פשעי המלחמה של טורקיה

נכון שיש לפעול להרגעת הרוחות ולא להתלהם חרף כל כעסינו על טורקיה ובראשה ארדואן, אך הגיעה העת, וכנראה אין מנוס מכך, בה עלינו לפעול בזקיפות קומה משום שרפיסות עלולה להביא יתר קיצוניות מצד הטורקים. אנו, כמדינה ריבונית, צריכים להשיב מלחמה הן במישור הדיפלומטי והן במישור המדיני, מלחמה אשר תגרום לטורקיה לחשוב שנית ואפילו להשפיע על ממשלתו של ארדואן ודעת הקהל הטורקית.

יש להודיע לטורקים בצינורות הדיפלומטיים, שאם "העליהום" על מדינת ישראל לא ייפסק לאלתר ותימשך הפקת ושידור סדרת הטלוויזיה על 13 פרקיה המתוכננים, ישראל תפעל כך:

• תציג קבל עם ועולם את התמונות והמראות המזוויעים שבוצעו על-ידי הצבא הטורקי בארמנים לפני שמתחילים לדבר על פשעינו בדוח "גולדסטון" ו"עופרת יצוקה";

• ישראל תשקול לעורר את דעת הקהל העולמית על פשעי המלחמה של הטורקים נגד הכורדים ונגד המיעוט היווני בקפריסין;

• ישראל תשקול הגשת תלונות לבית הדין הבינלאומי בהאג כנגד פשעי המלחמה שלא נחקרו מעולם;

• ישראל תשקול החזרת שגרירה מטורקיה ואת ניתוק כל היחסים הדיפלומטיים עימה ותחדל מקיום כל קשרי מסחר וכלכלה, כולל עניין המים, שהממשלה תקים סוף-סוף את מתקני ההתפלה.

• ישראל תבטל את טורקיה כמתווכת הוגנת בינינו לבין הסורים.

• מדינת ישראל תנתק את קשרי התיירות ותנחה את אזרחיה לא להגיע לטורקיה למטרות תיירות, ותפנה את האזרחים למדינות חילופיות כמו יוון, קפריסין היוונית, סיציליה, רומניה ובולגריה. אומנם אנו מהווים כ-1% בסך-הכל מהתיירות הטורקית, אך מבחינת האפקט גם זה משהו.

• ישראל תיזום הפקת סרטים באורך מלא, על פשעי המלחמה של טורקיה ותשדרם ברחבי תבל. ישראל תפעל בכל המוסדות של הקהילה הבינלאומית לאי-שילובה של טורקיה באיחוד האירופי, בנאט"ו ועוד.

• לאור התקרבות טורקיה ל"ציר הרשע", על מדינת ישראל לעשות הערכת מצב מדינית-ביטחונית מחודשת לגבי שינוי חדש זה באזור המזרח התיכון הקרוב. אין ספק שהדבר מעלה את האיום במדד הביטחוני.

אני מקווה שבעקבות פעולות אלו, העם הטורקי ממשלתו וצבאו יפעלו לעצור את הסחף הזה בין שתי המדינות, אך לשם כך דרושה זקיפות קומה. ובטוחני שזה ישפר לבסוף את יחסינו עם הטורקים.

1. הספר "40 הימים של מוסה דאג" מאת: פרנץ ורפל.
2. הסרט "אררט" הוא סרט עלילתי מאת אטום אגויאן משנת 2002 העוסק ברצח העם ובהכחשתו כיום.
3. אנציקלופדיית ויקפדיה - על רצח העם הארמני.

אז לפני שטורקיה מאשימה את ישראל השכם והערב בפשעי מלחמה במבצע "עופרת יצוקה", הבה נחזור להיסטוריה ונמנה את פשעי המלחמה העיקריים של הטורקים בתקופות השונות:

1. טבח הארמנים הראשון- כאן המקום לציין כי טבח הארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה לא היה הטבח הראשון בארמנים, כי מוקדם יותר, ב-1890, חיו כ-2.5 מיליון ארמנים באימפריה העות'מאנית. מרבית הארמנים היו נוצרים ובכך הם שונים מהרוב המוסלמי. רוסיה עודדה את הארמנים לשאוף לאוטונומיה כדי להחליש את האימפריה העות'מאנית. כדי לא לאבד את שליטתו, החליט הסולטאן עבדול חמיד השני להסית את הכורדים נגד הארמנים. התנכלות הכורדים ונטל המיסים הגבוה הובילו להתקוממות ארמנית. בתגובה, בין השנים 2894-1896, הכוחות העות'ומנים וכנופיות כורדיות הרגו בין 100,000 ל-200,000 ארמנים והרסו מאות כפרים, כנסיות ומנזרים. מאוחר יותר, במאמץ לקבל הכרה בינלאומית, השתלטו מורדים ארמנים על בנק עותומן באיסטנבול. בתגובה, הרג המון טורקי כ-50,000 ארמנים. מידת מעורבות השלטון באירועים אלו אינה ברורה. לא ידוע אם פרשה זו נחקרה אי-פעם.

2. רצח העם הארמני או "שואת הארמנים"- כמי שגדל והתחנך על ספר הפרוזה "40 הימים של מוסה דאג" של ורפל, למדנו גם ממקורות שונים כי היה ניסיון ההכחדה מכוון ושיטתי של האוכלוסיה הארמנית על-ידי האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה. היא התאפיינה במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות - צעדות בכפייה ותחת איום בנשק, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. מקובל לציין את תחילת רצח העם הארמני ב-24 באפריל 1915, ביום זה הורתה ממשלת "הטורקים הצעירים" על מעצרם של כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול. לאחר מכן, עקר הצבא העות'ומני באופן שיטתי אלפי משפחות ארמניות מבתיהן וכפה עליהן לצעוד מאות קילומטרים, ללא מזון ומים, לעבר מדבריות סוריה. צעדות אלו היוו למעשה גזר דין מוות על מרבית הצועדים, בשל התנאים הקשים והעלמת העין ממעשי טבח, אונס והתעללות שנעשו במגורשים ובקרב הקהילה הארמנית בכלל. ההערכה הרווחת בין המומחים היא כי בין מיליון למיליון ומחצה ארמנים נספו באירועים אלה. קבוצות אתניות נוצריות אחרות, כמו אשורים ויוונים, הותקפו גם הן באותה תקופה באימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניותה הכללית.

לאחר הסכם הכניעה של טורקיה לבעלות הברית, בינואר 1919, כינסו בעלי הברית ועדה מיוחדת לנושא. ועדה זו הכירה ב"רפובליקה הדמוקרטית של ארמניה" (אשר התקיימה בשנים 1920-1918), זימנה למשפט את הסולטאן מהמט השישי והקימה מנגנון להבאה למשפט של פושעי מלחמה טורקים. במשפטים הצבאיים נשפטו שלושת הפאשות שלא בפניהם למוות. הטורקים מצידם מכחישים את ה"שואה" הארמנית וטוענים, כי הקורבנות נפלו במהלך הקרבות במלחמה ולא במסגרת ניסיון להשמיד את העם הארמני. הטבח היה צריך להיחקר באופן יסודי ומקיף על-ידי גוף מוסמך של האו"ם, ועוד לא מאוחר לכך.

3. טבח האשורים- האשורים היו מיעוט נוצרי שהתגורר בדרום מזרח טורקיה. בעימות שהיה להם עם הצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה גירשו אותם הטורקים, הרגו וטבחו בהם ועשרות אלפים מהם מצאו את מותם. בתום המלחמה החזירו הבריטים כמה אלפים מהם לכורדיסטן העירקית (עירק של היום) אך רבים מהם הוגלו מחוץ לטורקיה.

4. הפצצות הכורדים- לפני שארדואן השתמש בנימוק המצוטט ש"אני לא אסכים שמטוסים ישראלים של חיל האוויר שהפציץ והרג ילדים בעזה, ישתתפו בתמרון אצלנו", היה מן הראוי להזכיר את מעשי הזוועה שביצעו הטורקים בכורדים במשך זמן רב. מדובר במיעוט מוסלמי ולא נוצרי כמו במקרים הקודמים. מאבקם בטורקים לעצמאות מתחיל מ"הסכם פריז" לאחר מלחמת העולם הראשונה דרך "הסכם לוזאן" ב-1923, ונמשך עד עצם היום הזה. במהלך העימות הזה, מחקו הטורקים כ-3,000 כפרים כורדים מעל פני האדמה, נהרגו למעלה מ-37 אלף כורדים, התרחשו היעלמויות של עצירים ועוד מעשים ואמצעים שגבו מחיר של חפים מפשע. למשל - העבירו בכוח אוכלוסיה של אלפי אנשים ממקום למקום, הטילו מגבלות תרבותיות ועשו "טיהור אתני".

מאבקם של הטורקים בכורדים הנאבקים לשלטון עצמי התעצם בשנות ה-80' עם הקמת ה-PKK "מפלגת העובדים הכורדית", וטורקיה מבקשת את תמיכת העולם במאבקה זה בטענה כי "היא נלחמת בטרור". למותר לציין, כי מעשים אלה לא נחקרו על-ידי כל מוסד בינלאומי מוסמך.

5. הפלישה הטורקית לקפריסין- הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין נוצרה למעשה בשנת 1975, עם חלוקת האי קפריסין לשתי ישויות פוליטיות. קפריסין קיבלה עצמאות מידי בריטניה ב-1960 לפי הסכם לחלוקת השלטון בין הקהילה היוונית לקהילה הטורקית באי. בנוסף, הובטח בהסכם כי בריטניה תוסיף להחזיק בסיסים צבאיים באי. המתח בין הקהילות, שהקשה על קיום ההסכם, עלה והתפרץ בעקבות הפיכה צבאית שביצעו קפריסאים-יוונים בעידודו של השלטון הצבאי ששלט אז ביוון. מטרתה של ההפיכה הייתה לאחד את קפריסין עם יוון. בתגובה, פלש צבא טורקיה ב-1974 לצפון קפריסין ויצר חיץ בין האזור שבו הייתה מרוכזת האוכלוסיה הטורקית ליתר חלקי האי. 200 אלף קפריסאים-יוונים שהתגוררו בצפון האי נמלטו או גורשו אל דרום האי, לאזור שעדיין נשלט בידי הממשלה הקפריסאית-היוונית, ובמקביל נמלטו או גורשו 60 אלף קפריסאים-טורקים אל צפון האי. כיום, ההפרדה בין הקהילות היא כמעט מלאה. צבא טורקיה לא התפנה מאז מהאי וב-1975 הכריזו הטורקים באי על הקמתה של "המדינה הפדראלית הטורקית של קפריסין" (Kıbrıs Türk Federe Devleti). הכרזה זו הייתה אמורה להיות צעד לקראת הקמת מדינה פדראלית שתכלול את כל שטחו של האי, אך היוזמה נדחתה על-ידי קפריסין, האומות המאוחדות והקהילה הבינלאומית. לאחר שמונה שנות משא-ומתן חסר תוצאות בין שתי היישויות המדיניות באי, הכריזה היישות הטורקית על עצמאותה ב-15 בנובמבר 1983 ואימצה את השם "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" (Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti, KKTC).

עד היום, אף מדינה, למעט טורקיה, וכן אף ארגון בינלאומי אינו מכיר בריבונותה של הרפובליקה של צפון קפריסין. כמובן שמעשי הזוועה של הטורקים באוכלוסיה היוונית לא נחקרו מעולם על-ידי גוף מוסמך בינלאומי.

עד כאן פשעי המלחמה העיקריים של טורקיה;

ואם כבר על סרט טורקי דיברנו, אזי אני מציע שבאמצעות מפיקי הסרטים שלנו בארצנו, ויש לא מעט מפיקים וגם טובים, הבה ונפיק בסיוע ממלכתי שלושה סרטי תדמית עלילתיים כדוגמת "אקספרס של חצות". הראשון- על תקופת רצח הארמנים, בו חיילים טרקים רוצחים ארמנים באכזריות; השני- על אודות משפחה של כפר שנחרב בהפצצות מטוסים טורקים; והשלישי- על אודות משפחות יווניות שנעקרו מבתיהן על-ידי חיילים טורקים מאזור האי הצפוני וגורשו לדרום האי.