמאס יותר משהם מייצגים את טובת ישראל, הם משרתים בעיקר את האינטרסים של האויב הפלשתיני וארגוני הטרור, המעוניינים להשמיע שוב ושוב את דעותיהם בדבר השמדת המדינה בתקשורת ובדעת הקהל הישראלית והעולמית, ולעשות להם יחסי ציבור.

מבחינה זאת, קליין הוא היחצן הטוב ביותר עבור ארגוני הטרור ודווקא מקרב האויב הציוני, העושה עבורם את המלאכה נאמנה חינם אין כסף, תוך השפלה יהודית מתמדת. לכן קליין הוא עבורם נכס עיתונאי יקר והם מעוניינים לשמור על חייו מכל משמר.

גם השאננות שמפגין קליין במפגשיו עם המחבלים כלפי שאיפתם להשמיד את ישראל, אומרת דרשני. נראה שמדובר במנגנון הגנה פסיכולוגי (רציונליזציה) המסיר את האשמה מהם ומטיל את האחריות על האויב הציוני והאמריקני, זאת כדי לאפשר את ההתמודדות עם המחבלים במפגשים המקצועיים עימם.

ואחרון אחרון, מפתיע הדבר, שלמרות שקליין כעיתונאי דתי אינו מסתיר את עובדת יהדותו, הוא מסתיר את הכיפה המסמלת אותה בכל פגישותיו המקצועיות. הטענה כי הכיפה הופכת אותו למשוחד, כבעל דעות ידועות מראש, היא, איך לומר, חסרת שחר ותירוץ עלוב בלבד.


הקליק המדליק

אינטרנט כשר הוא חובה בכל בית, וזו לא רק שאלה של חינוך והסברה. האינטרנט הכשר מציע כל מה שיש לאינטרנט להציע - ולא רק אתרי למידה - פרט לתמונות, דיבוב ואתרים בלתי צנועים. לא סוד הוא כי יצר המציצנות והמתירנות הוא היצר העז ביותר באדם. חז"ל כבר הצביעו על כך, כי 'פירצה קוראת לגנב', וכי אם מעמידים את הבן בפתח בית פרוצות, 'מה יעשה- ולא יחטא?!'.

הנגישוּת הקלה, בקליק, אל הפרי האסור בעולם הזוהר הוירטואלי, ביחד עם יצר סקרנות ומציצנות, הוא מתכוֹן בדוּק לנפילה ברשת (תרתי משמע). לכן הדרך הטובה ביותר היא למנוע את הגישה לאתרים אלה. במלים אחרות, האינטרנט המבוּקר מגיש לנו מכל טוב העולם הוירטואלי פרט לאתרים פסולים.

ראוי לציין כי התמונות הבלתי צנועות באינטרנט צצות אלינו מכל אתר, אפילו מאתרי חדשות ודרך הקישורים השונים. הן הופכות את ההתמודדות עימן לבלתי נשלטת. גם מסיבה זו לא די בחינוך ובהסברה בלבד, ויש צורך בסינון מראש באמצעות האינטרנט הכשר, הנותן מענֶה לסוגייה זו.

ומכאן תגובות לתגובות לרשימה הקודמת "הכל פוליטיקה".


לא הכל תשתיות

נכון שבירושלים התשתית התחבורתית לוקה בחסר. ועם זאת, אי-אפשר להטיל הכל על התשתיות ולהתעלם מאחריות אגד, שצריכה לתַגבר את מעֲרך האוטובוסים, במיוחד בקווים עמוסים, ולהקפיד יותר על לוח זמנים.

אי-אפשר להתעלם גם מהגורם האנושי. מכירים את הסיטואציה שנהגי אגד לא פעם נזכרים לשתות קפה ולאחֵר על חשבון הציבור הממתין נואשות לאוטובוס? ואז חוזרת התופעה המוּכרת של שני אוטובוסים המגיעים ביחד באיחור.

על אגד ומשרד התחבורה לפעול ביחד, וכל אחד לחוד, לשיפור מצב התחבורה בעיר.


העיקר הסובלנות

צודק המגיב פאר שאי-אפשר להתעלם מבעיות חריגות שיש בציבור החרדי, כמו בציבור הכללי (אם כי במידה פחותה). עם זאת, דומני שכמו רבים, פאר מושפע מדיעות קדומות וסטראוטיפ 'החרדי' שיש לו בתודעה. לא סוד הוא, שהחרדים אינם עשויים מִקְשָׁה אחת. נכון שהמפגינים הם פֶּלג קיצוני בעדה שאינם מצטיינים בסובלנות יתרה, אולם הם בהחלט אינם מאפיינים את הציבור החרדי כולו.

החברה החרדית בכללה היא בהחלט כיום יותר פתוחה מבעבר. רבים בה משתלבים בתקשורת, בעולם המיחשוב ובמקצועות ההייטק, ואף יש פריחה של מכללות חרדיות להכשרה מקצועית. החברה נעזרת גם בשירותי סיוע פסיכולוגי ובשירותי המשטרה בשעת הצורך. כל זאת בתיאום מלא עם הרבנים.

יש לחרדים גם אתרי אינטרנט מגוונים: 'בחדרי חרדים', כיכר השבת', 'קוגל' הם רק אחדים מאתרים אלה.

חרד זו לא מילה גסה, והעיקר הסובלנות ההדדית בין שני הצדדים.

שנה טובה ומועדים לשמחה!