בסוף השבוע שעבר הייתה חגיגת פריז של אהוד ברק בכותרות הראשיות, כולל במוספים הפוליטיים של שני העיתונים הגדולים. השבוע - אף מילה. כי ככה זה אצלנו: מתרגזים ליום-יומיים, ועוברים לשערוריה הבאה. תסמכו על ברק ודומיו, שהם ימשיכו לחגוג על חשבוננו.

כנ"ל לגבי משכורות הענק במשרד הביטחון. כולם פימפמו השבוע את הנתונים, עם טבלאות והשוואות ופרשנויות ומה לא. אבל יש למישהו ספק שבדוח הבא, וגם הבא-הבא, וגם הבא-הבא-הבא, של הממונה על השכר נראה בדיוק את אותה תמונה?

כנ"ל לגבי גבי אשכנזי, שעסקיו ועסקי משפחתו עם משרד הביטחון נחשפים עתה [דה-מארקר, 23.10.09]. כנ"ל לגבי שלמה בוחבוט, שהעסקים הענפים של משפחתו עם מועצת מעלות-תרשיחא נחשפים היום בידיעות אחרונות. הרי אצלנו, כל מה שאיננו פלילי - הוא כשר, גם אם הסירחון מגיע עד לב השמים. מזמן לא הייתה כה מדויקת האמירה השחוקה "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".

"חרם על טורקיה" - הכריז ידיעות אחרונות בכותרתו הראשית (16.10.09): ועדי עובדים בחברות גדולות החליטו להחרים את טורקיה בשל מסע ההסתה והאנטישמיות שלה. יפה מאוד, אבל לא יחזיק מעמד יותר מדי זמן מול הישראלי הנהנתן. בדיוק כמו שהסוכרייה שמנסה ממשל אובמה להוציא ממדינות המפרץ, תמורת הקפאת ההתנחלויות, היא מתן רשות למטוסים ישראלים לעבור בשמיהן בדרך למזרח הרחוק. כי אובמה מכיר היטב את הישראלי המצוי: בשביל לחסוך חצי שעה בדרך לתאילנד, הוא יהיה מוכן למכור כמעט הכל.

התורמים הגדולים של אוניברסיטת תל אביב מאיימים להפסיק את תרומותיהם אם ליאורה מרידור לא תתפטר מראשות הוועד המנהל. הסיבה: השקעות כושלות וחילוקי דעות ניהוליים ("כלכליסט", 18.10.09). מי צודק? אי-אפשר לדעת, כי אוניברסיטת תל אביב - כמו כל המוסדות האקדמיים - אינה מפרסמת דוחות כספיים, למרות שהיא מקבלת מאות מיליוני שקלים מהמדינה ומתלמידיה. למה? ככה. הגיע הזמן שכל גוף הנתמך בידי המדינה יהיה חייב בפרסום דוחותיו - אוניברסיטות, עמותות, קבוצות ספורט. מגיע לנו לדעת מה עושים בכספנו.

בוועדת הכספים נמסר השבוע, שאם החורף הבא עלינו לטובה יהיה גשום, יישקל ביטול "היטל הבצורת". הנימוק: ההיטל נועד לעודד חיסכון בצריכה ולא להגדיל את הכנסות המדינה. זוהי דוגמה מובהקת לקוצר הראות הגובל בפשיעה בקשר לטיפול במשק המים. הכנרת והאקוויפרים מתרוקנים לא בגלל חורף שחון אחד ולא יתמלאו בזכות חורף גשום אחד. הבעיה היא שורה של שנות בצורת, לצד שימוש בזבזני במאגרי המים והמלחת מי התהום. הפתרון הוא תכנון ארוך טווח שבמרכזו התפלה, ולא היטל שנתי זה או אחר.

התאבדותו של מוני פנאן דחקה מכותרות מדורי הספורט את סירובו של פיני גרשון לרדת מהמגרש לאחר שהורחק במשחק בין מכבי תל אביב לניו-יורק ניקס (19.10.09).

מדורי הספורט הם האשמים בכך שהטיפוס הגזען והשוביניסט הזה עוד מתהלך במחוזותינו, ולא סתם אלא בתפקיד הבכיר ביותר בספורט הישראלי. במקום להקיא אותו אחרי דבריו על "הכושים מוקה והכושים שוקו", במקום לזרוק אותו לכל הרוחות לאחר שכפרשן במשחקי ליגת הכדורסל לתיכונים התייחס למעלות הגופניות של הצופות - במקום זה, מצטטים כל אימרת שפר שלו ועושים מטעמים מכל התבטאות גסה נוספת שלו. ניחוש שלנו: כמו תמיד - גם זה יישכח עד ההתפרצות הבאה, וחוזר חלילה.

ואגב: מה זה אומר על מעסיקו, שמעון מזרחי, האיש שכולם אוהבים ללטף ולהתחנף ולהציע להעניק לו מינימום את פרס ישראל? האיש שלאחר התקרית אמר שהשופט (!) לא הפעיל שיקול דעת? האיש שבמקום לענות על השאלות הקשות שמעוררת פרשת מוני פנאן, העדיף לתקוף את התקשורת?

קמפיין תקשורתי נרחב מתנהל נגד גירוש ילדי העובדים הזרים הבלתי-חוקיים. היכן היו אותם אמצעי תקשורת כאשר ממשלת ישראל גירשה עשרות אלפי ישראלים שהתיישבו כדין ובעידוד ממשלתי בגוש קטיף ובצפון השומרון?