אמרתו המפורסמת של בן-גוריון - "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים" - אינה עומדת במבחן כשמדובר בגויים מסיתים וביהודים העוזרים להם להפצת שנאה המונית ועידוד תוקפנות נגד העם היהודי ומדינתו. כל הפרעות ביהודים, כולל השואה, שהסתיימו במיליוני נרצחים, התחילו ממילים: מילים של שקר ועלילות דם, שבאין כוח יהודי להזים אותן - התפתחו למסעות של הרג, התעללות וביזה. קברניטי מדינת ישראל הריבונית, שידעו לדבר על לחימה בסכנות לביטחון הלאומי, לא הבינו שקל וזול יותר להילחם בסכנות אלו כשהן עדיין במצב עוּברי: בשלב של עלילות דם והסתה מילולית.
הסופר צבי אלפלג, שנודע כמומחה מהשורה הראשונה לענייני ערבים, ידע להתריע - עוד בימי האינתיפאדה הראשונה - נגד אדישות ראשי המדינה לגידופים והסתה, ההופכים בקלות למעשי איבה של ממש. את המנטאליות המזרח-תיכונית בעניין זה הוא ביטא בשאלה רטורית אחת: "לקלל מותר, ולזרוק אבן אסור?". דבריו נפלו על אוזניים אטומות, וכשהגיעו ימות המשיח של הסכמי אוסלו העניקו קברניטי ישראל כלים ממלכתיים למסיתים, בתירוץ אווילי שבעזרתם הם יקדמו את השלום. וכך, תחנות שידור, מטיפים במסגדים, עיתונות ומערכת חינוך שלמה הועמדו לרשות כל מי שהצטיין בהפצת עלילות דם ובהסתה נגד העם היהודי ומדינתו. כפי שאפשר היה לצפות, הגיעה הסתה זו לכל פינות העולם, כשהקורבנות המיועדים צופים ושומעים - לא רק באוזלת יד - אלא גם מנדבים מתוכם תומכים פעילים להצלחת ההסתה ועלילות הדם. ואינני מתכוון כאן רק למה שקרוי "שמאל סהרורי" אלא ובמיוחד - לבעלי עמדות מפתח בממסד הישראלי, כמו מערכת המשפט, דובר צה"ל, פובליציסטים מכובדים ומחזאים גורפי-פרסים. מי שמזהירים כיום מסכנת
"אינתיפאדה שלישית" לא השכילו להזהיר מהתשתית התעמולתית שמצמיחה אותה, כשתשתית זו כבר משמשת מחסום לכל הסדר שלום בשני הדורות הקרובים. כסילי ההסברה וקברניטי המדיניות עוד לא הבינו כיצד פועלת שרשרת ההסתה: מסיתים מקצועיים ממציאים ומפיצים עלילות דם, האספסוף מתלהם מהן ודורש "נקמה", ובאין סיכול תקיף ומיידי מצד ישראל - קוצרים המנהיגים פופולריות, כשפועלים ברוח האספסוף, גם בארצות החיות בשלום עם ישראל. זה מה שקורה במצרים, בירדן ובארצות שכבר ניתקו יחסים ממש, ועד לטורקיה - שראש ממשלתה מתחיל לזעזע את מעמדה האסטרטגי של ישראל באזור.
באמריקה הנאורה זכו הכושים לחוקי אפליה מתקנת אחרי דורות של אפלייתם לרעה, שלא הגיעה לשפל האפליה הרצחנית ממנה סבלו היהודים קרוב לאלפיים שנות גלות. מדינת ישראל הריבונית, שחוקקה את חוק השבות - כחוק אפליה מתקנת לאיסור הממושך של חזרת העם למולדתו - חייבת לאזרחי המדינה חוק של אפליה מתקנת לחוסר יכולת דורות היהודים בגולה להלחם בהסתה והשפלה, ולשמש קורבן לתוצאה שלהם. את זה לא הבינו קברניטי המדינה כשפורום ותיקי מלחמת העצמאות הציע, פעם אחר פעם, להעביר בכנסת חבילת חקיקה תחת הכותרת "חקיקת הגנה לישראל", שבין 15 החוקים הדרושים להבטחת קיום המדינה היה גם חוק למניעת הסתה נגד העם היהודי ומדינתו. ולהלן תיאור קצר שלו:
הצעת חוק שיילחם בהסתה נגד ישראל והעם היהודי 1) החוק הישראלי לעשיית דין בנאצים ועוזריהם יחול על כל מי שמפיץ דברי הסתה או מממן הסתה או מסייע בדרך אחרת למסיתים נגד העם היהודי ו/או מדינתו - בכל מקום בעולם. העובר על חוק זה ייענש באותה חומרת דין החלה על מי ששיתף פעולה עם הנאצים בהשמדת העם היהודי.
2) כדברי הסתה ייחשבו: עידוד לפגיעה פיזית ביהודים; עידוד לחרם על יהודים, מוסדות תרבות, מדע ועסקים של יהודים; שלילת זכות היהודים על ארץ-ישראל; השוואת יהודים לחיות בזויות; עלילות דם על יהודים; וכן - הפצת שקרים שפוגעים בכבוד העם היהודי, כולל הכחשת השואה והתכחשות לכתב המנדט של חבר הלאומים להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
3) כל הסכם להסגרת פושעים בין ישראל למדינות אחרות יכלול סעיף הקובע חובת הסגרה לישראל של מואשמים לפי חוק זה.
4) כוחות הביטחון של ישראל יוסמכו לפעול נגד פושעים כנ"ל שימצאו מקלט בארצות שיסרבו להסגירם לפי חוק זה.
חוק זה ייקרא - חוק לעשיית דין בנאצים, עוזריהם וממשיכי דרכם בהסתה נגד העם היהודי. דברי הסבר רצח והשמדה של יהודים, החל מפרעות ימי הביניים ועד לשואה של המאה העשרים, התאפשרו רק לאחר מסע של הסתה ארסית נגד היהודים כבני אדם וכעם. חיסול השלטון הנאצי בגרמניה והשלטון הבולשביקי ברוסיה לא חיסל את ההסתה, הממשיכה ומניבה רציחות של יהודים ואף איום על קיומה של מדינת היהודים. הבושה להזדהות עם שנאת היהודים שהפיצו הנאצים המובסים הביאה את מחרחרי השנאה להסתתר תחת המסווה של "התנגדות לציונות", שהיא - התנגדות לקיום המדינה היהודית, ושלא במוצהר - חיסול היהודים שקיומם תלוי בקיום מדינתם. אלפי היהודים שנרצחו לאחר השואה, ובמיוחד - קורבנות הטרור הערבי -
לא היו נרצחים אלמלא ההסתה החובקת עולם המעודדת פשע זה.
לפני קום המדינה לא הייתה ליהודים אפשרות להילחם בהסתה, ולכן, למדו להשלים עימה, גם כשהתגלתה ככתובת על הקיר לפני השואה. כיום, כשמדינת ישראל העצמאית לא נלחמת בהסתה, היא מפקירה את הביטחון הלאומי לסכנות התוקפנות שהסתה זו מביאה ועוד תביא, כל עוד היא מתנהלת ללא עונש. יוזף גבלס - שר ההסתה של היטלר - ידע איזה עונש מצפה לו על מעשיו והתאבד מייד עם מפלת גרמניה הנאצית. ממשיכי דרכו של היום לא חוששים משום עונש, ולהפך - הסתה "אנטי-ציונית" היא עבורם כרטיס כניסה לחוגים המתגמלים אותם כראוי.
מצב זה חייב להיפסק. והוא ייפסק כשהמסיתים יבינו ש
מדינת העם היהודי לא תרשה להחיות מחדש את האווירה הבינלאומית שאיפשרה את השואה.
התוצאה המיידית תהיה - בהפסקת זרם המסיתים המקצועיים המגיעים מהעולם לעשות מהומות בישראל (תחת התואר המכובד של "פעילי שלום"), כשיידעו שבביקורת הגבולות מחכה להם רשימה של דרושים לחקירה.
