צלצול השכמה

עברו שמונה שנים מאז הפיגוע במגדלי התאומים, ולבית הלבן נכנס בינתיים נשיא המחפש דרך להתקרב לעולם המוסלמי ולפייס אותו. גם באירופה הולכים ונשכחים הדי הפיגוע בלונדון והמהומות בפריס, והחיים נמשכים כרגיל.

הבעיה של דעת הקהל ושל מקבלי ההחלטות בארצות המערב, היא התייחסותם למנהיגי מדינות האיסלאם על-פי אמות המידה הנהוגות בדמוקרטיות המערביות.

וכאן הטעות הרת-האסון: מנהיגים אלו לא נבחרו בדרך דמוקרטית, מניעיהם אינם דווקא טובת אזרחיהם ופיתוח מדינותיהם, ודרך קבלת ההחלטות שלהם שונה מזו הנהוגה במשטר דמוקרטי. במדינות היותר קיצוניות, השליטים וכהני דת המנחים אותם, פועלים על-פי עקרונות דתיים הזרים לאומה נוצרית, אשר בה בדרך כלל יש הפרדה בין דת ומדינה.

אמות מידה קיצוניות אלו רואות באיסלאם את הדת הנכונה היחידה, שראוי היה להשליטה, אילו רק ניתן, על כל שאר העולם הכופר. לשם כך אין האיסלאם הקיצוני בוחל בשום אמצעי, החל מהשתלטות דמוגרפית והפצת ערכי הדת והאידיאולוגיה - וכלה באמצעי טרור, כלומר השמדה פיזית של כל מי שנחשב כאויב. שיטות אלו ננקטות גם כלפי פלגים מוסלמים יריבים. הפרת הסכמים, בריתות והתחייבויות הן דבר מותר ומקובל בעיניהם, כמו גם שימוש בתעמולה כוזבת, בשקרים ובסילוף ההיסטוריה.

מדינות המערב, הנאלצות לעמוד מול כל אלו, מנסות לפעול בדרכים דיפלומטיות מקובלות, וגם כשהן מפעילות אמצעי אכיפת חוק או כוח צבאי הן מקפידות לשמור על כללי המשחק ההוגנים. כל חריגה (כמו למשל אפליית נכנסים על בסיס מוצאם, החזקת הכלואים בגואנטנמו, הפצצות לא מידתיות על מרכזי טרור וכדומה) זוכה מיד לתגובות וביקורות של חסידי זכויות הפרט במדינותיהם.

הגיע הזמן שהמדינות הנאורות יבינו מה שכבר ידוע לנו, הישראלים, כי הטרור האיסלאמי שונה מכל מה שידענו עד כה, ולכן חייבים האמצעים הננקטים נגדו להיות בהתאם.