"בנימין נתניהו טוב ליהודים"?!

ישנו סיפור עתיק-יומין על רב שהגיעו לפניו שניים מתלמידיו בעקבות מריבה שפרצה ביניהם. שמע הרב את טענותיו של האחד ואמר "אתה צודק", שמע הרב את טענותיו של השני ואמר לו "גם אתה צודק". הרבנית, שישבה בחדר סמוך, התפרצה לחדר כשתמיהה בפיה, איך יכול להיות ששניהם צודקים? חשב הרב, קימט את מצחו וענה "גם את צודקת". בעיניי, זהו סיפור שמגלם במשהו את ה"יהודי" שבכל אחד מאיתנו, הצורך לרצות את כולם, גם אם לפעמים פסק הדין או ההחלטה לא ניתנו.

בנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה על-פי הדרך והמתווה אותם הציב טרם הבחירות. הגוש הימני במדינה הפך לרוב. את עצם הקמת הממשלה חייב ביבי לאביגדור ליברמן. ביבי, לו רק היה יכול, לא רק שהיה בונה בהתנחלויות, אלא אף מעביר תקציבים מהרזרבות במשרד האוצר לגורדי שחקים ברחבי יהודה ושומרון, רק כדי להוציא לשון אל עבר המנהיגות הפלשתינית שאותה אינו מחבב, בלשון המעטה.

הוא אינו יכול לעשות זאת כאשר אהוד ברק לצידו בממשלה. על אהוד ברק הוא לא יכול לוותר, שהרי הוא הכרטיס המגנטי אותו הוא מעביר בכניסה לפרלמנטים ברחבי העולם כדי לקבל אישור כניסה. נאום בר-אילן וההכרזה על "מדינה פלשתינית" נועדו רק כדי להקל מעט את המיגרנות שחש ביבי מלחצו של אובמה עליו. ביבי החליט לרצות את כולם - לימין נתן בנייה לצורך ריבוי טבעי, לשמאל נתן הקפאת בנייה חדשה והאפשרות לפנות צריפונים ביו"ש, ולברק אובמה שלח הודעת הקפאה של עשרה חודשים בתוספת רינגטון עם צמד המילים "מדינה פלשתינית".

לדעתי, שלום לא יהיה כאן. המריבה בין העמים החלה עם קום המדינה לא רק על שטחה אלא על עצם קיומה, הרי גם אם נגיע להסדר עם "חמאס", מיד יקום ארגון אחר תחתיו, וייתכן שמייסדיו הם ילדים שיושבים ברגעים אלו בכיתה ג', בוחרים את השם ומנסים ליצור מטרה וחוקה לארגון.

ביבי גם יודע ומבין זאת, ה"פתרון" של "צעד חד-צדדי" התברר ככישלון. לא ניתן למצוא אדם שאזרחות ישראל בכיסו, שיוכל לומר שזהו צעד ביטחוני ונבון. כך שכל מה שנותר, זה פשוט להיות "יהודי". נקרא לזה בשם המלא גם אם זה נשמע גרוע, אך זאת האמת. צריך "למשוך את הזמן", פשוט לא לעשות כלום. איך עושים זאת? אומרים לימין "אתם צודקים", לשמאל "אתם צודקים", לחדר הסגלגל בבית הלבן "גם אתם צודקים", ובעצם משאירים את המצב כמות שהוא.

האמת, אנחנו לא באמת רוצים שלום. מדינת ישראל לאחר הסכם שלום תהפוך בתחילה למדינה מובטלת, הרי לעיתונאים ולכתבי השטח לא יהיה מה לסקר, לפרשנים לא יהיה במה לעסוק, תוכניות האקטואליה יהפכו למצעדי שירים של שנות השישים, החיילים בגבולות יעבירו את הזמן במשחקי חברה, לא תהיה עבודה, לא משכורות, לא שופינג, האינפלציה תעלה. אנשים יסתובבו חסרי מעש, הפשיעה תעלה, לא יהיו מספיק שוטרים כדי להשליט סדר, הצבא שישב חסר-מעש יוזמן אחר כבוד לסייע, הכתומים יזעקו "יהודי לא עוצר יהודי", שלום עכשיו יילחמו על הדמוקרטיה, העיתונאים יחזרו לסקר, והפרשנים ישובו לעבודתם. והאבטלה שוב ירדה. כולם יהיו עסוקים במלחמה הפנימית שבינינו. אז אולי במחשבה שנייה לא כדאי שבאמת יהיה שלום?!