חסד עשה גולדסטון עם תושבי המזרח התיכון כאשר תלה מעל ראשי המנהיגים הפוליטיים, ערבים ויהודים כאחד, את הכרזה השחורה "פשעי מלחמה - ראו הוזהרתם". לעת עתה נראה כי דוח גולדסטון לא יתפתח לכדי הגשת כתבי אישום פליליים נגד מי שהיו מעורבים בעופרת יצוקה, אך ללא ספק יש בו בדוח כדי לומר לצדדים באופן חד-משמעי שעליהם להגדיר מחדש את הנורמות והכללים, את המותר והאסור במסגרת לחימה, מוצדקת ככל שתיראה בעיני צד אחד או משנהו, ולהתאים את נורמות הלחימה למשפט הבינלאומי הנוהג עתה.
מעל לכל, אומר דוח גולדסטון למנהיגים הפוליטיים של המזרח התיכון ולקציניהם שאין מנהלים לחימה על גבם של האזרחים. גולדסטון קובע כי ירי של קסאמים לעבר ערים ישראליות מהווה פשע מלחמה, כשם שתגובה בכוח לא פרופורציונלי עשויה להתדרדר בסבירות גבוהה ולהיחשב פשע מלחמה. דוח גולדסטון הוא ניגודה של האווירה ששררה עד עתה, של זלזול בכל נורמה וערך אנושיים במסגרת לחימה, שיוצגה יותר מכל על-ידי אמירתו האומללה של
דן חלוץ -
"כשאני משליך פצצה של טון מעל מחנה פליטים הדבר היחיד שאני שומע היא החבטה בכנף". מעתה ברור, כפי שברור שהשמש זורחת במזרח, שלא ניתן להשליך פצצה של טון, כפי הנראה גם לא של חצי או רבע טון, על מחנה פליטים מבלי שהדבר ייחשב פשע מלחמה. מעתה לא יהיה מנהיג פוליטי אחד בכל רחבי המזרח התיכון שיוכל לומר, לא ידעתי, לא שמעתי, לא נאמר לי.
לכן דוח גולדסטון הוא התרעה חמורה וקריאה אחרונה לסדר של מנהיגי המזרח התיכון. רוצה לומר, ייתכן שהפעם אתם המנהיגים הפוליטיים ופקודיכם חמקתם מאימת הדין הפלילי של פשעי המלחמה, אבל בפעם הבאה שארועים מהסוג המתואר בדוח יתרחשו, לא אתם השרים ולא פקודיכם אנשי הצבא, לא תחמקו מידו של בית הדין הפלילי בהאג. ממש כפי שאמר אלוהים לקין "הלא אם תיטיב שאת ואם לא לפתח חטאת רובץ...".
על-רקע האמור לעיל, מדאיגות במיוחד אמירות של קצינים בכירים בצה"ל כפי שהובאו בעיתוני סוף השבוע, כי במקרה של עופרת יצוקה שתיים, יתיר הצבא הרבה מהרסנים והמגבלות שהיו בעופרת יצוקה אחת. משמעות הדברים היא, שצה"ל אינו רואה בדוח גולדסטון בבחינת אזעקה רועמת שתכליתה לעורר את העומד על-פי התהום ולהביא לשינוי נורמות או אופני הלחימה המתבקשים מהסיטואציה. יש לומר כי עמדות אלה, הנשמעות מפי אנשי הצבא, נתמכות על-ידי אישים באקדמיה בעלי שם כיחזקאל דרור המטיפים לשימוש בכוח באופן לא פרופורציונלי והם, על-רקע האמור, אינם אלא בבחינת יועצי אחיתופל.
משמעות הדברים היא, ויש לומר אותם ללא כחל ושרק, כי אם לא יוסקו המסקנות הנדרשות והמתבקשות מדוח גולדסטון ובמקרה של סיבוב לחימה נוסף, לפתחם של המנהיגים הפוליטיים וקציני הצבא שלנו חטאת רובץ, וזאת לאחר שהוזהרו עתה על-ידי גולדסטון. זה עלול להיות חטאם של אנשים שהוזהרו מראש ולא היטיבו שאת. במקרה כזה, מעבר להפיכתה של ישראל למדינה מצורעת, הצדק הטבעי יהיה עם הקוראים להעמיד לדין פלילי ולהטלת אחריות אישית. לא יוכל להישאר כאן אדם אחד הגון ואנושי מבלי שיהיה נאלץ להסגיר את שריו, קציניו (בניו) לידי התובע הפלילי של האג.
אבל דוח גולדסטון מטיל גם עלינו האזרחים אחריות לגורל ערינו. ארועים כמו שהיו כאן בשנים האחרונות, של הפגזת ערים אזרחיות מאוכלסות כמו חיפה, קריית שמונה, אשקלון, באר שבע, שדרות ועזה, אסור לנו האזרחים לאפשר את הפגזתן שנית. הדרך היחידה להשיג זאת, היא על-ידי יצירת התנגדות של ישראלים להפגזות בעזה ובכל מקום אחר המאוכלס באזרחים בשטחי הפלשתינים והתנגדות של פלשתינים להפגזות ערים ישראליות. זהו אינטרס משותף שלנו האזרחים, פשוטי העם, ישראלים ופלשתינים. את הכרזה השחורה שתלה גולדסטון מעל ראשי המנהיגים, עלינו להמשיך ולהחזיק מול עיניהם לבל תמוש מעיניהם ולבל יחזרו ויעשו את ערינו כלי משחק למלחמות שאין להן סוף.
בפרפראזה על דברי מנחם בגין אומר: ידעו אחמד ג'עברי, איסמעיל הניה וח'אלד משעל וידעו גם ברק ונתניהו כי יש שופטים גם בהאג!
מעין שקיעה לתוך אפתיה
