היו בחירות?

קצת מהקורה במדינה...

מי שלא הבין את פשר ה"מחמאה" שקיבל נתניהו מהילרי קלינטון על ההקפאה חסרת התקדים של הבנייה ביו"ש קיבל פירוט בראיון של שר השיכון, אריאל אטיאס, שהודיע כי מאז כינון הממשלה לא אושר אף מכרז ביו"ש, בגושי ההתיישבות ובירושלים. את ההוראות לכך הוא לא קיבל מהרב עובדיה אלא מהרב ביבי.

"כנופיית שלטון החוק" חוגגת את ניצחונה בקרב על פיצול תפקיד היועץ. שר המשפטים, יעקב נאמן, מושפל. ממשלת נתניהו היא שהחזירה להם את הצבע ללחיים אחרי הטראומה שעברו אצל פרידמן.

אלפי מחבלים בדרך הביתה תמורת גלעד שליט, במסגרת עסקה מופקרת במיוחד. אולמרט, מסתמן, היה קשוח בהרבה מנתניהו.

שמעון פרס חותר שוב, מדבר בשם כולנו על קונצנזוס של "שתי מדינות", מנהל מדיניות חוץ-עצמאית, ואולי לא? אולי הוא שליח של נתניהו? כך או כך, מדובר בשערוריה.

[ראה גם: לאן רץ הנשיא פרס?]

מנתוני השב"כ, כפי שנמסרו לתקשורת, עולה כי אחוז הפיגועים ביו"ש והרקטות מעזה נמצא בחודשים האחרונים בעלייה תלולה. אבל כלום לא מעכב את בניית המדינה הפלשתינית "מלמטה", הכלכלה וצבא מחבלים חדש שהפכו למשאת הנפש של ממשלת "הימין". ערבים אזרחי ישראל הינם אורחים רצויים בג'נין. יהודים שנכנסים לחומש, לא הרחק משם, מוכים ונעצרים על-ידי צה"ל.

המעורבות של צה"ל בפעילות פוליטית ובהתנגשויות נגד המתיישבים ביו"ש הגיעו לרמה הגבוהה ביותר מאז עמונה. המנהל האזרחי חדל כמעט לחלוטין לאכוף חוק כלפי הערבים ולרגל ההתרכזות בדיכוי היהודים, הגדיל את מניין פקחיו ב-50%. איש בממשלה אינו מעיז לצייץ נוכח הקשר הנסיבתי של הפעלת צה"ל בשטח בהתאם למדד היציבות הפנימי של מפלגת העבודה.

שרון ואולמרט יצרו מציאות שבמסגרתה ישראל הייתה בדרכה החוצה מיו"ש. לאחר הקמת הממשלה היה רושם שנתניהו, בסרבו לקבל את עיקרון "שתי המדינות", שינה זאת. בנאום בר-אילן ויתר נתניהו לראשונה, על דעת עצמו וללא שום תהליך דמוקרטי של קבלת החלטות, על לב הארץ לטובת מדינה פלשתינית, כשהוא מצפצף על ממשלתו ועל חברי מפלגתו. ואלו? רובם שותקים ומשותקים.

כסף ממשיך לזרום לעזה, איש בממשלה אינו חולם לחנוק את שלטון החמאס, לפחות עד שיוחזר שליט. היו בחירות?

המועמד המוביל לתפקיד היועמ"ש של הכנסת הוא מזכיר הכנסת, אייל ינון. אם ייבחר, יגרום ממעמדו החדש נזק גדול בהרבה מתפקידו הנוכחי שאותו קיבל מקדימה. ינון היה האיש שבתפקידיו כעוזר של היועץ מזוז וכסגן יועץ משפטי של משרד ראש הממשלה שרון, נאבק למען הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף על-ידי צה"ל, ונתן הכשר משפטי להשתוללות של עומרי שרון במינויי אנשי ליכוד למועצות הדתיות. טיב ההכשר שנוי במחלוקת, אך גם אם היה חוקי למהדרין - יהיה זה מזעזע אם דווקא הוא יקודם על-ידי יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין (מהליכוד).

ינון עדיין לא נבחר ולא הכל שחור. בפעם הראשונה נבחרו שופטים לבית המשפט העליון שלא לפי תכתיבי הנשיאה ביניש. חלק מחברי הכנסת של הקואליציה והשרים פועלים במרץ לטובת ההתיישבות ובהתאם לדרכם המוצהרת. אך זוהי טיפה בים, בשוליים. בנושאים העקרוניים והגורליים ביותר, הממשלה הזו מצטיירת כהמשכה של הבעיה ולחלוטין לא כפתרון. ההתקפלויות היומיומיות, הבהלה והכניעות לכל לחץ, מול הרודנות כלפי מטה - כלפי הימין, ההצהרות השמאלניות על ויתורים נדיבים וכואבים, הצייתנות המוחלטת לרודנות התקשורתית והמשפטית הופכים שוב את ממשלת הליכוד לקבלן הביצוע של השמאל.

נבואה שהתגשמה

"עוד תתגעגעו אלי" הבטיח אולמרט כשממשלתו נפלה, ואפילו הוא לא האמין לעצמו. נתניהו פועל נמרצות להגשמת נבואת הזוועה הזו.