התנחלו בליבנו

השבוע מסתמן רוב להקפאת ההתנחלויות לתקופה של 10 חודשים. ההחלטה שתעבור כנראה בהסכמה, לא תפסח על מופע האימים תקשורתי שיעבירו אותנו "נאמני ארץ ישראל", מופע שכל כולו אתנן פוליטי ותשלום שכר טירחה לגרעין הקשה. הקפאה או תיקון טכני? מי יודע, אולי הפעם יופנו הכספים והציונות דווקא לפריפריה?

שנים שעיירות הפיתוח תמכו תמיכה מורלית ופוליטית בתפיסה ההתיישבותית של המתנחלים, ברגע האמת כאשר המתנחלים פונו, או נעקרו, הם נטשו את האוכלוסיה שתמכה בהם. לא ראינו את אנשי חזון ההתיישבות באים להפריח את הנגב. לא שמנו לב שאחינו משכבר הימים רוצים להקים שכונה או עיר חדשה במקומות שזקוקים להתיישבות. רובם אצו רצו למרכז המיושב, נתקעו בישוב ניצנים כשמצפונם צפונה משם, המשיכו את חזון הבורגנות החדש שגבולותיו גדרה-חדרה. חלקם עוד מנסים נואשות להתבדל ולהקים ישובים נפרדים מעם, כדוגמת מרשם. אנחנו תושבי עיירות הפיתוח שימשנו להם אך ורק בסיס איתן להניח עליו את הבריקאדות.

ביום שאידיאולוגיית ההתיישבות של ארץ ישראל השלמה התנחלה בליבותיהם של תושבי עיירות הפיתוח, החל תהליך שקיעת ערי הפריפריה לשפל חדש. כבישים עוקפים לגבעות אבודות במקום תאורה נאותה ברחובותיהן של עיירות חשוכות, הזרמת כספים, תשתיות, כוח אדם ותקציבים לטובת המתנחלים הייתה על חשבון ערי הפיתוח. היום מחלחלת ההבנה שכל המשאבים והכסף ישובו כנראה ביום מן הימים אל המחצבות והמצולות. אנחנו תושבי ערי הפיתוח שתמכנו במתנחלים, המשכנו להרע לעצמנו במצח נחושה. גם אז שכנעו אותנו שבעתיד יהיה טוב. העתיד ההוא כבר עבר וההווה שלנו לוטה בערפל.

מדוע נטשו המתנחלים את עיירות הפיתוח שהיו להם כוח אלקטוראלי בימי סערות פוליטיות קשות? לאורך שנת דור הפחידו אותנו בסיסמאות: "מדינה פלשתינית", "חלוקת ירושלים", "מאז ולעולם", "טילים על כפר סבא" ועוד... אנחנו נסחפנו, הצבענו כהמונים עבור האידיאולוגיה שנמכרה לנו בהפחדה, ויתרנו על תקציבי מיליונים שילכו לשטחם עבור קרוונים אבודים, מנהרות ובתים שנמוגו עם הפוליטיקה הישנה. המתנחלים לעומת זאת לא באו ולא באים לתת כתף כשמאבקם הסתיים ואנחנו עוד מתבוססים בתוך עיי חורבות של מפעלים נטושים.

בכל סיפור אהבה יש שני צדדים אבל כאשר צד אחד חכם והשני טיפש מערכת היחסים תהייה בנויה בעיקר על סטוצים! כך היה עם המתנחלים ש"דפקו" בנו אידיאולוגיה השכם והערב, כך עם כל ממשלות ישראל ש"אונסות" אותנו פעמיים ביום ושולחות פירורי מענקים לפוליטיקאים מתחילים על-מנת לרכך פצעים מדממים.

עכשיו כשאין תירוץ להשקיע כספים על מגלומניה של חזיונות שווא, עכשיו כשאידיאולוגיית ההתיישבות תדעך הכסף האמיתי צריך להיות מוזרם לפריפריה, לפנינו עשרה חודשים של שפיות זמנית, שבה אין צורך לבנות עוד קומה, אבל בהחלט זמן לבצע חשיבה נבונה.