הניסיון להתנכל לגדר במטרה להפילה, כמוהו כסירוב למלא פקודה: הסרבנים והמפגינים מערערים את בסיס ההסכמה הלאומי. הם חותרים תחת אושיות הדמוקרטיה ובחתירם הם מסכנים את עצם קיומה. אני קובע זאת בכאב ובצער כאיש שמאל.
התוצאה המזוויעה של הפגנת "פעילי השמאל" - עם מרכאות ובלעדיהן - נגד גדר ההפרדה לא יכולה לעמעם את חומרת המעשה, אשר הירי באש חיה (סליחה, מישהו מכיר אש מתה?) ירי שגוי, בלתי מוצדק וייתכן אף שהוא בלתי חוקי, הנחה שבוודאי תיחקר בימים הקרובים, היה תגובה עליו.
מותר להפגין נגד הגדר אבל אסור תכלית איסור לנענע אותה ולגזור אותה בכוונת מכוונים לבטל אותה כליל.
הניסיון להתנכל לגדר במטרה להפילה כמוהו כסירוב למלא פקודה: הסרבנים והמפגינים מערערים את בסיס ההסכמה הלאומי. הם חותרים תחת אושיות הדמוקרטיה ובחתירם הם מסכנים את עצם קיומה.
מחר, חלילה, יקומו מי שנקעה נפשם מתשלום באוטובוס והם יעשו לעצמם שבת ביום של חול. מחר גם - ואם לא מחר אז מחרתיים - יחליטו אנשים לא לשלם מסים.
חשוב לשוב ולהדגיש שאין בדברים האלה משום הקלת ראש הן בחומרת עצם פציעתו של "פעיל השמאל", גיל נעמתי, והן בפציעתו הפיסית החמורה. הוא לא היה אמור להיירות. הוא לא היה אמור להיפצע. לכל היותר היה מקום - אולי אף הכרח בנסיבות העניין, במקום ובשעה ההם - לפזר את ההפגנה באמצעות רימון עשן או רימון הלם, או, אולי, באמצעי חריף מספיק אחר ובלבד שתינצר האש החיה, האש הפוצעת והעלולה, בוודאי, להרוג. החסרי אמצעים לפיזור הפגנות אנחנו? היכן מאופסנים כדורי הגומי (שאף פגיעתם רעה כשלעצמה) במקום ובזמן שבו היה, לכאורה, סביר להשתמש בהם?
אף כי אני מבין את מניעי המפגינים וביני לביני אפילו מזדהה עמם, אני מגנה בתוקף את האופן שבו ניסו להביא לידי ביטוי את מחאתם נגד הגדר; את החוצפה אשר מכוחה, מתוקפה ומתעוזתה הרטיטו את הגדר ואיימו לקרוע אותה, אולי אף להפיל קטע ממנה.
את המעשה החמור של המפגינים מחמירה עוד יותר סמיכותו לפיגוע הרצחני שהיה בכביש גהה פחות מ-100 שעות ממועד קיום ההפגנה - רצח שהיה עשוי להימנע אילו דווקא היתה גדר הפרדה, אותה גדר אשר עצם קיומה קומם והכעיס את "פעילי השמאל", עד כדי מימוש כוונתם להתנכל לה.
השמאל בישראל (זה אשר בעברית מדוברת - מלוהג ונהגה
"אסמול") שגם אני, הזוטר שבפעיליו, מהווה עצם מעצמותיו, בשר מבשרו ולא אחת - אחד מחותמי עצומותיו המצועצעות והמצויצות בערבסקות הלשוניות המרהיבות ובסללומים המילוליים של מיטב סופרינו) חוצה לאחרונה קווים אדומים. השמאל המיליטנטי מרחיק לכת בניצולו את סף הסובלנות של החברה. בואו ננסח זאת כך: הוא מגזים. הוא נסחף. הוא מבקש להכשיר מעשים שאינם לגיטימיים.
סירוב למלא פקודה צבאית הוא חמור. ניסיון לחורר ולפורר גדר הפרדה הוא חמור.
אם יימשכו מעשיו הבלתי אחראים של השמאל הוא עלול להיות מוקע כשוליים סהרוריים ובכך להשניא עצמו על מי שכם כיום מתקשה לאהוד אותו.
עם כל הצער והכאב אני אומר היום לאחים למאבק: מי שלוקח את החוק לידיו עלול למצוא עצמו לא רק מוגדר כמפר חוק אלא צפוי להיענש על-פיו.
אל תסתהררו, חברים.
