בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
החיים כמשימה בבית האח הגדול
|
בית האח הגדול, כמיקרוקוסמוס לחיים שבהם אנו תקועים עם אנשים שאיננו אוהבים, וה"אח הגדול" (המציאות/גורל) מזמן לנו משימות שלא לרוחנו ● אבל אם רק נצלח זאת בשלום נזכה לאהדת הקהל ולתקציב שבועי מוגבר ● הרהורים קטנים על האח הגדול (1)
|
מעבר לגדר ההפרדה. אפליה מטעמי דת אינה "וואלה אישי" בכלל
|
|
|
|
|
|
|
|
יש משהו מאדיר-אדם ברעיון ולפיו האדם, על חייו הקטנים, הוא המרכז, והוא-הוא מרכז ההתעניינות של הסדרה. האדם, תחביביו, נטיותיו האישיות, חייו, האופן שבו הוא מתנהל בחברת אחרים ברגעים יומיומיים לחלוטין כגון ויכוח על תקציב הבית השבועי, הוא מרכז העניינים | |
|
|
|
|
|
אני חייבת להודות: את 'האח הגדול' לא נהגתי לראות, עד שנפלתי על הראש. כלומר, לא שהנפילה על הראש שיבשה אצלי משהו, שגרם לי לראות את 'האח הגדול', אלא שהנפילה, בין היתר על הראש, כתוצאה מתאונה, הובילה אותי לפני קרוב לחמישה שבועות לחדר מיון של בית החולים רמב"ם, שם נאלצתי, בין בדיקה לבדיקה, לראות את 'האח הגדול' בחדר ההמתנה, ומאז התאהבתי. היה משהו קוסם בלראות את האנשים היומיומיים כמרכזה של סאגה אשר התפתחותה תלויה אך ורק בהם. כשסיפרתי בחדר המיון לאחד החולים האחרים שאני משפטנית הלומדת לתואר שני במשפטים, וכשהוא ראה אותי, כמה רגעים אחרי כן, עומדת, טפסי הבדיקות בידי, וחיוך מרחף על פני כשאני צופה בפרק הראשון של העונה השנייה של 'האח הגדול', הוא שאל אותי "את, משפטנית, את? תראי מה את רואה? זה על רמה?". אז כן, כלומר אם אני מחשיבה את עצמי כאינטלקטואלית (או, כפי שטוען אחד הטוקבקיסטים, "חברת כנופיית שלטון החוק שמקבלת שטרות במזומן מביניש בכדי לכתוב מאמרים האוהדים את בית המשפט העליון"), אני חייבת לספק נימוקים אשר יצדיקו את ההתמכרות החדשה. זה עובד כך: כשאתה מכור לסמים, בניגוד לכל מה שחזית והבטחת, או לבזבוזי כספים בבורסה, או לסטוצים מחוץ לנישואין, אתה חייב לתרץ לעצמך תירוץ מדוע אתה עושה כן, אחרת לא תוכל לחיות בשלום עם עצמך. אז הנה התירוצים שלי: אני מוצאת באח הגדול אמירה אקזיסטנציאליסטית, ולפיה, דווקא בגלל ששום דבר אינו משנה - הדברים הקטנים הם החשובים. באח הגדול אין עלילות ג'יימס בונד, אין עלילות על מציאת מטמון, על ימי הרומאים, על דוד המלך או על עשרת הדיברות, על מלחמת העולם השנייה או על משחקי ריגול וביון: ה'אקסייט', כפי שנוהג להגיד ארז בהיגוי של כבדי שמיעה שמעולם לא שומעים את מה שהם אומרים, הוא דווקא הקפה היומי בבוקר, המקלחת, ההליכה לשינה. 'האח הגדול', במובן, זה, שם את האדם במרכז, ורואה את האדם, ואת חייו היומיומיים, כתמצית ההוויה. הצופה שבבית אומר שהנה, גם הוא היה יכול להיות שם, להכין לעצמו קפה בבוקר, להחליף מספר מילות נימוס (או מריבה קולנית) עם דייר אחר, וזה היה הופך לחדשות ארציות, הרבה יותר מעניין מעסקת שליט (בין אם תצא לפועל ובין אם לא). יש משהו מאדיר-אדם ברעיון ולפיו האדם, על חייו הקטנים, הוא הוא המרכז, והוא-הוא מרכז ההתעניינות של הסדרה. האדם, תחביביו, נטיותיו האישיות (סתו השקטה, גואל המתבודד, פותנה שהכל אצלה "ואללה אישי", או שרה פולניה), חייו, האופן שבו הוא מתנהל בחברת אחרים ברגעים יומיומיים לחלוטין כגון ויכוח על תקציב הבית השבועי, הוא מרכז העניינים. הליברליזם המדיני ביטא מגמה של מעבר מהשמת האל, המלך, או השליט ו/או הדיקטטור במרכז, אל עבר השמת האדם במרכז. דומה כי ז'אנר 'האח הגדול' משלים מגמה זו: מסתבר שזו לא סדרת דרמה על אנשים עם חיים מעניינים, זו סדרת ריאלטי שמושכת את ההמונים דווקא משום שהיא נותנת את המשקל הראוי ביותר לדברים שבאמת חשובים בחיינו: התקציב השבועי של המזון שאנו קונים, הקפה בבוקר, המקלחת בערב וכדומה. למעשה, כל אחד מאיתנו מתעסק בסוגיות אלו, ומתן לגיטימציה לסוגיות האלו, תוך שהיא גורמת לכל אחד מאיתנו להרגיש שהוא "היה יכול להיות כוכב", מאדירה את האדם על הסיטואציות הכי קטנות בחי היומיום שלו וכמו אומרת לנו "גם לכך יש משמעות". לאח הגדול יתרון נוסף. הוא נותן לגיטימציה להישברות ולהתפרקות רגשית. כולנו מתפרקים רגשית במצבים שבהם החיים שמים אותנו. אצל מעיין זה התבטא בפרץ קללות בלתי נשלט שכלל המצאות מרעננות בעולם הקללות, כגון "תקפצי ותנחתי על מלפפון", אצל יוסף זה כלל בכי בלתי נשלט, אצל איילה המעודנת בכי ברגעים מסוימים, אצל ארז מן שגעון גדולות משעשע במהלך השבוע בו זכה למעמד "ראש הבית" וריטואלים שיהפכו לממשיכי הקאלטים מן הסרטים מכל הזמנים (אם פעם אמרותיו של פארוק מ"אלכס חולה אהבה" היוו קאלט, הרי שהיום, אמרותיו של ארז מבית האח הגדול על "חוש המנהיגות" שגילה בעצמו, יכולות לתפוס את מקומן הנכבד של אמרותיו של פארוק), ואצל גואל, בהצהרה הומואית תל אביבית עדינה על "רצון לנצח" כי כולם שמים עליו (צונזר על-ידי ההפקה). גם החיים, למעשה, מעמידים אותנו בסיטואציות בלתי-אפשריות. אבל, שכול, מחלות, חובות כספיים, פיטורין, גירושין, בעיות של הילדים בבית הספר, פרידות, בגידות, כשלונות, כל אלו הן "משימות מבית האח הגדול" שהחיים מזמנים לנו: בית האח הגדול אינו אלא מיקרוקוסמוס לחיים: גם החיים, ממש כמו בית האח הגדול, תוקעים אותנו עם אנשים שאיננו אוהבים (כמו יוסף השנוא על שרה, וכמו אביב אשר היה שנוא אלירז) במצבים שאיננו רוצים בהם (משימות מגוחכות כגון משימת התרנגולים שהעמידה את המשתתפים באור מגוחך למדי): עלינו לקחת זאת בקלות, ולזכור שאם נצלח בהצלחה את 'משימות האח הגדול' שהחיים הנחיתו עלינו, נוכל לזכות בתקציב שבועי מוגבר.
|
|
סטאלין של הבית [עכבר העיר]
|
|
|
|
מסתבר שמסך הבערות לא עמד בראש מעייניהם של הדיירים בבית האח הגדול, אשר במקום להזדהות עם הכלל, ולמחות על עצם גדר ההפרדה, הם שמחו כאשר היו בצד העשיר, לעגו לעניים | |
|
|
|
ההפרדה בין עשירים לענייים, כאשר הגדר השקופה מהווה סמל פיזי ל'מסך הבערות' הרולסיאני, היוותה הסמלה מטונימית לעולם המעמדות מבחוץ. הוגה הדעות רולס דיבר על מסך הבערות, על כך שכאשר מכוננים הסדרים חברתיים, יש לעשות כן כאשר המחליטים מצויים מאחורי 'מסך בערות' ואינם יודעים אם הם נמצאים בצד של העשירים או בצד של העניים. מסתבר שמסך הבערות לא עמד בראש מעייניהם של הדיירים בבית האח הגדול, אשר במקום להזדהות עם הכלל, ולמחות על עצם גדר ההפרדה, הם שמחו כאשר היו בצד העשיר, לעגו לעניים (ראה ערך הסצנה בה העשירים צופים בעניים מקיימים את משימת התרנגולים ושמחים לאיד), ואף אחד מהם קיבל שגעון גדלות (כאשר דמיונו הפיזי לסטאלין רק העצים את הגיחוך שבסצנה). לו הדיירים היו נמצאים מעבר למסך הבערות, הם היו מקימים קול צעקה על עצם ההפרדה בין העשירים לעניים, ומסרבים לקחת בכך חלק, ומקימים מרד נגד חוקי האח הגדול, אך במקום זאת, הדיירים נכנסו לתפקידי העשיר/עני תוך שהם שמחים לאיד למי שמעברה האחר של הגדר. הדוגמה המובהקת היא פותנה, מי שגדרות הפרדה צריכות להכאיב לה יותר מכל, אשר התפקעה מצחוק בראותה לראשונה את הענייים בתחפושת תרנגולת או בתחפושת אסירים, אך סבלה גם סבלה בעוברה לצד העני.
|
|
תנו לה להתקלח! [אלדד רפאלי]
|
|
|
|
אפליה עקיפה אינה אלא אפליה כלפי מיעוטים שאינה נאמרת בגלוי: לא העבירו את פותנה לצד העניים אך ורק משום שהיא ערבייה, אבל הציבו משוכה אשר אך ורק יהודים דוברי עברית כשפת-אם יכולים לעבור אותה: מי שלא התחנך בבית ספר יהודי/ישראלי/עברי לא יכול לעמוד במשימת הא'–ב' | |
|
|
|
אם ציינתי כבר שאני משפטנית, ומשפטנים לא אמורים להתמכר לאח הגדול, בכל זאת, בכדי לאזן את התמונה ובכדי לחפות על העובדה שירדתי מאולימפוס פסקי הדין אל ה'בירא עמיקתא' של האח הגדול, הנה קצת יעוץ משפטי לדיירים: העילה של איילה: אולי אף אחד מהצופים לא שם לב, אבל מכורים הרי רואים את האח הגדול בכל מיני שעות נשכחות והזויות, וכך יצא לי לראות סצנה בין איילה לאביב, אשר מקימה לאיילה עילת תביעה ברשלנות נגד ערוץ 2: באחד הימים הפיל אביב את איילה לבריכה. איילה נפלה לבריכה, נפגעה בראשה, ידיה רעדו, והיא הקיאה אחר-כך. כל טירון ברפואה מבין כי נפילה על הראש המלווה ברעידות ידיים והקאות מלמדת על נזק מוחי שנגרם. הפקת ערוץ 2 הייתה צריכה לקחת את איילה לסדרת בדיקות רפואיות, לוודא שהכל בסדר או לספק לה טיפול מתאים במידת הצורך. אי-לקיחת איילה לטיפול רפואי לאחר הנפילה, שנגרמה כתוצאה מאלימותו הגסה של אביב ("פושטק עם נטיות נרקיססטיות", כלשונו של גואל) מהווה התרשלות, אשר מקנה לאיילה עילת תביעה. העילה של אביב כלפי ערוץ 2: כזכור, אביב מיודענו לא יכול היה להשתמש בשירותים באגף ה"עניים" וזאת עקב האובססיה שלו לנקיון ואי יכולתו להשתמש בשירותים שאינם נקיים. כאשר האח הגדול לא אפשר לו עקב מגבלתו/מוגבלותו להשתמש לאלתר בשירותי העשירים, תוך שאביב מתאפק כארבעה ימים תמימים ותוך שענייני המעיים שלו הפכו ליון מבודח בבית האח הגדול (ראה ערך התחינה של שרה בפני האח הגדול כי ינתנו לו דקות נוספות בשירותים וזאת בכדי ש"יצא לו" אחרי כל כך זמן ועצתה לספק לו נרות גליצירין), קמה לאביב עילת תביעה כנגד הפקת ערוץ 2 הן בגין הנזק הבריאותי שנגרם לו מהתאפקות כה ארוכה, אך בעיקר, קמה לו עילה בלשון הרע כנגד הפקת ערוץ 2: הסיטואציה אשר יצר "האח הגדול" לאביב, שבו ענייני המעיים שלו צריכים להידון בפורום טלווזיוני פומבי, מציגה אותו באור שלילי בעיני הבריות ומשפילה אותו, ובגין השפלה זו שאביב נאלץ לחוות קמה לו עילת תביעה. נכון שכל מי שנכנס לבית האח הגדול הסכים מראש לחשיפה, אולם יש דברים שגם המועמדים לבית האח לא יכלו לדעת מראש, וסיטואצית "שירותי העניים" הינה אחת מהן. העילה של פותנה: פותנה יכולה לתבוע את הפקת ערוץ 2 בגין אפליה מטעמי דת ולאום, ופגיעה ברגשות דת. כאשר המדד לחלוקה החדשה לעשירים ולעניים הינו היכרות עם אותיות האלפא בית העברי, לפותנה, שהתחנכה במגזר הערבי ואשר שפתה היא ערבית, לא היה כל סיכוי. דומה הדבר לאי-קבלת אדם למקום עבודה כי לא היה בצבא (ערבי/חרדי), או לאי-קבלת אדם לתפקיד בכיר רק משום שלא שירת בתפקיד קרבי בצבא (אפליה עקיפה של נשים). אפליה עקיפה אינה אלא אפליה כלפי מיעוטים שאינה נאמרת בגלוי: לא העבירו את פותנה לצד העניים אך ורק משום שהיא ערבייה, אבל הציבו משוכה אשר אך ורק יהודים דוברי עברית כשפת-אם יכולים לעבור אותה: מי שלא התחנך בבית ספר יהודי/ישראלי/עברי לא יכול לעמוד במשימת הא'–ב'. אך אפלייתה של פותנה נמשכת ממש ברגע כתיבת שורות אלו: כאשר מאלצים את פותנה להתקלח במקלחת העניים, מקלחת החשופה לעין כל, או לחלופין, לעזוב; בעצם מפלים אותה מטעמי דת. פותנה לא תעבור על עיקרי דתה המוסלמית, ועל כך נתונה הערכת הקהל אליה, והערכת הדיירים אליה. אך העמדתה במצב שבו עליה לעזוב או לשמור אמונים לדתה מהווה אפליה על-רקע דתי ופגיעה ברגשות דת. לו הייתי עורכת דין, ולו פותנה הייתה ניגשת אלי ושואלת אותי אם יש לה עילת תביעה נגד ערוץ 2, במידה שהייתה נאלצת לעזוב, הייתי אומרת לה: זה לא "וואלה אישי" (עניין פעוט, של מה בכך), זו אפליה מטעמי דת, ומפשילה שרווליי לתבוע את ערוץ 2 בסכום שהייתה פותנה זוכה בו אלמלא אילצו אותה לעזוב בכדי שתוכל לקיים את דתה.
|
|
תאריך:
|
24/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
08/01/2010
|
|
ענבל בר-און
|
החיים כמשימה בבית האח הגדול
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ענבל בר-און
|
13/03/12 08:29
|
|
דבריו של יהודה אל יוסף בתחילת פרשת השבוע, בניסיון לשכנעו לשחרר את בנימין, הם מהנאומים המופתיים ביותר בתנ"ך. יש בהם הכל: תקיפות ותחינה, התמקחות והצעה, פנייה אל ההיגיון ופנייה אל הרגש. הפעם נעמוד על שלוש מילים בלבד מפתיחת הנאום וננסה להפיק מהן לקח מעשי.
|
|
|
מה עושים כשמים מתחילים לחלחל לקרקעית הספינה? נכון. מניחים בה אבנים כבדות ומטביעים אותה.
|
|
|
"איך הוא העז"? הזדעקו הכתבלבים, איך אותו בכיר העז לומר כי "המלך אשכנזי" הוא עירום? ובכן, גבירותיי ורבותיי, האמת במקומותינו כידוע מאוד כואבת, אך האומר אמת - דינו אחד, והוא - להיות מושמץ!
|
|
|
ב-1939, כשרצינו ליישב את הארץ, הם הפריעו עם גזרות "הספר הלבן", ב-1948 הם היו לצד הערבים וחילקו את המזרח תיכון בצורה כזו שהשאירה לישראל ק"מ וחצי של מדינה. לאחר מכן, ב-1956, כשנאצר סגר להם את התעלה, הם ביקשו מבן-גוריון שיילחם למענם במצרים ועכשיו הם מנסים להכתיב לממשלת ישראל את גבולות הקבע באמצעות חרם כלכלי. מסתבר שמדינתנו הקטנה מפריעה לאימפריה הבריטית מסיבה כלשהי. עברנו את פרעה, נעבור גם את המלכה.
|
|
|
בראיון שנתן לעיתון הארץ (דצמבר 2009), חזר נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, על עמדתו משכבר הימים, לפיה ניתן יהיה לחדש את השיחות בין ישראל לפלשתינים רק לאחר שישראל תקפיא באופן מוחלט את הקמתן של התנחלויות בכל רחבי הגדה המערבית, לרבות במזרח ירושלים. אך ב"שליפה" חדשה שאולי נועדה לאותת על גמישות, הוא הוסיף ואמר, שניתן לפתוח בשיחות באופן מיידי, גם ללא הצהרה פומבית על הקפאה.
|
|
|
|