תלונה נגד עושי מעשי ז'נבה

היום (ה', 4.12.03), הגשתי למשטרת זבולון תלונה נגד חמישה אזרחי ישראל, שהם בין עושי מעשה ז'נבה: יוסף ביילין, ח"כ אברהם ("אברום") בורג, ח"כ עמרם מצנע, ח"כ יעל ("יולי") תמיר ואמנון ליפקין-שחק.

להלן תאור התלונה: החמישה הנ"ל קשרו לעשות מצג של הסכם בז'נבה, שתוצאותיו הרות אסון. הם קשרו עם ארגוני טרור - כגון: פת"ח-תנזים ואש"ף, עם אנטישמים גלויים, עם מדינות ונתינים זרים, ששונאים את הקיום היהודי העצמאי ועם מרצחים מוצהרים של כל יהודי ויהודי מתושבי ישראל, לבצע בגידה במדינה, לסייע לאויב במלחמתו (שמהותה רצח היהודים בישראל) ולפורר את החברה בישראל - מבפנים. מעשה הבגידה מהווה איום קיומי ממשי על חיי כל אחד ואחד מאיתנו; על משפחתו, חבריו, מכריו, שכניו, קהילתו ובני עמו; הקרובים והרחוקים.

קשר הבגידה נעשה ביצירת מצג של 'הסכם' בז'נבה - שוויץ, ביום ב', ו' כסלו תשס"ד (1.12.03). המצג הנ"ל יצר מראית עין של הסכמה להעביר שטחים ריבוניים מריבונות ישראל לארגוני טרור, ומראית עין של הסכמה לגירוש יהודים מביתם, ו/או והתרת דמם, אם לא יסתלקו כנדרש ב"הסכם". לעושי המעשה כוונה ברורה בעשותם את מצג ה"הסכם". הם מודעים היטב לכך, שהוא דוחף את המרצח הפלשטיניסטי והאיסלמיסטי למרצחותו, בכך שמעליל כאילו המשך חיי היהודי בארץ ובניינה, הם מעשה ליסטים.

מעשה הבגידה מתאים במדוייק למוגדר בחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיפים 91-103. להלן שלושה מתוך הסעיפים הבולטים שם, המצויים בסימן ב' - "בגידה":

סעיף 97: פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה

א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.

ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.

סעיף 103: תעמולה תבוסנית

מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו - מאסר חמש שנים; התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עשר שנים.

סעיף 99(א): סיוע לאויב במלחמה

מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.

את הגשת התלונה מדריכה אזרחות נאמנה. ליבו של אזרח נאמן נחמץ, בראותו שהרשויות הממונות על ביצוע החוק ואכיפתו, משפילות מבט בפני מעשה הבגידה בפרהסיה. רשויות אלו אינן מראות שום כוונה, או הכנות לבדוק את חוקיות המעשה, לא כל שכן לאכוף את החוק. מה עוד, שחוק זה נתפס בעיני המחוקק כקריטי לקיום המדינה והאומה, ובדיעבד, כיום, אולי אף קריטי לשלום העולם!. בנוסף, אין ספק שגם האיפה ואיפה באכיפת החוק (וקחו לדוגמא את הפניית העורף כאן, מול ההתעמרות החרוצה והמחרידה בנעם פדרמן), גם היא סיכון קיומי!

_______________

הכותב הוא מהנדס, חבר מרכז הליכוד ופעיל בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי