ביטאון הרשות הפלשתינית "אל-איאם" פרסם (14.10.09) את טיוטת הסכם הפיוס בין הפלגים הפלשתינים שחיברה מצרים, תנועת הפתח הודיעה כי היא חתמה כבר באורח חד-צדדי על ההסכם, אך תנועת החמאס עדיין לא הודיעה על עמדתה וביקשה דחייה בחתימה על ההסכם כשהיא מתרצת את בקשתה ב"התפתחויות בפרשת דוח גולדסטון".

על-פי ההסכם, ועדה עליונה שבראשה תעמוד מצרים וישתתפו בה מדינות ערביות, היא שתפקח ותעקוב אחר ביצוע ההסכם הזה.

לאור העובדה ששתי התנועות - הפתח והחמאס - לא הגיעו להסכמה על הקמת ממשלת אחדות לאומית, קובע ההסכם כי תוקם ועדה משותפת שתבצע את ההסכם. בוועדה יהיו חברים 16 נציגים מכל הפלגים הפלשתינים, תנועת הפתח ותנועת החמאס יציעו, כל אחת ובאופן שווה, שמונה שמות של מועמדים לחברות בוועדה ולאחר שתושג ההסכמה יפרסם הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס צו נשיאותי על הקמתה, והוא יהיה מקור הסמכות שלה בתוקף היותו ראש אש"ף ויושב-ראש הרשות הפלשתינית.

הוועדה תפעל עד קיום הבחירות לנשיאות, לפרלמנט ולמועצה הלאומית הפלשתינית ועד להקמתה של ממשלה פלשתינית חדשה. הוועדה אמורה להכשיר את האווירה לקיום הבחירות, לפקח על פתרון סוגיות בפיוס הפנימי ולעקוב אחר הפעילות לשיקום רצועת עזה.

על-פי ההסכם, בחירות לנשיאות, הפרלמנט והמל"פ יתקיימו בעת ובעונה אחת ביוני 2010. הבחירות למל"פ יהיו על בסיס ייצוג יחסי מלא בשטחים ובפזורה הפלשתינית, ואילו הבחירות לפרלמנט על בסיס ייצוג מעורב (25 אחוזים על-פי אזורי בחירה ו-75 אחוזים על-פי רשימות).

לגבי העצורים המוחזקים בבתי הכלא של הרשות הפלשתינית ושל ממשל החמאס בעזה, קובע ההסכם כי תנועות הפתח והחמאס יכינו רשימות מפורטות של העצורים, אשר יימסרו למצרים ולארגון לזכויות אדם המוסכם על שני הצדדים לפני החתימה על ההסכם. העצורים ישוחררו מייד לאחר החתימה על ההסכם.

ההסכם מתייחס גם לסוגיית הפקידים הפלשתינים שפוטרו מאז יולי 2007, ונאמר בו כי כל הפקידים ישובו למקומות עבודתם בגדה וברצועת עזה תוך שמירה על זכויותיהם. ההסכם גם מסדיר את מצב האגודות והמוסדות האזרחיים, וקובע כי הם יוחזרו לאותו מצב שבו היו ערב השתלטות תנועת החמאס על רצועת עזה. רכושם יוחזר להם והם יפוצו על הנזקים שנגרמו להם.

למעשה, ההסכם מנציח את המצב בגדה וברצועה כפי שהוא, עד קיום הבחירות ביוני 2010, דהיינו הרשות הפלשתינית ממשיכה לשלוט בכמה אזורים בגדה ואילו תנועת החמאס ממשיכה לשלוט ברצועת עזה.

תושבי השטחים רוצים מאוד בפיוס לאומי, אך אינם מאמינים כי ההסכם ייצא אל הפועל גם אם ייחתם על-ידי שני הצדדים. בעבר, בשנת 2007, נחתם הסכם דומה המכונה "הסכם מכה", אך זמן קצר לאחר החתימה השתלט ארגון החמאס על רצועת עזה באמצעות הפיכה צבאית. הדעה הרווחת היא כי תנועת החמאס לא תבצע שום הסכם המסכן את המשך שלטונה ברצועת עזה, שכן היא הצליחה, לראשונה בתולדות תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת-הבת שלה, להקים אמירות איסלאמית ראשונה במזרח התיכון.

ייתכן כי כדי שלא תואשם בהכשלת הפיוס הלאומי, תסכים תנועת החמאס לחתום על ההסכם, אך תמשיך למצוא תירוצים כדי להתחמק מביצועו. תנועת הפתח מצידה, מעוניינת מאוד בביצוע ההסכם, מתוך ההנחה שהוא יסייע לה להחזיר את שלטונה לרצועת עזה לאחר קיום הבחירות. לכן, היא מיהרה לחתום עליו.

כדי למלכד את החמאס ולהציגו כמי שמטרפד את הפיוס הלאומי, הודיעו תנועת הפתח והוועד הפועל של אש"ף כי במידה שחמאס לא תחתום על הסכם הפיוס, יתקיימו הבחירות לנשיאות ולפרלמנט במועדן המקורי, דהיינו בינואר 2010 ולצורך כך אף יפורסם צו נשיאותי החתום על-ידי הנשיא מחמוד עבאס.

ההסכם, אם יבוצע, אמור, מבחינת הרשות הפלשתינית, לשמוט את השטיח מתחת לטענות ישראל כי "אין שותף פלשתיני" רציני למשא-ומתן והיא יכולה לגייס את הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ממשלת נתניהו לחדש את המשא-ומתן, כדי שלא "לאבד את ההזדמנות ההיסטורית להשיג שלום נוכח השגת האחדות במחנה הפלשתיני".

ארצות הברית הודיעה כי היא תתמוך בכל הסכם שיביא לבחירתה של ממשלה פלשתינית שתכבד את תנאי הקוורטט, דהיינו הכרה בישראל, כיבוד ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף וגינוי הטרור. למעשה, היא נותנת בעמדה זו "אור ירוק" לתהליך שיאפשר את קיום הבחירות בשטחים מתוך הנחה שהפתח הוא שינצח בבחירות, דבר שאיננו ודאי כלל וכלל נוכח תוצאות הבחירות לפרלמנט ב-2006.

אסור לישראל להתערב במשחק הפנימי בזירה הפלשתינית. תנועת הפתח או אש"ף אינם יכולים לקיים את הבחירות ללא הסכמת החמאס והם משחקים ב"נדמה לי". בסופו של דבר, לארגון החמאס יש את זכות הווטו על קיום הבחירות וגם על הכשלת התהליך המדיני. המציאות היא עגומה, אך יש לקבלה כמות שהיא. העם הפלשתיני הוא שצריך לעשות את השינוי ולהחליט לאן מועדות פניו, ישראל צריכה להציג לו את האופק המדיני כדי שיידע שכדאי לו לעשות את השינוי.